בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מה מזכירה לכם השורה הבאה? 
 
 מתוך עטיפת הספר   
 
ראובן רייכמן

ראובן רייכמן מבין מ"לא מה שהיה פעם" הנוסטלגי, שסצינת המועדונים הישראלית התקיימה בעיקר במוחות עמוסי הכימיקלים של כוכביה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בבוקר הפרחות מדדות החוצה לרחוב בבגדים מקומטים, שיערן מדובלל ודביק מגושישים לבנים. הן נשענות אחת על השנייה, גמורות, חושקות לסתות. "שיואו, איזה מהממת את", הן צווחות אחת לשנייה בעיניים קרועות. "את מקסימה".

במובן הזה, הספר "לא מה שהיה פעם", שערכו הדי-ג'יים אייל רוב וניב הדס, מיועד לחתיכים ולחתיכות בלבד. זהו קובץ הגיגיהם של כמה מהאנשים שהסתובבו, וחלקם עשו, את סצינת המועדונים הישראלית ב-15 השנים האחרונות. היום, שנים אחדות אחרי ששיא הסצינה כבר חלף, מנסים רוב והדס לעשות מה שכמעט אף אחד לא עשה בזמן אמת - לתעד אותה. נדמה שדווקא עכשיו, אחרי שהוספדה אינספור פעמים, זה הרגע המתאים - לפני שאחרוני הניצולים יילכו לעולמם.

אבל בסופו של דבר מרחק הזמן כמעט לא משחק תפקיד בספר. הטון הכללי הוא אולי של "חיים שכאלה" והקונספט נשמע עייף כמו מסיבה בשפיים - סיפורים קצרים, שירים, שני מאמרונים וכמה תצלומים של יצירות אמנות - אבל איכשהו כמה מהקטעים המוצלחים פתאום העלו לי שוב אקסטה ישנה מהאוקטפוס, כולל העצב המתוק ההוא.

בקריאה בקובץ מתברר אט אט מדוע הסצינה לא זכתה עד היום לתיעוד קפדני ומקיף: היא בעצם לא היתה קיימת. נדב רביד מונה בתחילת הספר כמה מהז'אנרים והתתי-ז'אנרים שעברנו מאז ועד הלום: האוס, אסיד האוס, גאראג' האוס, דיפ האוס, האנד-בג האוס, הארד האוס, טראנס, טראנס פסיכדלי, טכנו, ביג ביט, אלקטרו, גאבה, דרם אנ' בייס ועוד ועוד. אמנם הסיפורים מבהירים שבשנים ההן אולי התחוללה מהפכה של מוסיקה אלקטרונית, אבל המהפכה החשובה יותר היתה אחרת: הסמים המעולים. למי שלא בלע, ליקק, עישן, דחף והסניף, לא היה סיכוי להצטרף. לכן, הסצינה בעצם נבנתה רק במוחות המחוררים שלנו. במציאות רקדנו בבוץ, התחבקנו עם אנשים מזיעים ופיזרנו טיפים של 50 שקלים על כל בקבוק מים.

מעבר לפתיחה ולהצהרת הכוונות, אין בספר כמעט מלה על מוסיקה - לרוב היא פשוט מתוארת כמונוטונית, בוטשת, מדביקה את הלב לדפנות. הסיפורים עוקבים אחר ההתרחשות האמיתית, שנטועה היכן שאפשר רק לתאר במלים "איזה נעים".

דווקא הכותבים האלמונים יחסית כמו ענבל רוגע, דני לוי וניסן שור, עושים זאת בקלילות. הסיפורים שלהם מדוייקים וקולעים, פשוט משום שהם מתארים סתם בוקר צונן וריק של אחרי מסיבה. התיאורים הנטורליסטיים ב"שיחלקו לנו גם", שכתבה טלי דרור, למשל, מצליחים להימנע מהפייטנות הגרפומנית שאוחזת בדרך כלל במי שהיה במעמדים דומים. "'באסה, זה הפיפי של סוף הדליקה, זהו ירד הכדור', היא אמרה כשיצאה מהתא... לי כבר ירד לפני שעה וחיכיתי בחוסר סבלנות שהיא תצא מהסרט האובר שמח שלה כדי להציע לה שאולי ניקח עוד חצי כל אחת", היא כותבת.

האושיות המבוגרות יותר שמשתתפות בספר, ובהן אוהד פישוף, יהלי סובול, דן תורן וליעם פרנקפורט, מיישרות גם הן שורה ושואפות חזק, אבל טסות נמוך. במיוחד מאכזב הקטע הארוך יחסית של פישוף, משורר שוויתר על יכולתו לטלגרף היישר אל תוך המוח. נדמה שגם הוא שם לב לכך וכהוכחה פואטית פותח בתיאור חגיגות יום ההולדת 10 לטמגוצ'י שלו.

מי שניצלה את ההזדמנות כדי לתת נקודת מבט היסטורית אמיתית, סטייל יוספוס פלביוס, היא דווקא דנה קסלר. בדיווח משעשע היא מספרת כיצד המציאה עם חבריה את סצינת המודס התל אביבית וייסדה את ה"גלורי נייטס" בגולם - סיפור שכולל גם מסע תענוגות אמיתי שקיבל ממנה מכחיש שואה. שרון בן עזר, לעומתה, מביאה לחוקרי הקהילה ראיות מה"דיוויין", מועדון ההומואים והלסביות הראשון בתל אביב, שנוהל על ידי עבריינים שהחליטו לעשות קצת כסף מהאגזוזנים.

מוזר לחוש נוסטלגיה למה שקרה רק לפני רגע, אבל זאת התחושה המוצדקת שהספר מעורר. הסצינה אמנם חיה היום, אבל אקסטזי כבר מזמן לא משפיע ומנהל הבנק אסר עלי לרכוש קוק. דוגמה לבנאליה הפאתטית הזאת היא הפיוט "רעל" מאת לא יוצלח ואומלל אחד, איתמר בן כנען. בגרפומניה של בן כנען יש משהו כל כך נוגה, עד שבאופן פרדוקסלי היא מקבלת משמעות. נצטט, איפוא, רק בית אחד:

"אבל בדירה שלי הכל אותו דבר אור
מנורת הלילה נבלע בגרון השמש החודרת
כמו זין דרך החווקים המלוכלכים ואין לי
מושג מה אני עושה עם עצמי רק יושב
בסלון ומקשיב לספיד-גאראג' בשמונה וחצי
בבוקר".
(באדיבות הוצאת מעריב)

_______________________________________________
אייל רוב וניב הדס (עורכים): לא מה שהיה פעם (הוצאת בבל)


* גילוי נאות: עורכי הספר כותבים כאן מעת לעת. נו אז מה?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by