בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המגפיים של שמש 
 
 שמח בדאנג`ן. (צילום: עידן עפרוני)   
 
זיו תדהר, הזמן הוורוד

האם יש תקווה לעלייתה של סצינת העור בישראל? צביקה שמש, מאסטר בתחום ומי שמוביל בו ליין חדש, חושב שהתשובה היא כן (כן, אדוני! בשבילכם)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני כמה שבועות קם איש בישראל והחליט להוציא מהארון את ההומואיות שאוהבות את זה חזק, כאילו חזק חזק: עם ברזלים וניטים, חבלים ומגפיים והרבה שחור. שחור לפחות כמו העתיד של המדינה. אכן בשורה מרעננת, ועם זאת עוד מוקדם לצאת בהכרזות פזיזות. סצינת הלדר המקומית עדיין רכה ושברירית, ואולי היא בעצם רק סצינונת או סצינונקולילה. ומה עם חובבי העור? הם נחבאים מבוישים ברחבי תל-אביב ה"גאה" עלק, מחוברים בשלשלאות כבדות ובאזיקוני פטמות אל הארון.

צביקה שמש בן ה-28 (או בכינויו ברשת: "Bootmaster") מאמין כי על פי כל הסימנים, חל לאחרונה מפנה בקהילה. כבר כמה שבועות הוא מריץ בימי שלישי ליין חדש ("The Sole") במועדון הדאנג'ן ביפו (Low&Sweet עליו השלום). לדבריו, מספר העולים לרגל גבוה מן התחזיות האופטימיות ביותר. שישים איש הסכימו לוותר על מכנסי הגוצ'י-שמוצ'י בערב הפתיחה. עטו שחורים, התהדרו בקולרים, רתמות, מכנסי עור מבהיקים ומגפיים בעלי שפיצים חודרניים. הם עצרו לביקורת אצל הדורמן. מי שהקפיד על קוד לבוש מקצועי נכנס חינם. האחרים שילמו (ארבעים שקל). ככה זה בלדר, מי שלא ממלא פקודות משלם. עכשיו הבנתם? שאלתי אם הבנתם. קדימה, יותר חזק! נו, שאני אשמע!

בתוך המועדון ממתינים לבאים ציוד משוכלל ואביזרים חינם סטייל אמסטרדם. אלה משמשים את מסיבות הסטרייטים ההיסטריות שנערכות במועדון מאז נפתח לפני כמה חודשים. בעלי המקום חלמו זמן רב על ערבים לגייז. שמש, מאפר וכוריאוגרף במקצועו, היה זה שהרים סוף-סוף את הכפפה. כיום מתהדר המקום בשני ערבי גייז בשבוע: "Strange Love" לקהל רגיל (מדי שבת) ו-"The Sole" בימי שלישי.

שמש מספר כי עוד בגיל צעיר גילה משיכה לעור ולנעליים. "בסקס הראשון, בגיל 13, כבר הבנתי שזה זה. נעלתי את המגפיים הגדולים של אבא שלי והרגשתי מאוד נחשק. שני הילדים מהכיתה שאיתם הייתי שאלו אותי למה אני נועל מגפיים, ואני בתגובה ביקשתי שילקקו לי אותם".

מאז הוא לא יכול בלי. באשר הלך (תיכון, להקת חיל האוויר, ואחר כך לימודים בניו-יורק) הלכו המגפיים איתו. בשנות הגלות באמריקה הפך, עם הזמן, גדול בתורת העור. "תקופה מסוימת החזקתי בשני עבדים שהיו בבעלותי וגם עבדתי בבר האיגל המפורסם". כשחזר ארצה ב-96', הצטרף שמש לשורות המחתרת המקומית. "למעט כמה סטוצים דרך האינטרנט, לא היה כאן עם מי לדבר. כשכבר נפגשתי עם מישהו, לא היתה הבנה לנושא הפטיש".

- נסה להסביר, מה כל כך מדליק בעור?

"לעצמי, אני לא מנסה להסביר וגם לא שואל למה. כן חשוב לי לומר שזה בפירוש לא רק סקס. גם בחיי היומיום, עור ומגפיים עושים לי טוב. כשאני מרגיש רע, אעדיף ללבוש עור. או למשל, פעם כשעמדתי בפני מבחן חשוב, ענדתי צמיד עור חזק. מדובר בפריטי לבוש שמפעילים את כל חמשת החושים. לעור יש טעם, ריח ומגע מיוחדים".

- ההכרזה על הליין החדש הצריכה בוודאי הרבה אומץ.

"הכל התחיל מזה שלא מצאתי כאן מקום ראוי לבילויים. אין היום מועדון שרוב הקהל בו הוא גברי. אין לי בעיה עם אוחצ'ות וילדות, רק שזה לא מדבר אלי. רציתי מקום שישדר גבריות. מקום שבו יוכלו להרגיש בנוח ביירס ומאסטרס, בלי להיות מאוימים מאווירת אירוויזיון".

