בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טיפול בשוק 
 
 חולצה של סיגל דקל. למה לשלם 10 ש``ח בשביל לראות?   
 
צמרת פרנט

צמרת פרנט לא הצליחה לשכנע אף אחד מחבריה לשוב ולהידחק איתה בשוק המעצבים, אבל גילתה שהמיתון הפך את ההאנגר למקום ראוי לשופינג

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לצורך החיפוש העצמי בשוק מעצבי העיר, החלטתי להצטייד באחד מחבריי. הרמתי טלפונים לכולם, אפילו לכאלה שאני לא ממש אוהבת, אבל אף אחד לא הסכים לבוא איתי ולהידחק בין המוני האנשים שמנסים לצוד בכוחותיהם האחרונים אחת מהחולצות של יוסף. לא עזרו הסברי ותחנוני המלומדים שמדובר בשוק, וכמו שבשוק יש דוחק ורעש ולא נעים ודוחפים אותך, בסופו של דבר המטרה (חולצה של סיגל דקל) מקדשת את האמצעים.

לשווא. ישראלים מטבעם הם שכחנים וסלחנים; הם שכחו ובחרו שוב באותו אדם שהכניס אותנו לבוץ הלבנוני, שנראה כמו בוץ טיפולי לעומת הבוץ של השטחים; הם שכחו שאנשים התפוצצו כאן בבתי קפה וחזרו כמו ענקים לאספרסו שלהם ביום שישי בצהריים; אבל את טראומת שוק מעצבי העיר אף אחד לא שוכח. אז לקחתי את אמא שלי, שכף רגלה מעולם לא דרכה שם.

הפעם הבטיחו לנו שהשוק יתחלק לשניים - אוהל למעצבים הצעירים ובהאנגר 11 הצמוד, הגדולים. ככל שהתקרבנו למקום האירוע ראינו יותר ויותר אנשים חוזרים עם שקיות עמוסות, הרבה שקיות. כמובן, שבאותו הרגע הרגשתי הערצה עזה אליהם. לא רק שהצליחו לשרוד, הם אפילו יצאו עם שלל.

בכניסה שילמנו 10 שקלים ובפרץ של נדיבות והכרת תודה עצומה אפילו הזמנתי את אמא שלי לכרטיס. כאן נשאלת השאלה, האם מישהו יכול להסביר את האבסורד? למה צריך לגבות מאנשים כסף בכניסה לשוק המעצבים? שחס וחלילה לא יבואו כאלה שסתם מתחשק להם לעשות סיבוב ולהתרשם מהאווירה? דמיינו את עצמכם נכנסים לחנות בגדים, כשהמוכרת חוסמת אתכם בכניסה ושואלת אם אפשר לעזור; היות וחצי מהפעמים בהן מישהו נכנס לחנות, זה רק בשביל להסתכל, ישר היא אומרת לכם, 'אה, להסתכל? זה יעלה לכם עשרה שקלים'. מה דעתכם, מפיקי שוק המעצבים, לצ'פר את אלה שקנו ולהחזיר להם עשרה שקלים ביציאה?

בכניסה, בכל מקרה, אמרתי לעצמי בשקט בלב, אם הגעת עד לכאן אין דרך חזרה. נכנסנו ישר לתוך אוהל המעצבים הצעירים, 24 במספר. מוסיקה חמימה קיבלה את פנינו, ולא, אף אחד לא דחף אותי. אפילו הצלחתי לעשות סיבוב התרשמות, למשמש חולצות, מכנסיים, שמלות ולשאול מחירים, וכאן ההזדמנות לומר, מעצבים צעירים ויקרים, אם זהו המחיר אחרי 70 אחוז הנחה, מעניין על איזה דבר יקר ערך אאלץ לוותר, כשאצעד לסטודיו שלכם לבחור לי פריט מעוצב. (טיפ קטן: אם מישהו מהמעצבים התחבב עליכם במיוחד, קחו כרטיס ביקור. הסיכוי שתמצאו אותו בקניון הסמוך או לחילופין בשינקין הוא נמוך מאוד. בעצם, כשאני חושבת על זה הסיכוי שתמצאו אותם בכלל הוא אפסי. רובם עובדים בדירותיהם הצנועות או בסטודיו עלום אי-שם בדרום תל אביב).

מכאן, עברנו דרך בית הקפה/לאונג' בר החביב שהוקם, להקל על אילו שבאמת רק באו לראות וצריכים מנוחה מהטיול, והישר אל הדבר האמיתי. בהאנגר מוקמו 55 מעצבים ידועים באמת. לכאן שואפים מעצבי האוהל להגיע בשנה הבאה. גם פה הופתעתי לגלות שיש באפשרותי לנשום, המוסיקה החמימה שהזכרתי בכניסה המשיכה ללוות אותי, שלא כמה בשוק הקודם, הפעם השכילו להנמיך את הווליום ולא להשתמש בטונים שידגדו את העצבים כשאני מנסה נואשות להחליט אם חולצה ב-300 שקל זה הנחה.

הספקתי לעבור בנחת את כל הדוכנים, לבדוק ארנקים מקסימים וחגורות מתוקות שמוקמו יחד עם כל האביזרים במרכז האנגר. ותאמינו או לא, אני שנכנסת לחנות ויש בה יותר משני אנשים (כולל המוכר) ויותר משתי חולצות, מאבדת את העשתונות, הצלחתי למדוד, ולא רק זה אפילו לקנות (שמלה וחצאית של שרית בר זוהר, בכלום כסף, כמו שהמוכרת אמרה, וצדקה).

וכאן המקום לצאת בקריאה נואשת, לכל גברברי העיר מכל המינים והסוגים: "הגיעו בהמוניכם". דבר ראשון, השקיעו בכם - תמצאו כאן כמה ממעצבי בגדי הגברים הנחשבים והשווים ביותר; ודבר שני - המקום שורץ כוסיות והומואים. מישהו צריך לאזן.

וכן, מארגנים חביבים, לטובת כל אותם מובטלים ומובטלות אומללים, ולטובת המעצבים שישמחו להיפטר מהמלאי - למה לא למתוח את השוק לשבוע שלם ולפתוח גם בבוקר? בכל העולם בחרו לקרוא לזה שבוע האופנה, וכנראה שהייתה להם סיבה טובה מאוד.

_______________________________
שוק מעצבי העיר, ה'-שבת, האנגר 11, ת"א
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by