בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כה לחי 
 
 חי בן שושן. גבר השנה (צילום: רונן אקרמן)   
 
גל רז, הזמן הוורוד

לא סנוב, לא טיפש, לא אקטיבי, לא פסיבי, לא תופס תחת, לא מגלח, לא מסתיר מההורים, לא פוחד מנשאים. מה כן? הכי חתיך, הכי כפרה, הכי הורס, וגם הכי גבר השנה. כל מה שרציתם לדעת על חי בן שושן, ההומו הכי שווה בקהילה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נתחיל בווידוי: מעולם לא הייתי בטוסקנה. כשהתקשר אלי העורך וביקש ממני להכין את הכתבה על הזוכה בתחרות "גבר השנה", הדבר היחיד שראיתי מול עיני היה חבורת גברים איטלקים סתורי שיער, הרודפת אחרי בלהט ברחובותיה הצרים של טוסקנה. לא זו בלבד שהטיסה תמומן מחשבון בנק שלא קשור כהוא זה לחשבוני הגוסס, אלא גם יתלווה אלי אחד הגברים היותר נחשקים בימים אלה בעיר, הלוא הוא גבר השנה לשנת 2003, חי בן שושן. קצת פרטים לאאוטסיידרים שביניכם: מלבד תהילת עולם ובגד ים זעיר ונוצץ, קיבל הזוכה בתחרות "גבר השנה" לשנת 2003 של "הזמן הוורוד" גם זוג כרטיסי טיסה לטוסקנה. אני ראיתי בכך אפשרות נהדרת לצמצם פערים עם חברי הדיילים ולסמן וי קטנטן גם על טוסקנה.

התחרות, שאומרים שכבר הפכה למסורת, התקיימה זו השנה השנייה בהיכל ההומואים, הדום. דיווח קצר על האירוע: שלוש לפנות בוקר, מיס לילה קארי (110 ק"ג ויותר), מנחת האירוע, משתלשלת לה מהתקרה על ידי מנוף, שהותקן במועדון במיוחד למטרה זו. שלושה רקדנים (50 ק"ג ומטה) נותנים נאמבר כדי לחמם את האווירה. סקסטה, להקת הבנות משנות השמונים, מחליטה להתקמבק בעזרת גבה השרירי של הקהילה ופותחות את הערב עם "סינדרלה".

לבסוף תשעה הומואים, שני סטרייטים ובי אחד, שהם 12 המתמודדים בתחרות, עולים לבמה. מספר סיבובים על הקאט ווק, והנה הם פסבדו-מתאבקים לצלילי הסרט רוקי 4, כשעל גופם חלוק משי לבן ומבריק. מתישהו הסצינה מסתיימת, החלוקים מוסרים, ו-12 גופות נטולות שיער לחלוטין (בין אם זה טבעי ובין אם לא) מתגלות לעיני הקהל המשולהב, ומראות לכולם שאופי הוא לא הכל בחיים.

בשלב הבא, שלב השאלות, זכה הקהל להכיר את המתמודדים קצת יותר לעומק. אז הגיע תורו של מי שעומד לזכות בתואר הנחשק, חי בן שושן. בן שושן נשאל לגבי זהות הפרטנר שאותו הוא עומד לצרף לנסיעה לטוסקנה, אם יזכה. אני עומד שם, משלב את אצבעותי למזל ומתחנן לאלוהי ההומואים שלבן שושן אין מישהו לקחת עימו. "אני עומד לתת את הכרטיס לאמא ואבא", הוא אומר, ומתעלם בנונשלנטיות מתפילותי. אני, מצדי, לא מוותר, ומקווה שאולי אחרי שניפגש ונקיים את הראיון, אמא ואבא יירדו מהפרק.
 

לא נרתע מנשאים

חי בן שושן (23), בחור צנוע וביישן, אך בעיקר חתיך, נולד וגדל בקריית-חיים, לאם ממוצא יווני ולאב ממוצא מרוקאי. הוא גדל כילד האמצעי בין חמישה בנים. עד התיכון למד בבית ספר לספורט, שם תפקד כשחקן כדורעף וכדוריד ("תמיד הייתי בכיתת ספורט והייתי המקובל של הכיתה, אף אחד לא חשד שאני הומו ולא צחקו עלי"). בסיום החטיבה החליט בן שושן לממש את הצד היצירתי שבו ועבר לבית הספר לאמנות ויצו קנדה שבחיפה, שם למד צילום במשך שלוש שנים וסיים את לימודיו בהצטיינות. לצבא הוא לא התגייס בגלל חוסר התאמה, ובמקום שירות צבאי עבד כצלם בסוכנות דוגמנות מקומית. לאחר שחסך מספיק כסף, החליט המוכתר לארוז את המצלמה ולעבור לניו-יורק. הוא השתלב במהרה בעולם הגייז הניו-יורקי ועבד בתור מנהל חנות בגדים ברחוב האוחצ'ות המזדקנות, כריסטופר סטריט. לאחר מכן החל לעבוד בתור מעצב עצי כריסמס לסלבס, ובשלב מסוים הכיר צלם ניו-יורקי מצליח, שאיתו עבד בתור עוזר צלם.