- איך, אם כן, פועלת הסלקציה?

"בדרך כלל נימנע מלהכניס כאלה שהם יותר נשיים. ובכל זאת, אם הכניסה פתוחה לביירס, חייבים להכניס גם צ'ייסרס" (הומואים שנמשכים לדובים, ז.ת.). ועוד ברשימת הדרישות של שמש: "אין כניסה בנעלי ספורט וגם לא בלבוש טרנדי. בטח לא בדראג". ודבר אחרון: נא לשכוח לערב אחד מקוקו שאנל ודיאודורנט. למה? שמש מסביר כי כך מקובל בסצינה ברחבי העולם. ריח גוף טבעי.

על עיתוי הפתיחה של הליין החדש דווקא בימים טרופים אלה אומר שמש: "שמתי לב שלאחרונה יצאו מן הארון כל ה'סוטים' חובבי הביזאר והמין הקינקי. לכולם יש כעת פורומים באינטרנט. בנוסף, פורחות מסיבות הסקס החזק של Play&Plug, ומי שלא מסתפק בכך יכול להגיע למסיבה אחרת שנערכת מדי שבת בבית פרטי בדרום העיר. מכאן היה לי ברור שיש די קהל שיאכלס את המועדון".

לעתים נדמה שרגע לאחר קריסת ההיי-טק הפכנו בן לילה למעצמת עור אימתנית. נכון להיום אין יחס ישר בין היצע המסיבות למספר המשתתפים. שמש לא מסכים. "האפשרויות השונות תורמות להפריה ההדדית. נוצרים כל הזמן מעגלים חדשים, ויש קהלים קבועים שמגלים נאמנות. ההיצע הגדל מעלה את הנושא לסדר היום, ומתגבשת ההבנה שיש כאן צורך לגיטימי של חלקים בקהילה".

- מה ההסבר לפריחה דווקא בשנה האחרונה?

"זה חלק מתהליך הבשלה טבעי. כבר לגיטימי להיות הומו, אז עכשיו אפשר ללכת צעד אחד יותר רחוק, לומר באומץ: שנים הסתתרתי עם המגפיים בארון, ועכשיו זה לגיטימי. אפילו יש כזה בר".
 

מעיל עור? בקיץ?

"הצעד הרחוק והנועז" שעליו מדבר שמש הוא לפי שעה לא יותר מצעד תימני קטן - קצת מהוסס, מבוהל ולחששני. הכלובים, צלבי העץ ומתקני הקשירה שפזורים במועדון (המעוצב לעילא ולעילא) נותרים בערבי שלישי מיותמים, והפעילות מתרכזת בעיקר בחדר החושך שבקומה השנייה. מי שרוצה לטעום אבל מפחד יוכל להסתפק ברביצה על הבר או בבהייה במסך הווידיאו. אל דאגה, כשמישהו למעלה יחטוף פליק תשמעו זאת היטב, גם אם לא חוננתם באוזן מוסיקלית.

קשה להודות, אבל ערבי הסטרייטים בדאנג'ן שונים בתכלית. הפעילות המינית רוחשת בכל פינה ולעיני כל. שמש מסכים שבקרב המקומי על הכתר הסטרייטים לוקחים בינתיים, ובגדול. עם זאת הוא לא נרתע ולא מתרגש. "אני לא מנסה לחנך. גם רומא לא נבנתה ביום אחד. המקום מוגדר בפירוש כקרוזינג-בר לטובת מי שמחפשים מפגש באווירה גברית, מבלי שהדברים יובילו בהכרח לסקס". ועם זאת, למען הסר ספק, מדגיש שמש: "זה בפירוש המקום היחיד בעיר שבו אפשר לעשות סקס חזק באווירה אחרת וללא שום עכבות, ואני לא מרגיש צורך להתנצל על כך".

לגבי הפער בין מוחצנותם של הסטרייטים במועדון לבין השושואיות של ההומואים, יש לשמש תיאוריה משלו: "הסטרייטים באים מראש מעמדה בטוחה יותר. אסור גם לשכוח שגייז הם אחרי הכל גברים שמחפשים תכלס במין, ולכן טבעי שהכיוון הוא חדר החושך ולא מפגני שליטה (מלכה-עבד/אדון-שפחה) שהסטרייטים אוהבים להחצין בקומת הכניסה".

- או שזו הוכחה נוספת שחוץ ממפגני גאווה ודיבורים, אין כאן באמת פתיחות בקרב ההומואים.

"נכון שחלק מהבאים עדיין חוששים לקחת חלק או מסתפקים בהכרזה המוכרת שבחו"ל הם מרשים לעצמם הרבה יותר. רבים משתפים אותי במשאלות הלב הכמוסות, שבפועל אין להם אומץ לממש בבואם למועדון. אני תמיד אומר, נהפוך הוא, בואו תוציאו פחדים ואגרסיות. תשתחררו ותנו דרור למציצנות במקום לחכות לנסיעה הבאה לחו"ל".

