בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לזייף ולא לשכוח 

לזייף ולא לשכוח

 
 
נילי אורן

הבמאי וכותב הספר שעליו מבוסס "הזייפנים" האוסטרי סיפרו במסיבת עיתונאים בארץ על הפקת הסרט ועוד זכרונות ממפעל זיוף הכסף במחנה הריכוז

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סטפן רוזוויצ'קי במאי ותסריטאי הסרט (צילומים: לואיז גרין)
 סטפן רוזוויצ'קי במאי ותסריטאי הסרט (צילומים: לואיז גרין)   
בכניסה לאולם במוזיאון תל אביב בו התקיימה היום (ג') מסיבת העיתונאים של הסרט האוסטרי זוכה האוסקר "הזייפנים", עמד איש מבוגר ליד אשה זקנה בכובע כסוף, והראה לעיתונאית ספר שירים בכתב יד, שהוברח ממחנה ריכוז. בעלה של האשה בכובע הכסוף החזיק את הספר על גופו במהלך שהותו במחנה הריכוז. כעת מוציא האיש המבוגר את הספרון מתוך שקית ניילון של כריכים, ומראה לעיתונאית את הדפים המצהיבים, ששורות קצרות בכתב לועזי רשומות בהם בשחור.

לחדר נכנס במאי "הזייפנים" סטפן רוזוויצ'קי שהגיע מאוסטריה, ואיתו אבי (אדולף) ברגר שכתב את הספר עליו התבסס התסריט, והגיע מפראג. אתם מתיישב לשולחן המרכזי גם אברהם זוננפלד שחי כיום בגבעתיים, והיה חלק מצוות הזייפנים שחיו ועבדו בסדנת סקסנהאוזן, יחד עם ברגר וזייפו עבור הנאצים שטרות כסף אמריקנים ובריטיים.

אבל ברגר וזוננפלד, כאמור, אינם ניצולי השואה היחידים בחדר. עם זאת, ברגר הוא היחיד מבין הבאים שהפך את הדיבור על השואה למטרת חייו. כשהוא נשאל מדוע ניצולי שואה רבים אחרים מסרבים לדבר על הטראומה ההיא הוא עונה: "לכל אחד יש אופי שונה. יש מי שמספרים על מה שעברו ובוכים. לי יש קור רוח, אני מספר בקור רוח ובאופן שקול, כי חשוב לי להעביר את הסיפור היטב".
 
 
מתי התחלת לכתוב על השואה, ולמה?
"בשנת 1945, קצת אחרי סיום המלחמה, יצא בפראג הספר הראשון של זכרונותי מהשואה. אבל ידעתי שלא יאמינו למה שנכתב שם, בגלל הזוועות שמתוארות שם, לכן התחלתי לאסוף מסמכים באירופה. כיום יש ברשותי מעל 245 מסמכים שעליהם התבסס הספר השני שפרסמתי. אחד המזעזעים שבמסמכים הללו מתעד מכירת 300 קילוגרם שיער נשים. כמה נשים היו צריכות למות כדי לאסוף כמות שיער כזו? הרוצחים האמיתיים היו חברות התעשייה הגרמניות, שהשתמשו בשיער הזה לייצור חלקים, בעיקר למטוסים.

"אחר כך, בשנת 1975 הציע נאצי פרס גבוה למי מהניצולים שיוכיח שהיה באושוויץ. כתוצאה מנסיון ההכחשה הזה איבדתי את היכולת להתמקד בעבודה, עזבתי אותה, וישבתי לכתוב את הספר שמבוסס על 200 מסמכים שונים, והוביל לסרט הזה. אחר כך התחלתי להרצות בבתי ספר ומוסדות חינוך שונים. עד היום הרציתי בפני 94 אלף צעירים ברחבי גרמניה, ביניהם תלמידי בתי ספר, סטודנטים, חיילים, וצוערי קצונה בצבא הגרמני. סיפרתי להם שוב ושוב על החוויות שעברתי בשואה, על מחנות הריכוז וד"ר מנגלה, ואמרתי להם שהם הדור הצעיר והם לא אשמים, אבל אם הם יזדהו עם ניאו-נאצים, גם הם יהפכו לרוצחים".

סטפן, איך הגיבו באוסטריה ובגרמניה לסרט שלך?
"באוסטריה הסרט עבר טוב, אולי כי השחקן הראשי אוסטרי. אבל בגרמניה הסרט לא עבר כל כך טוב להפתעתי. אני חושב שהסיבה לזה איננה כי הגרמנים לא מוכנים לקבל את האשמה על השואה, אלא שזה מורכב יותר, כי קהל צרכני הקולנוע מורכב כבר מהנכדים והנינים של הנאצים. הם מרגישים אשמה, ומודעים לאחריות שלהם, אבל קשה להם להתמודד איתה. אוסטריה ידועה בזה שהיא ניסתה במשך זמן רב להתחמק מהאחריות שלה לשואה, וזה השתנה בשנים האחרונות. בגרמניה לעומתה עוסקים באחריות הזו אולי יתר על המידה. פגשתי אשה צעירה באחת ההקרנות שם, שסיפרה לי שבמסגרת בית הספר שלה לקחו אותם לאושוויץ, שם הם שהו שבוע שלם. אני חושב שלבחורה בת 17 זה עשוי להיות יותר מדי זמן, כי אין לה מושג איך להתמודד עם זה".

