בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
באייפוד של גלעד כהנא 

באייפוד של גלעד כהנא

 
 
עמרי גרינברג

רגע לפני המפגש עם The Streets ומופע הסיום החגיגי של "הג'ירפות", גלעד כהנא סיפר לנו על האלבומים שממלאים לו את הזכרון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אפשר אחרת. גלעד כהנא
 אפשר אחרת. גלעד כהנא    
ב-5.4 תתקיים בהאנגר 11 הופעה חגיגית, שתגמד את רוב ההופעות החגיגיות שעשויות להתקיים ברחבי העולם באותו זמן: להקת "הג'ירפות" מסיימת באופן חגיגי את סיבוב ההופעות של אלבומה המצליח והמהולל "גג", ומארחת את הדג נחש ואת ברי סחרוף. אם שני התותחים הישראליים האלו לא מספיקים, איכשהו הצליחו לדוג גם את מארק סקינר, הלא הוא הראפר הבריטי "דה סטריטס", שיתארח גם הוא בהופעה בשילוב מסקרן ונדיר במיוחד. לכבוד המאורע, ישב גלעד כהנא, האיש, האגדה, ההתפרצויות חסרות ההיגיון בהופעה, הזמר והכותב העיקרי של "הג'ירפות", ונזכר בעשרת האלבומים שלדבריו "פוצצו לי את המוח והראו לי שאפשר אחרת".
 
הכי טובה בישראל. הברירה הטבעית (עטיפת האלבום)
 הכי טובה בישראל. הברירה הטבעית (עטיפת האלבום)   
הברירה הטבעית\\ אלי שורשים

אולי הלהקה הכי טובה שנוסדה בישראל. חבורה של מוסיקאים עילאיים ומנהיג כריזמטי אוטו-דידקטי. הברירה הטבעית הייתה חלוצה של מוסיקת העולם בישראל, הרבה לפני יאיר דלאל, "שבע" ועידן רייכל היא עשתה טורים בכל העולם והופיעה בהצלחה רבה. שילובים של מרוקו, אפריקה, אנדלוסיה, ג'אז ותחושות של חשיש, תוסיפו לזה את הכנר הכי מרגש במזרח התיכון (סמסון ז"ל) והנה מתרקם לו אנסמבל חייתי. בתקליט הזה הם שילבו טקסטים של יהושע סובול, אברהם חלפי, ארז ביטון וכמעט כל רצועה היא מאסטרפיס של סקרנות, רגישות ויכולות ביצוע מוסיקליות.

Talk Talk\\ The Colour of Spring

Talk Talk עשתה דרך הפוכה מרוב הלהקות בעולם. היא התחילה דווקא כהרכב סינת-פופ סימפטי עם להיטי רחבות קלילים והלכה ונהייתה מלנכולית, אקוסטית ונסיונית יותר ויותר. גם בטקסט, בעיבודים, בהפקה וגם באורך הקטעים. משירים קטנים של שלוש דקות ליצירות אינסטרומנטליות של חמש עשרה דקות. אי שם באמצע תהליך ההפשטה של ההרכב נולד האלבום הזה, שכולל שמונה קטעים שאין אחד שאיננו מושלם. השירה של הסולן מרק הוליס פגיעה כל כך שלא ניתן לעמוד בפניו.
 
כל שיר בול. הסמיתס (עטיפת האלבום)
 כל שיר בול. הסמיתס (עטיפת האלבום)   
The Smiths\\ The Queen Is Dead

סטיבן מוריסיי הוא אחד המשוררים הגדולים ביותר של המוסיקה הפופולרית. מוריסיי הצליח למנף את הדיכאון שלו, את האכזבות הקשות, חוסר תפקודו המיני, כישלונותיו החרוצים להשתלב וכו' לכדי יצירות מופת מרוממות. פתאום להיות בדיכאון זה כיף. באלבום הזה כל שיר בול, אין נפילה במתח ולו להרף. כל זה כמובן לא היה מתאפשר ללא הגיטרות הטוטאליות של ג'וני מאר, ששרות ובוכות מלודיות לאורך כל הדרך והבס תופים המושלם של אנדי רורק ומייק ג'וייס. להקה שהאלבום הכי פחות טוב שלה ( Strangeways, Here We Come) הוא עדיין אלבום אדיר (ואגב, מסתבר שבאמת בחורות מסוימות גדולות יותר מבחורות אחרות).