במהלך שהותו בניו-יורק הכיר בן שושן את מי שיהיה בן זוגו בשנה וחצי הקרובות, ג'ו. מלבד היותו בחור פורטריקני חתיך בן 34, ג'ו היה גם נשא איידס. "את ג'ו הכרתי בספלאש (מועדון גייז ניו-יורקי; ג.ר.) והוא היה מאוד חמוד. הוא ידע שאני ישראלי והתחיל לדבר איתי על דנה אינטרנשיונל. כבר באותו ערב הוא סיפר לי שהוא נשא, וזה לא הרתיע אותי. הוא היה בן אדם מקסים ופשוט נקשרתי אליו. בשלב מסוים עברנו לגור ביחד".

לא הפחיד אותך להיות בן זוג של נשא?

"קודם כל הוא בעצמו מאוד דאג לי. למשל, הוא הקפיד שאחרי טיפולי שיניים לא נתנשק במשך שבוע. היו לי סכין גילוח משלי, מברשת שיניים שלי, והיתה ממש הפרדה. לשתות ולאכול מאותם כלים זה לא מידבק. מובן שתמיד היה סקס מוגן, אבל אני תמיד עושה סקס מוגן, בלי קשר לשאלה אם הבן אדם הוא נשא או לא. לא פחדתי, כי מאוד אהבתי אותו והוא מאוד אהב אותי. פעם בשבוע הייתי הולך לארגון מיוחד לגייז שהם נשאים, והיתה לי מין יועצת אישית שעזרה לי וענתה לי על הכל השאלות. היא אמרה לי, למשל, שלגבי מין אוראלי אין מה לפחד ואין אפשרות להידבק. הדבר היחיד שכן פחדתי ממנו היה שיום אחד הוא פשוט יחלה וימות, לא פחדתי בכלל שאני אדבק".

תמיד העדפת שבני הזוג שלך יהיו מבוגרים ממך?

"כן, אני מעדיף בחורים מבוגרים ובוגרים ממני בתור בני זוג. אנשים מבוגרים הגיעו להחלטות בחיים שלהם, והם מוכנים יותר לקשר. רוב הצעירים לא ממש חושבים על קשר, יותר רוצים להזדיין ולבלות. זה אולי כיף לתקופות מסוימות, אבל אני מעדיף קשר יציב, אמין ורציני. התעייפתי מכל המסיבות והיציאות. כולם בעצם יוצאים לבלות כדי למצוא מישהו, וזה לא הכי כיף לחזור למיטה ריקה. אני בעד זוגיות".

בעקבות החורף הניו-יורקי הבלתי נסבל ומאחר שאחיו עמד להתחתן, החליט בן שושן לחזור לארץ לאחר שלוש שנים בעיר הגדולה. "חזרתי ארצה, ותקף אותי חוסר ביטחון. לא פרגנו לי, והיו עלי הרבה רכילויות: בחורים שהיו בניו-יורק וידעו שאני יוצא עם ג'ו סיפרו על זה בארץ, והמון אנשים שאלו אותי אם אני נשא או אם אני חולה. מישהו אפילו שאל אותי אם זה נכון שנסעתי לניו-יורק כדי לעבור טיפולים שם. מי שמכיר אותי יודע שאני לא נשא, ולמי שרוצה אני יכול להראות בדיקות אחרונות ממכבי".

בארץ החל המוכתר לעבוד בחברת הביטוח של האח הגדול, נסים. במהלך אותה תקופה החלה ההרשמה לתחרות "גבר השנה" של "הזמן הוורוד". "ראיתי את המודעה בעיתון, ובראש היתה לי פנטזיה לעשות את זה, אבל לא היה לי האומץ. השותף שלי שלח תמונה שלי ללא ידיעתי. הוא זרק אותי למים, והתחלתי לשחות לבד. אני כל הזמן צריך שידחפו אותי. התחרות היא לא כל כך אני, ואפילו התביישתי לספר לחבר שלי באותה תקופה שאני משתתף בה. בסוף סיפרתי לו והוא היה בעד, מה שמאוד עזר לי. הודיעו לי שהתקבלתי וזימנו אותי לראיון. החבר לקח אותי לאודישנים, ואני חושב שבלעדיו לא הייתי הולך לשם".

