בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בעל החשק הוא בעל הנשק 
 
 קומון. קשה לעיכול   
 
אייל רוב

אייל רוב מגדיר את הצורך בשלושה אלבומים שחורים מתשוקה: קומון, GZA ופרוייקט מחווה לפלה קוטי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבעד קרקוש הבלינג בלינג הדומיננטי במדף הדיסקים של חובב ההיפ ההופ הממוצע, בולטים בחודשים האחרונים (ומצטער על הצלילות הבלתי נסלחות אשר בעטיין התעכבנו בדיווח עליהם) שלושה אלבומים ששמו להם למטרה לטאטא היישר לפנים את הסחי והרפש שפושים בתרבות שפעם, די מזמן האמת, הייתה קשובה לרחוב ותיקשרה עם האבות האפריקנים שהביאו את ה-1,2,3,4 - הקצב שמזיז את העניינים קדימה.

שלושה אלבומים שהכיוון אליו הם חותרים הוא דואלי - שמאלה מהמרכז אבל בעיקר קדימה, קדימה תוך הישענות על ההיסטוריה של המוסיקה השחורה על שלל גיבוריה. ההישענות הזאת מכוננת למעשה גיבורים חדשים-ישנים ושורה כאוד עשן שאחריו, כולי תקווה, ילכו ההמונים ועל הדרך יהפכו את החיים שלהם להרבה יותר מוסיקליים, מושכלים ובעלי מודעות פוליטית שתמציתה, במילותיו של פלה קוטי, "המוסיקה היא הנשק של העתיד". והעתיד, לפחות זה של ההיפ הופ, כבר נמצא משהו כמו חודש בחנויות. שניים מהכותרים אפילו מופיעים בליין אפ של היוזמה המבורכת של הליקון היפ הופ ונמכרים במחירים מוזלים.
 

Common - Electric Circus

GZA. גאון
 GZA. גאון   
(הליקון/MCA)

ללוני לין גו'ניור הייתה בעיה גדולה לפני שניגש לעשות את התקליט השאפתני ביותר שלו - איך עושים תקליט נוסף אחרי מאסטרפיס. "Like Water To Chocolate" הביא לקומון את הכבוד שתמיד ביקש כאמ.סי וליריסיסט משוחז ומבחינה מוסיקלית שימש תיעוד לחיפוש שלו אחר אותם צלילים שמארווין גיי שמע שכעשה את "What's going on". עדיין עם אותו צוות מנצח בראשות קווסטלאב מהרוטס וג'יי דילה (לשעבר ג'יי די, המפיק עם הכי הרבה נשמה ומהירות בדטרויט), הצליח קומון לצלוח את המכשול הבעייתי הזה ובחוכמה לקח זווית חדה, עמוק לתוך השורשים ורקח שם תמהיל מתנחשל של רוק, ג'אז, סול, פולק, אפרו-ביט והכל עטוף בליין באס שמחזיק את הראש בתנועה.

על כל ליק של גיטרה תמצאו כאן סקרץ', וכל מכת תוף מלווה בחמימות הבאס מה-MPC ומעל ברקיע היהלומים, קומון עצמו, שרואה עצמו כג'ון לנון של ההיפ הופ ונותן בראש ברוב השירים. זהו אלבום רחב יריעה (שירים כמו "אקווריוס" ו"ג'ימי היה כוכב") שעלול לאכזב בתחילה את אנשי ההיפ הופ רכי השנים ומהירי החימה, אך עם הזמן יגלו גם אלו כי מדובר באחד האלבומים שהולכים להגדיר עבורכם את שינויי מזג האוויר שאתם נושמים.