Original Pirate Material\\ The Streets

מייק סקינר ישב מסטול ושיכור בחדרו בבית של אמא שלו והקליט עם מיקרופון (שהוא גנב מתחנת רדיו) את יצירת המופת שלו, דיסק שאחריו נולדו מיד עשרות חיקויים (לא שקל לחקות את סקינר). הוא שילב מקצבי היפ הופ עם עיבודים מינימליסטיים לחלוטין ובאסים יעילים באופן מושלם ויצר שירה חדשה; מילים שעוסקות ביום-יום הבנאלי ביותר בהגשה שמתנתקת מן הראפ והופכת למעין Spoken Word חדשני לחלוטין. השיר בו הוא מתאר את ההבדל בין הסטלן לשיכור, בין גראס לאלכוהול, הוא מופת של מינימליזם מקסימלי.
 
 

My Life in the Bush of Ghosts\\ Brian Eno - David Byrne

זה אוונגרד זה. בריאן אינו ודיוויד ביירן (עטיפת האלבום)
 זה אוונגרד זה. בריאן אינו ודיוויד ביירן (עטיפת האלבום)   
דיסק שנולד משיתוף פעולה בין שני ענקים, דיוויד ביירן ובריאן אינו. אלבום שפשוט אי אפשר להאמין שנוצר בשנת 1981. על אף שהכל מנוגן ואין לפלופים, יש פה טראקים לכל דבר ושילובים שהיום נראים מובנים מאליהם ואז פשוט לא היו קיימים, כגון שירה אתנית נשית על לופים רפטטיביים. אז, פשוט לא היה דבר כזה. על זה נאמר אוונגרד, במובן הטוב.

The Prodigy\\ Experience

כששמעתי פעם ראשונה את הקטע Out Of Space מתוך האלבום, התחושה הראשונה שעברה בי הייתה צמרמורת של צינה וכעס. בהתחלה חשבתי שאני לא אוהב את זה, אבל אז הבנתי שאני פשוט מקנא. מקנא שלא אני המצאתי את הטירוף הזה. האנרגיות שקיימות כאן בקטעים הן כל כך אינטנסיביות שבתחילה פשוט לא יכולתי להכיל אותן, את החדשנות, את המקוריות ואת המקצבים השבורים המופלאים. היום זה נראה כמו שלב אבולוציוני מוסיקלי בלתי נמנע. קלאסיקה.
 

Dr. Dr\\ The Chronic

הכל יושב נכון. ד"ר דרה (עטיפת האלבום)
 הכל יושב נכון. ד"ר דרה (עטיפת האלבום)   
אלבום שכשאתה פותח אותו בפעם הראשונה משתחל מתוכו באיטיות נחשית שובל עשן סמיך ודביק של שירי היפ-הופ שהגדירו את כל ההמשך של הז'אנר. The Chronic הוא אחד האלבומים המסטולים ביותר והמדהימים ברמת ההפקה הפשוטה והמושלמת. זהו דיסק שהוא סיפור, יותר סרט בעצם - סרט שרץ לך בראש ומפרק אותך לצחוק, אלימות וסקס. הדגמה של מהו גרוב טוטאלי ואיך כשהכל יושב נכון אפשר פשוט להגיד הכל. פוליטקלי קורקט על הזין של הנחש הגבוה בהיסטוריה, סנופ דוגי דוג בהופעת בכורה קטלנית.


Bjork\\ Debut

דיסק ששילב באופן מושלם דאנס רקיד וידידותי, שירה וירטואוזית, עיבודים עם כלים באוריינטציה קלאסית וכל זאת בהפקה ממאדים. כל רצועה בדיסק הזה היא מהפכנית ועצמאית לחלוטין בסאונד שלה. קשה להאמין, אבל הנערה האיסלנדית השברירית לכאורה הזו, היתה נערת רוק משופשפת ושרה בהרכבים שונים כבר מגיל 7. ב- Debut, שהיה דיסק הבכורה שלה, היה למעשה ההמצאה מחדש של ביורק ושיא חדש עבורה (עוד שיא, כי קודם היה אחד כזה כחלק מהרכב ה-Sugarcubes) שגם מרקיד אותך וגם, במקביל, גורם לך לחשוב. לרקוד ולחשוב בו זמנית, אז, זה היה משהו חדש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by