בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
למתרוממים ברוחם 
 
 ריצ`רד גיר ב``שיקגו``. לא בשביל הכסף   
 
צביקה בשור

הגירסה הקולנועית למיוזיקל "שיקגו" הביאה את צביקה בשור קרוב מאוד להתעלות רוחנית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דמיינו את המילים שמונחות מולכם מתיקות את עצמן מסד השורה בו הן נתונות ומתחילות להחליק מימין לשמאל. דמיינו אותן שולפות רגליים חטובות המקישות על מדרון ה-HTML החלקלק בקצב של ריקוד וודוויל ישן. תנו להן לתופף אתכם אל הריקוד. עכשיו בדיקה אחרונה אל עבר היד, שאמורה כבר להכתיב להן את הקצב בצרידות קצובות. מוכנים? שלוש. ארבע.

רקיעה לאחור. סטופ.

איך הוא יכול לשיר לה שהוא אוהב אותה, אם אף אחד לא מאמין לו אפילו כשהוא אומר את זה? זו, אולי מעבר לכל שאלה אחרת, היא זו שמכתיבה את הדרך בה נעשים מחזות הזמר החדשים של הוליווד. אם אי אפשר עוד להניף את גבירתך באוויר כשאתה מניף את קולך אליה בנגינת אהבה, מה אפשר בכלל לעשות?

"מולין רוז'" ענה על השאלה הזו במרכאות. כן, הוא אמר לקהל, אתם חבורה צינית שראתה הכל. אז הנה, ניתן לכם את ההכל הזה שכבר ראיתם, נגביר אותו פי כמה, ונטיח לכם אותו בפנים, נלחץ באלימות על כל הכפתורים המוכנים שלכם. תרצו או לא תרצו - תאכלו.

התשובה של "שיקגו", הסרט הרוקד ושר החדש של רוב מארשל, עושה את הדבר היהודי הנכון לשעה, ושואל שאלה בחזרה. אהבה, הוא מקשה, תזכירו לי מה זה בדיוק?
 
בעיר שאין בה אהבה, בשיקגו של "שיקגו", רוצחת רוקסי הארט את מאהבה כשהיא מגלה שהוא הפר את הבטחתו לעזור לה להפוך לכוכבת הבמה שתמיד ידעה שנועדה להיות. בכלא הנשים, כשהיא מחכה למשפט, היא פוגשת את וולמה קלי, הרקדנית שרצחה את אחותה ובעלה, כי השניים החליטו לרקוד כמה ריקודים אסורים מאחורי גבה. שתי הנשים מיוצגות על ידי בילי פלין, עורך הדין שמעולם לא הפסיד בשיקגו, ומתמחה בהפיכת הרוצחות שלו לכוכבות תקשורת מבוקשות. הציניות היא לחם חוקם של כולם. רק הכסף, הפרסום, התאווה ושוב הכסף מניעים את הדמויות. אין כל סיכוי שנשמע כאן דואט אהבים סוער.

ובכלל, הדמויות עצמן אינן פורצות בשירה ברגעי המפתח של עלילת "שיקגו". במקום לחבר בין העלילה למוסיקה, לקחו יוצרי הסרט את קטעי המוסיקה והעבירו אותם לבמת מועדון וודוויל מקומי, שם יכולות דמויות הסרט לשיר את עצמן בלי להיות כבולות לעצמן. כך יכולה הסוהרת הראשית להעביר את המוטו העסקי הפשוט שלה - יד רוחצת יד - בשיר קברטי זנותי. כך יכול בילי פלין לשיר על הבמה את שירו של מי שכסף לא מזיז לו, של מי שנמצא כאן אך ורק בשביל האהבה, בזמן שבעולם "האמיתי" של שיקגו הוא מבהיר ללקוחות פוטנציאליים שבלי ה-5,000 דולר שלו אין להם סיכוי לראות אותו מייצג אותם.

הכפילות הזו מעניקה אינסוף אפשרויות למשחק בין העולם הבימתי לזה העלילתי. כאן הקטע המוסיקלי מלווה את העלילה, כאן הוא מתנגד לה, שם הוא מוסיף לה דימוי משובח. שני העולמות מתקיימים זה בצד זה, לפעמים מתחברים, לפעמים מתנתקים. כך קטעי הריקוד המעולים, שמתלבשים על הקטעים המקוריים של המחזמר מ-1975 (מילים ולחן: ג'ון קנדר ופרד אב), מרתקים לא רק בשל היותם סוחפים להפליא, אלא גם בגלל שהם קורצים בכל עת לעולם האחר, חושפים את המסיכות מעל התנהגות הדמויות.

הופעות אדירות של קתרין זיטה-ג'ונס, ריצ'ארד גיר, קווין לטיפה ורנה זלווגר, יחד עם כוריאוגרפיה סקסית וחדה, מרחיקים את הקטעים המוסיקליים עוד יותר מאיזור השעמום אליו היו צפויים להגיע, ומכריחים גם את הצופה הספקן ביותר להפנים בגופו את משחקי הקצבים שלהם.
כל טפיפת רגליים קוברת עמוק יותר את דימויו של המחזמר כמשהו נחמד, ומולידה על הריסותיו את המחזמר הציני, הרצחני. איזה תענוג רע מעניק "שיקגו". כמה חשק הוא עושה לצפייה נוספת בו. איזה כיף.

___________________________
שיקגו, ארה"ב 2002, 100 דקות

האתר הרשמי של הסרט
הטריילר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by