לאתר הרשמי
 

GZA/Genius - Legend of the Liquid Sword

פלה קוטי. מדור המייסדים
 פלה קוטי. מדור המייסדים   
(הליקון/MCA)

צריך הרבה ביצים בשביל לבחור בכינוי 'גאון'. כמנהיג של הוו-טאנג בעיני עצמם וכגבר עם מילה, אי אפשר להאשים בחטא היוהרה את ג'יזה, שחוזר עם אלבום חדש שכולו אורגיה מטורפת של מטאפורות. האיש עם קול המצ'טה, מפריד את הגברים מהילדים במה שמסתמן כהמשך ישיר לאלבום הבכורה הקלאסי שלו מ-1995. ברוב השירים הוא לוקח את זה סוליקו ואם כבר לארח אז רק חברי משפחה כמו ריזה, גוסטפייס המלך ואינספקטה-דק, ומוכיח מדוע הוא האמ.סי של האמ.סיז ואחד הכשרונות המילוליים הגדולים שממשיכים לזכות להתעלמות ציבורית המתרגמת עצמה להצלחה.

רוצים לדעת מה קורה בסוף של היום לאחר שביקרת בבוקר על פסגת העולם? אם מעניין אתכם לשמוע, לדעת ולהבין איך העסק הזה, תעשיית המוסיקה - מתנהל ומגלגל כספים ואנשים חדשות לבקרים, יש לכם את קורס המבוא הטוב ביותר לאיך להתבגר בתוך משחק ילדים ולשרוד בכבוד את חוקיו שהופכים לדרקוניים ואכזריים ככל שנוקפות השנים. זה לא אלבום מושלם, אבל שירים כמו "Knock Knock" (הסינגל הראשון) "Auto Bio" שהולך לשמוט לאמינם ת'לסת ו"Highway Robbery" עושים את העבודה כמו שאף אחד אחר לא עושה בסביבה, וזו כבר סיבה מספקת לתת סיכוי לאחד מהגיבורים היותר ייחודיים של המוסיקה הזאת, שעדיין נושא בגאון ובהערצה את סמל הקלאן. וו-טאנג קלאן, אנשים.

לאתר הרשמי
 
 

Red Hot and Riot - A Tribute to Fela Kuti

(הליקון/MCA)

לשם שינוי מגיע אלבום מחווה שלא רק שאינו מחוויר לעומת האורגינל, אלא אשכרה מצליח לתקשר איתו ועם המטען המוסיקלי שלו, ולחדש. כשזה מגיע לסערת הרוחות שהיא המוסיקה של פלה - גיבור אפריקני שיושב על אותה סקאלה של ג'יימס בראון, נושא מטען פוליטי מהנוקבים אך הנהירים שנשמעו על תקליט ושינה את פני המוסיקה השחורה - המשימה שעמדה בפני יוזמי הפרוייקט הייתה קשה שבעתים.

פלה ידע שהסוד נמצא בקצב וקצב עובד בצורה הטובה ביותר כשהוא מאסיבי, רפיטטיבי ומענטז כדי שיוכל להימשך ביצירות של מינימום 25 דקות ולא להעיק. על הקצב הזה הוא הלם במילים הפשוטות שביטאו במדוייק את מה עובר על האדם האפריקני הממוצע הכורע תחת עול משטר טוטליטרי, ציני, כוחני שנשען רק על עוצמה צבאית ולא על תמיכה אזרחית.

טאליב קוואלי, דד פרז, אנשים שהמציאות שפלה מדבר עליה שימשה עבורם השראה צרופה יחד עם קומון, מאני מארק, מיקס מאסטר מייק, גיפט אוף גאב, מפיק מיליון הדולר נייל רוג'רס, שארדיי (בקטע בין הטובים באלבום), מאנו דיבנגו, קליס וקולקטיב מנגניו המקוריים של פלה הביאו כאן יצירה תיעודית ונכונה לימינו, בעולם שכורע תחת הערצת הממון, שעושה הרבה כבוד לאיש. רובם ככולם שמו את האגו שלהם בצד, לקחו ביד תוף, מוחשי או מילולי, ויצרו את מעגל המתופפים סביב מדורת השבט של פלה. המוסיקה שלו, עמוסה, מכשפת ומעיקה ככל שתהיה, עוברת דרך פילטר, שלמרבית הפלא, עושה לה רק טוב וממקד את תשומת הלב לעיקר - הקצב של הבנאדם. כי פלה היה קודם כל קצב של בנאדם.

לאתר של האלבום
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by