בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אינני בוכה אף פעם, ובטח שלא עכשיו 
 
 
תמר גלזרמן

תמר גלזרמן לא התרשמה מהעלילה האפילפטית והבכי המתמשך וחסר התוכן של "הרדוף לבן"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם אתם עובדים יותר משהייתם רוצים, ומתקשים למצוא זמן ללכת לקולנוע, או לא עובדים כלל, ומתקשים לגייס כסף לכרטיס, "הרדוף לבן" הוא הסרט בשבילכם; תרגישו כאילו ראיתם לפחות חמישה סרטים, וכל זאת במחיר כרטיס אחד בלבד, ובקצת פחות זמן מנגיד, חדשות והסדרה שלאחר מכן ברצף. "הרדוף לבן" כולל חומר תסריטאי לכמה וכמה סרטים, רק חבל מאוד שמישהו התעקש לערבב את הארועים לכדי בלילה אפילפטית ומעייפת אחת.

"הרדוף לבן" מספר את סיפורה של ילדה (אליסון לומן בהופעת בכורה בתפקיד ראשי), שנאלצת לכתת רגליה בין משפחות אומנות ומוסדות, לאחר שאמה נכלאה באשמת רצח. אולם, מגוון האסונות והטרגדיות שהילדה האומללה נתקלת בהם בקצב של מכונת ירייה, לא מותיר לה, ולנו, שניה אחת להתמודד. הצופים מקבלים סיבה ותוצאה, טראומה ומיד שינוי מהותי בגיבורה. תהליכים? מחשבות? דילמות? הצחקתם אותם.

כל אחת מהדמויות הקיצוניות שהיא נתקלת בהן מייצגות סטריאוטיפ מסויים, שעושה את שלו ונעלם כלעומת שהגיח, ובאותה מידה היה יכול שלא להופיע כלל. והילדה התמה, כחומר ביד היוצר, בכל פעם שהיא מבקרת את אמה בכלא, שולח השינוי שחל בה זרמים חשמליים של תדהמה; "אל אלוהים" אנחנו אומרים לעצמנו, "בפעם הקודמת היא הייתה בלונדינית תמה, וכעת היא גותית שחרחרה. ודאי עברה מטמורפוזה רגשית!".

לכן משמש "הרדוף לבן" כסרט אקשן לחובבי וחובבות הבכי; במקום המון פיצוצים חסרי סיבה, יש המון בכי חסר תוכן. במקום רובים מתוחכמים ומרשימים, יש צרות מפתיעות וחדשניות. אם אדרנלין זה הסם שלכם, אתם תטפסו על הקירות; אם צרות הזולת עושות לכם נעים, ואתם לא נותנים דעתכם על זוטות כגון עלילות מופרכות, תצאו מסופקים כמו אריק שרון מצפייה במינה צמח.

בשלב הזה התחלתי להיתקף בחזיונות. בחזיון הראשון הזיתי חבורת תסריטאים כותבים סצנות על גזירי נייר, משליכים אותם לכובע, מערבבים היטב, ושולפים את הסצנה הבאה. בשני ראיתי צמד מפיקים רוחניים עוטים לבן, המסבירים את חשיבותם המכרעת של שוטים שונים של הרדופים לבנים וקסומים, תחת אור נגוהות, שיפוזרו באקראי לאורך הסרט. בשלישי הקצתי וראיתי אל מול עיני המשתאות את מישל פייפר משחקת תפקיד אינטליגנטי וכריזמתי.

פייפר, שמגלמת את האם הרצחנית, עושה דמות מרתקת, מיזנטרופית לחלוטין, אגואיסטית להעריץ, יפה כמו חלום ומהפנטת כמו חניבעל לקטר. המפגשים בינה לבין בתה האומללה, מהווים את הרגעים הראויים היחידים בסרט. פייפר, מעין לוציפר סקסי, מצליחה להגיח מעבר לחד מימדיות המוחלטת בה שבויות כל שאר הדמויות. חלילה מלומר שרובין רייט-פן ורנה זלווגר חוטאות לתפקידן, אלא שדמויותיהן כמעט זרות לעלילה.
על הקשר של הילדה עם כל אחת מהן ניתן היה לעשות סרט שלם, אלא שאז היה צורך להתייחס לעולמן ולרגשותיהן, וזו כבר משימה קשה. קל הרבה יותר לדחוס ארועים הרי גורל, ולהתעלם בחינניות מהנפשות הפועלות.

"הרדוף לבן" הוא אסופת שחקניות טובות, הפשטתן מכל תוכן, והקאתם כסימבולים ותו לאו. משום מה, ואולי הייתה ההחלטה האקראית הזו דווקא של הארט דירקטור, כולן גם בלונדיניות כאפרוחים בני יומם. צבע התום? אולי. הסרט הרי רצוף בסמלים קלישאיים שאינם אומרים דבר. כשרוצים להבהיר לנו שפייפר אינה אם טובה, היא אומרת את משפט הקוד ההוליוודי לאמהות מחורבנות, "לא אוכל להגיע ליום ההורים". בסצנה אחרת היא נראית כשהיא דוחה בבוז את חיזורי הגוויה לעתיד, בסצנה לאחר מכן, היא מתדפקת בקנאה מאוהבת על דלתות ביתו. בכל פעם שרוצים להבהיר לנו שעברה תקופת זמן, שערה של הילדה מתארך, מכך אנו אמורים גם להסיק על שינויים משמעותים בדמותה, ולא סתם לחשוב שהתנהגותה אקראית ותמוהה.

הצפייה באליסון לומן משולה לנסיון לנהל שיחה אינטימית עם חברה בנוכחות אנשים נוספים - ניסיון שמורכב ממבטים, לחישות, רמזים ותנועות ידיים. התחושה שישנם דברים שצריכים להאמר, ולא ניתנו להם מילים. הצפייה בפניה הענוגות והאקספרסיביות של לומן לא מספיקה כדי להבין, או אפילו לרצות להבין. אנחנו למעשה לא יודעים עליה דבר שאינו ביוגרפי גרידא. הצופה עוקב אחריה כשהיא עוברת מדחי אל דחי, ובכל דחי מקפידה לבצע מחווה מסויימת שתפקידה להביע את מה שמתחולל בפנים. לכודה בסכמטיות של התסריט, מחטיאה הדמות הראשית את המטרה, שוודאי הציב לעצמו סרט המתיימר לפנות דווקא פנימה, אל עולמן הרגשי של הדמויות.

כמספר החורים בעלילה, כך מספר השאלות, רק שלאחר מספר דקות הן מפסיקות להשאל והצפייה נעשית בחיוך משועשע, מהול רק בציפייה לראות שוב את פניה השטניות של מישל פייפר.

___________________________________________________
הרדוף לבן, ארה"ב 2002, 110 דקות (למידע על זמני הקרנת הסרט)

האתר הרשמי של הסרט
והטריילר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by