כשראית את שאר המתמודדים, חשבת שתזכה?

"לא חשבתי הרבה על השאלה מי יזכה. היו יותר מאיימים ופחות".

תן לי קצת סיפורים צהובים מאחורי הקלעים, לפני שאני נרדם.

"היה פרגון בין כל המתמודדים, באמת, לא היו תככים. אחד המתמודדים שפגש אותי אמר לי שהוא ראה את התמונות שלי ולא הבין מי העארס הזה שמשתתף בתחרות. הרבה נרתעים מהמראה שלי וחושבים שאני שחצן וסנוב. מפני שאני ביישן, קשה לי לדבר עם כל אחד. אני חברותי מאוד, וברגע שיש קליק אני זורם, אבל הרבה רואים אותי וישר שמים מחסום. הכל נובע מחוסר הביטחון שלי".
 
"שמונים אחוז מהגברים שנתקלתי בהם היו בטוחים שאני רק אקטיבי בגלל המראה שלי". בן שושן
 "שמונים אחוז מהגברים שנתקלתי בהם היו בטוחים שאני רק אקטיבי בגלל המראה שלי". בן שושן   
המראה של בן שושן הוא אנטיתזה למראה ההומו שיש למחזיקי סטריאוטיפים למיניהם. הוא בעל חזות מזרחית, כהה עור, גבוה, שרירי ונושא עימו הבעה קשוחה וגברית. יש אפילו שטועים וחושבים שהוא עארס.

"לפעמים אני מרגיש התנשאות מצדם של הומואים אשכנזים. יצא לי להיתקל בזה לא פעם. בטח יגידו שזה תסכול שהבאתי מהבית, אבל זה לא. אנשים חושבים שאני עארס ושאין לי הרבה מה להציע מעבר למראה, אבל מצד שני המראה שלי הוא יותר גברי ויותר סטרייטי, וגייז אוהבים את זה. כשחזרתי לארץ, כל הזמן אמרו לי 'אתה לא נראה הומו'. זה משפט שמאוד מעצבן אותי. זה רק מוכיח כמה הסטיגמה לגבינו גדלה. מה זה כן הומו? הומו כמו שהוא מצטייר היום זה מי שהולך עם מכנסיים צמודים וחולצות צמודות, עושה פסים בשיער ומענטז. אין לי שום בעיה עם זה, כל אחד יכול לעשות מה שבא לו. הבעיה היא שדווקא זה מה שנקלט בחברה מסביב. אין פה שום אצבע מאשימה כלפי אף אחד, אבל בגדול זה מבאס אותי".

זה נכון שמייחסים להומו ממוצא מזרחי תכונות גבריות יותר מאשר להומו אשכנזי?

"כן. שמונים אחוז מהגברים שנתקלתי בהם היו בטוחים שאני רק אקטיבי בגלל המראה שלי. הם לא חשבו לרגע שאני גם אקטיבי וגם פסיבי. בקהילה יש נטייה לחשוב שבעל מראה גברי חייב להיות אקטיבי, ומי שפסיבי הוא נשי יותר, וזה ממש לא נכון. אנשים צריכים להבין שאין קשר בין המראה לבין הדרך שבה אנחנו מתנהגים במיטה".
 
 

רק לא ליפול מהבמה

כבר בגיל 13 ידע בן שושן שהוא נמשך לגברים. בגיל 17 סיפר להורים. הם הגיבו בצורה יוצאת מן הכלל, ולטענתו, קיבלו אותו הרבה יותר מהר ממה שהוא קיבל את עצמו. כשגר בן שושן בניו יורק, ביקרה אותו אמו והכירה את בן זוגו, שאיתו היא שומרת על קשר טלפוני עד היום הזה. שני ההורים תמכו בבן שושן ועזרו לו לאורך כל הדרך, גם כשהחליט להתמודד בתחרות.

