בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יש כיסוי 

יש כיסוי

 
 
אליאב גולדפריד

אליאב גולדפריד שמח שאחרי הנינטים, מוסד הקאברים הישראלי מקבל חיזוק איכותי עם פרויקט "עבודה עברית", הכולל לא מעט ביצועים מפתיעים ומחדשים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עבודה עברית. עטיפת האלבום
 עבודה עברית. עטיפת האלבום   
פעם, טרום תקופת "כוכב נולד", לעשות קאבר היה נחשב למעשה מכובד. זה היה משהו בסגנון שני אמנים, כשאחד אוהב ומעריך את המוסיקה של האחר ורוצה לפרגן לו באיזו גרסת כיסוי. לרוב, התוצאה הייתה עוברת לידיו של הזמר המוערך, זוכה לאישורו ומקבלת מקום זמני בפלייליסטים השונים.

היום, לאחר שנינט עשתה קריירה מ"ים של דמעות" של זוהר ארגוב, נראה שתעשיית הקאברים עברה סוג של המוניות. אתה זמר מתחיל? רוצה קצת להתפרסם? אז למה שלא תלך על איזה קאבר? תחנות הרדיו כבר יעשו את העבודה בשבילך – אם הגרסה שלך מספיק טובה. כל כך פשוט, כל כך מרגיז.

ולפעמים, ישנם פרויקטים שגורמים לך לשוב ולהעריך את המושג הזה – קאבר. בלי העיבודים של מילטמן, בלי ההנחייה הפרועה של צביקה הדר, בלי עדר בני-נוער צורחים באיזה פארק מים/חול/ים כלשהו. "עבודה עברית" היא אחד מהפרויקטים האלה.

לכבוד 60 שנה למדינה שלנו, יוצא הפרויקט שוב לדרך, עמוס בגרסאות כיסוי של אמנים מוכרים לאמנים מוכרים אחרים. אחד הדברים היותר כיפיים בפרויקטים מסוג זה היא האפשרות לבחון את היצירתיות והגאוניות של תעשיית המוסיקה המקומית. הרי מדובר בסוג של אתגר – לקחת שיר מפורסם ולנסות ולעשות אותו יותר טוב, או לפחות שיעמוד בסטנדרט המקורי.
 
 
למרבה ההפתעה, דווקא בחלק הזה נופלים לא מעט מהאמנים שלנו. קחו לדוגמה את "ככה זה (לאהוב אותך)" המופלא של ברי סחרוף. מירי מסיקה גיבורת רימון החליטה לקחת את השיר ולהפוך אותו לעוד אחד משירי הרפרטואר הקודר שלה. התוצאה די מאכזבת, בהתחשב בעובדה שאתה מכיר את המקור. ברי ידע? ברי שמע? ברי אישר?

חוץ ממסיקה, הייתה גם נינט שצבעה את "לא יכולתי לעשות כלום" של אילן וירצברג בגווני אלבום הבכורה שלה – קצת פסנתר, הרבה קול מלטף. לא רע, אבל לא מספיק. גם קרן אן, שלקחה את "רחוב הנשמות הטהורות", לא הצליחה להפוך אותו ליותר מפסקול לסרט אינדי, כמו רוב שיריה. גם זאב נחמה והחברים הוציאו מחנות המפעל הקרויה "אתניקס" עוד מוצר בעל אותו סימן היכר – הפעם זה היה "למה עכשיו" של קובי רכט, בביצוע המקורי של שובבי ציון.

קאבר ארט

ומצד שני יש גם יציאות לא רעות בכלל, כמו הקאבר של מאור כהן ל"שיר של יום חולין" בביצוע המקורי של אילנית, שאחר כך בוצע גם על ידי ירדנה ארזי ואבי פרץ. כהן, הסטלן הנצחי של הרוק הישראלי, הצליח לקחת שיר של יום שישי אחר-הצהריים, ולהפוך אותו למשהו הרבה יותר עוצמתי ובועט. אפילו שהשיר כתוב בלשון נקבה, כהן מצליח לראשונה להפוך את הפסטורליות של ארזי למשהו ששווה להקשיב לו בכיף, ולא להכין איתו את החריימה של שבת.
 
סרנגה עושה את חווה (יח"צ)
 סרנגה עושה את חווה (יח"צ)   
ויש עוד הפתעות: שלומי סרנגה מוכיח שהוא יודע להשתמש בטרגדיה שמלווה את שיריו היווניים גם בביצוע הקודר ל"האמנם (את תלכי בשדה)" של חווה אלברשטיין; Usless ID, לא מסוג הלהקות שהייתם מזמינים לאירוע ב"אחוזת ראשונים", לוקחים את "לו הייתי פיראט" של השלושרים והופכים אותו לגרסת פוגו קלילה; עופר מאירי ומטרופולין ממשיכים לתת את הטאץ' העדכני לשירים שהם נוגעים בהם, עם "כל האמת (איגו אינטריגו)" של הקליק; והדג נחש מוסיפים את הגרוב הנדרש ב"רגאיי הבטלן" של קובי רכט.

ויש כאלה שלא מוכנים לזוז בלי המתכון שלהם מהבית. בפעם הקודמת שיצא הפרויקט היה זה שלום חנוך, שביצע מחדש שיר שלו. הפעם זה יהודה פוליקר, שחובר לברי סחרוף עם "רדיו רמאללה". משום מה החיבור בין השניים לא ממש עובד. יכול להיות שהשיר לא מספיק גדול בשביל שני האייקונים – אחרת אי אפשר להסביר מדוע מלווה אותך התחושה של "מה הוא נדחף" בכל פעם שקולו של ברי בוקע מהרמקולים.

בסופו של דבר, מדובר באחד הפרויקטים היותר יוקרתיים שיצאו לאחרונה. נכון, זה יכול היה להריח כמו עוד איזו תוכנית ריאליטי, אבל הפעם מדובר בכשרונות שרובם הוכיחו את עצמם מחוץ למדורי הרכילות/ברנז'ה ותוכניות הריאליטי השונות. בשביל כבוד צריך לעבוד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by