מה גרם לך בכלל לעשות את הסרט?
"השואה היא חלק מההסטוריה של אוסטריה בכלל, ושל המשפחה שלי בפרט, ותמיד רציתי להגיד על זה משהו. לכן כשגיליתי את הסיפור של הזייפנים חשבתי ישר שזו אפשרות מצויינת לגעת בנושא שתמיד רציתי לדבר עליו".
 

יותר מכל חשוב לספר את הסיפור

ברגר מראה את המספר: "הנאצים סימנו אותנו כמו פרות"
 ברגר מראה את המספר: "הנאצים סימנו אותנו כמו פרות"    
ולא חששת מהעירוב של יהודים, כסף ורמאות, שטעון במיוחד לנוכח מה שקרה בשואה?
"תמיד ידעתי שזה נושא מאוד רגיש. כשכתבתי את הטיוטה הראשונה לסרט הרגשתי שדווקא ציירתי את היהודים בו באופן חיובי במיוחד. כולם היו אינטלקטואלים, פרופסורים ואמנים. כשקראתי את הספר של אבי ברגר, נזכרתי שתושבי המחנה היו בכלל אנשי צווארון כחול ברובם, ושאסור לדבוק בסטריאוטיפים, גם כשהם חיוביים. בסרט ניסיתי להראות שהיהודים בשואה היו אנשים נורמליים, שלא תמיד יודעים לעשות את הדבר הנכון, ולא מושלמים. חשבתי שזו הדרך הטובה ביותר לגשת לזה. ניסיתי להגיד שאפילו לפושע כמו סלומון, הדמות הראשית בסרט, לא מגיע למות במחנה ריכוז. אני לא יהודי, אבל עבורי תמיד הנקודה הקשה ביותר בשואה היתה שבמחנות הריכוז היו אנשים שמתו רק כי הם היו יהודים, או שהיו להם שורשים יהודיים".

אבי ברגר, הסרט יצא כמו שציפית?
"אם קוראים את הספר שלי הוא שונה לגמרי, אבל זה לא סרט דוקומנטרי, והוא עשוי בצורה טובה מאוד. אחרת הוא לא היה זוכה באוסקר".

פגשת לפני הסרט את השחקן ששיחק אותך?
"כן. לפני שהסרט צולם הייתי באוניברסיטה והעברתי הרצאה על השואה ל-180 איש. קיבלתי טלפון מאוגוסטין, השחקן ששיחק אותי, שרצה להכיר אותי. כשהוא הגיע ישבנו ביחד שלוש שעות, והוא הסתכל בעיקר על הידיים שלי. התרשמתי ממנו מאוד".

סטפן, איך הית תהליך העבודה עם אבי ברגר?
"מר ברגר עבד כעוזר תסריטאי, כי אחרי הכל כתבתי את סיפור חייו. זו היתה חוויה מאוד חיובית, ובגלל שהוא מרצה הוא ידע שיותר מכל חשוב לספר את הסיפור בדרך שאנשים יקשיבו לו, לכן הוא היה מאוד פתוח לשינויים בתסריט, למרות שלפעמים הוא כן היה קשוח וסירב לשינויים שלא תאמו את המציאות".
 
 

לאוסקר נסדקה הכתף

אחד השטרות המזוייפים שברגר שמר
 אחד השטרות המזוייפים שברגר שמר    
בשלב הזה שולף ברגר שטר כסף מזוייף, מאלה שהכין במחנה ההוא. לשאלה איך שמר אותו מאז הוא עונה: "ב-5 במאי 1945 אנשי האס.אס ברחו וזרקו את הנשק שלהם, ורק אחר כך האמריקאים הגיעו. בתקופה הזו הכסף המזוייף כבר היה מונח בקרקעית אגם טופליץ, בעומק של כשמונים מטר. בשנת 2000 התקשרו אלי מארצות הברית, ושאלו אם אני כתבתי את הספר שלי. כשעניתי כן, הם ביקשו ממני לעזור להם להוציא את הכסף מהארגזים בהם נזרק לאגם. הם הביאו מכשירים בשווי מיליון דולר, ויחד שלינו את הכסף מהאגם. השטר הזה היה מונח בכל הזמן הזה בקרקעית האגם, ותראו איך הדפוס נשמר היטב, אבל האיכות של הנייר גרועה כי באותו זמן ייצרו אותו בטורקיה".

רוזווצקי: " מעניין לראות איך מר ברגר שהקדיש את כל חייו למאבק בפאשיזם, עדיין גאה במעשה ידיו. לדעתי אחד הדברים המעניינים בסרט הוא שלכל האנשים האלה שעבדו במחנה ההוא, היה חשוב להפגין את הכשרון שלהם. כי הם לא היו מספרים יותר, אלא אנשים עם שמות".

ואי אפשר כמובן בלי להתייחס לאוסקר, אותו חטף "הזייפנים" ממש מתחת לידיים של הנציג שלנו "בופור". לדברי רוזווצקי אחרי שדיבר עם יוסף סידר הצטער שבופור לא זכה, למרות ששמח כמובן לקבל את האוסקר בעצמו. "'בופור' היה הסרט היחיד שראיתי לפני האוסקר" הוא מעיד. "אהבתי אותו מאוד, הוא מאוד אינטנסיבי ומרשים".

הבאת את האוסקר איתך לפה?
"לא. לצערי לא יכולתי, אחד השחקנים הפיל אותו בטעות וסדק לו את הכתף".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by