"כל מה שחי עושה ממלא אותנו באהבה", אומר אביו, איציק. "אנחנו נהנים מכל מה שהוא עושה. אמרנו לו לקחת את זה בתור חוויה, ושלא יתאכזב אם הוא לא יזכה. אנחנו האמנו שהוא יהיה אחד הפייבוריטים, גם בגלל המראה שלו וגם בגלל האינטליגנציה שלו. אנחנו גאים בו. זו היתה הפתעה שהוא נותן לנו את כרטיסי הטיסה ושמחנו לקבל את זה", הוא אומר, והגברים האיטלקים שבדמיוני מתחילים להיטשטש. "הוא כנראה רוצה לגמול לנו על כל התמיכה שנתנו לו כל השנים. אנחנו מאוד ליברלים, ואף פעם לא התביישנו במה שהוא. אנחנו בוחנים את האדם לפי הנפש ולא לפי המראה או ההתנהגות", מוסיף בן שושן האב, ואני מתמוגג.

בוא נהיה כנים לרגע, כולם ידעו שתזכה בתחרות.

"אני לא ידעתי. נכון שהייתי אחד הפייבוריטים, אבל אתה אף פעם לא יודע מה יהיה. בוא נגיד שהימרו על חמישה שייקחו את המקומות הראשונים, והייתי ביניהם. חשבתי ששחר, שזכה במקום השני, יזכה, אבל חשבתי גם על מאיר שוטה. חשבתי שאולי גם ארז סלע, הסטרייט, יזכה. ידעתי שאני אקח את אחד המקומות הראשונים, אבל לא ציפיתי למקום הראשון".

איך התכוננתם לקראת התחרות?

"החזרות היו ביום חמישי בערב וביום שישי, יום התחרות, משלוש בצהריים. לימדו אותנו לזוז, לרקוד ולבצע את כל הצעדים. אני לקחתי את זה בקטע של פאן. הרבה נלחצו, פחדו ליפול או לא ללכת נכון. אבל אני לא ציפיתי ליותר מדי וניסיתי לא להתרגש, ובטח לא להראות שאני מתרגש".

איך הרגשת כשעלית לבמה?

"כשעליתי לבמה ראיתי את האחים שלי בקהל, אנשים מחברת הביטוח שעבדתי בה והמון חברים. התרגשתי נורא והברכיים שלי רעדו. הרגשתי אנרגיות בקהל, רעש, צעקות, בחורות מסתכלות עלי, המון אנשים. זה היה מלחיץ, מין לחץ שהכניס לי המון אדרנלין לגוף, ובשביל זה הלכתי לשם בעצם. זה מה שרציתי, לעמוד שם ולהתמודד עם כל הלחץ הזה, ואפילו עם בגד ים הצלחתי לעשות את זה. דווקא בסיבוב האחרון היה לי המון ביטחון, וגם אמרו לי שנראיתי במיטבי. אז הכריזו על הזכייה שלי ורעדו לי הברכיים, לא יכולתי לעמוד יותר. רציתי רק לרדת מהבמה ולשבת איפשהו".

אילו כל זה היה מתקיים בלוס-אנג'לס, סביר להניח שבן שושן היה ממשיך את הערב בשתיית אלכוהול חסרת מעצורים, שאיפת אי אילו אבקות וזיונים סוערים בחדר הפרטי של המועדון. אבל אנחנו לא בלוס-אנג'לס, וחי בן שושן הוא בטח לא בריאן. כאן, בארצנו הקטנטונת, דברים מסתיימים אחרת.

"מהרגע שירדתי מהבמה, היה סיוט. התחילו צילומים ל"הזמן הוורוד", ל"מעריב", ל"ידיעות", ל"טיים אאוט", לגיא פינס, עם המוני אנשים שהיו סביבי. אני רק רציתי ללכת הביתה. הרגשתי לא שייך. כל המתמודדים הלכו, אף אחד לא נשאר שם, כל החברים שלי כבר הלכו, האחים שלי כבר נסעו, ופתאום נשארתי לבד במועדון. לא מצאתי אף חבר, וכל מי שהיה שם היה כל כך מסומם, ופשוט רציתי לעוף משם. הלכתי לחדר ההלבשה והוא היה סגור. כל החפצים שלי היו שם, ולא מצאתי מי שיפתח לי את החדר. לא היה לי עם מי לדבר. בסוף פתחו לי את החדר ולא היה שם כלום. גנבו לי פשוט הכל: את המפתח, את הנעליים, את הארנק, את הפלאפון. לא ידעתי מה לעשות. בסוף מצאתי איזה חבר שלמזלי לא היה מסומם, שעזר לי והתקשר לשותף שלי שיפתח לי את הדלת. זה היה סיוט. הגעתי הביתה ונכנסתי לישון".

לבד?

"לא. אני יוצא עם מישהו כבר שבוע", הוא אומר בחיוך, ועכשיו הגברים האיטלקים המטושטשים שהיו בדמיוני נעלמים לגמרי. "זה בחור נחמד שהכרתי לפני שבוע, ואנחנו ממש בהתחלה. פשוט רציתי שמישהו יחבק אותי בלילה וירגיע אותי, כי הייתי מאוד לחוץ. לא ישנתי כל הלילה, כי חשבתי על הדברים שלי שנגנבו. למחרת הלכתי לעבודה (חי עובד כמלצר בקרפה דיאם; ג.ר.), חיכו לי שם כל העובדים והמנהלים, הרמנו כוסית, וחזרתי לפלש סכו"ם ולפנות שולחנות".
 
בן שושן מבקר בחדר כושר שש פעמים בשבוע. הוא רץ המון על חוף הים, רוכב על רולרבליידס ומדי פעם משחק כדורעף. הוא לא מגלח את החזה, אלא מסתפק בטרימינג (קיצור שערות החזה; ג.ר.). הוא לא משתמש בחומרים קוסמטיים למיניהם, אבל הוא כן מורט שערות בין הגבות. "אני לא חושב שאני נכלל בהגדרה של בחור יפה. יכול להיות שאני סקסי, אבל לא יפה. אני גם לא חושב שאני מכוער. אמנם פעם חשבתי ככה, אבל זה כבר עבר לי. לא הערכתי את עצמי בכלל".

למה בעצם החלטת להשתתף בתחרות?

"קודם כל עשיתי את זה כדי להוכיח לעצמי שאני יכול לעשות את זה, לחשוף את עצמי עם בגד ים, על במה, ולעבור את זה. זה מאיים נורא וזה מפחיד. אני טיפוס מאוד ביישן, ורציתי להתגבר על זה. למשל, כשאני נוסע לחו"ל, עד היום לוקח לי בערך שעה להיכנס למועדון. לקח לי המון זמן לצאת למועדונים לבד בניו-יורק. אני לא יודע אם עכשיו זה יהיה אחרת, אבל היום אני מעריך את עצמי שעברתי את זה".

אתה מתכוון להשתמש בתואר החדש שלך איכשהו?

"אם יציעו לי לעשות קמפיין מודעות לאיידס, אני אשמח לעשות את זה. כשעשו את הקמפיין של האיידס בקהילה, הרבה אנשים חששו שזה יקשר אותם לזה שהם נשאים. לי אין פחד מזה, ואני חושב שזה אחד הדברים הראשונים שצריכים להכניס למודעות בקהילה, במיוחד אצל החבר'ה הצעירים".

כמה ימים לפני התחרות שודר בערוץ 10 השעשועון "החוליה החלשה" בהשתתפות המועמדים לתחרות "גבר השנה". המשתתפים טעו בזה אחר זה, והזוכה, אגב, היה גבר השנה עצמו. "אבא שלי נורא התבאס שלא ידעתי שהמלך חסן הוא מלך מרוקו. אבל אני לא חושב שזה בודק רמת אינטליגנציה של אף אחד, אלא ידע כללי בלבד. זה היה נורא מלחיץ. ידענו שהרבה אנשים מצפים מאיתנו שנצליח, והיינו צריכים להוכיח ולייצג את הקהילה בכבוד. מפני שנפלנו שם, כולם צוחקים עלינו. רוב המתמודדים אינטליגנטים, ואנחנו לא טיפשים כמו שיצאנו שם. היו שאלות שבאמת היה מצחיק שאנשים לא ידעו, אבל כשאתה יושב בבית בסלון נורא קל לך לענות את התשובות הנכונות".

בוא נסיים בשאלה רפי רשפית: מה המסר שאתה רוצה לעביר לאומה?

"אנחנו כל הזמן רוצים להוכיח לכולם שאנחנו לא חריגים ושאנחנו אותו הדבר כמו כולם, אבל אנחנו לא. אני לא אוהב להצטדק על משהו שאני לא אמור להצטדק עליו, ואני לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. יש כל כך הרבה שנאה בחברה שלנו היום, והלוואי שישימו את כל ההגדרות בצד ויסתכלו האחד על השני בעיניים בלי דעות קדומות. גם בקהילה עצמה יש הרבה שנאה, אז צריך לפתור קודם את הבעיות הפנימיות שלנו ואז לנסות ללכת בגדול יותר. דרך אגב, אני אשמח מאוד להתנדב בחושן ולהרצות בבתי ספר, כי אצל הנוער הכל מתחיל, ויש שם המון חוסר מודעות".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by