לפחד ולחשש יש ביטויים משעשעים למדי. "מתקשרים סקרנים ששואלים אם סתם מעיל עור עונה על קוד הלבוש. אחר כך גם מחפשים הקלות בתואנות שונות, לדוגמה, שמעיל עור בקיץ יעורר את לעג השכנים או שזה פשוט חם מדי". מנגד, מדגיש שמש, "מתגבש אט אט גרעין בליינים קבוע, שמפגין לשמחתי בגרות. לדוגמה, הרוב המכריע משתמש בקונדומים ושומר על שליטה וגבולות, גם אם מדובר באקטים נועזים". בהזדמנות חגיגית זו ראוי לפרגן לנשים. מתברר שלא רק הסטרייטים השאירו מאחור את ההומואים, שמשחקים עדיין מחבואים בחדרי החושך, גם הלסביות עלו מזמן כיתה, ובהצטיינות יתרה. מי שיזדמן לערב נשים שנערך במועדון אחת לכמה שבועות יגלה עולם קסום ונועז, שפרץ מזמן את גבולות הווילון השחור.

- האם לפחד ולרתיעה תורמים גם המסרים הסותרים של ראשי הקהילה?

"יש בפירוש צביעות מצד הנהגת הקהילה. כשהוקמה באגודה קבוצה לחובבי BDSM, הוחתמו המשתתפים על מסמך שבו הובהר כי האגודה מסירה אחריות מתוכן המפגשים. זו תפיסה כל כך מיושנת, שמשדרת מסר שלילי".

שאול גונן, פעיל האגודה ובעבר יוזם ומדריך קבוצת ה-BDSM, מגיב לטענותיו של שמש: "הטענה יורה למטרה הלא נכונה. בקבוצה דנו גם בביטויים קשים של S/M. לכן היה צורך להבהיר משפטית, ואני הוא שעמד על-כך, כי מה שעולה בשיחות אינו בגדר המלצה לפעולה, לא מטעמי ולא מטעם האגודה. בפועל, לא דרשנו חתימה והסתפקנו בכך שהמשתתפים יקראו את המסמך ויפנימו את כוונתו. אז וגם היום חשוב לי להבהיר כי S/M שונה מאוד ממה שרבים חושבים. אני מברך את צביקה על היוזמה שלו וגם קורא שוב לכולם: היפתחו, השתחררו וצאו מהביישנות".

שמש כבר מורגל במסרים שליליים. מי שמשתייכים לזן ה"אינטלקטואליות" יפות הנפש מכפישות את שמו מעל דפי הפורומים השונים באינטרנט. "שואלים איך אני מעז לתת לגיטימציה לברוטליות כזאת. כותבים שאני מוציא שם רע להומואים, כי הם לא באמת כאלה חייתיים. והיו גם מקרים שהדביקו לי כינויי גנאי".

ביקור חטוף במקום, ולו רק לשעה קלה, יבהיר נחרצות כי ההומואים "החייתיים" שעליהם דובר הם דווקא טיפוסים הרבה יותר ורודים, נעימים, מנומסים ומסבירי פנים בהשוואה לסוג המתלהם ששוצף את מועדוני הדאנס של ערבי שבת. אם להשתמש במלים פחות מלוקקות, לא תמצאו בדאנג'ן פרחיאדה. שמש: "זה קהל מסוג מאוד מסוים, שיודע בדיוק מה הוא מחפש. ההתעסקות בעור כרוכה גם בהשקעה כספית, ולכן באופן טבעי מגיעה אוכלוסייה יותר מבוססת".
 

זוגיות פתוחה ומאושרת

ועכשיו, קוראים וקוראות יקרים, נעבור בצעד קליל לפינה "לבית ולמשפחה". שמש, אם לא ידעתם, נשוי באושר כבר חמש שנים לארז, המוכר יותר כמלכת הדראג הדגולה סילבי ורסקו. ולא, הם לא קושרים זה את זה למיטה וגם לא מצליפים בפטיש השניצל. כאילו, נראה לכם שמישהו יעז להרים יד על וורסקו? כאילו, סילבי וורסקו?

שמש: "אחרי כמה שנות זוגיות ארז הבין שיש צרכים שאני חייב למלא, צרכים שגדולים משנינו ביחד. לכן נשלחתי לרעות בשדות זרים. גילינו שפתיחת היחסים היא שאפשרה לנו להישאר ביחד במקום להתחיל במסכת שקרים ורומנים מהצד. אני יודע שיש כאלה שלהם זה לא מתאים. לי זה עשה רק טוב לגלות שאני חוזר תמיד למקום המוכר שבו יש אהבה".

- בכל זאת, איך מתקיימים זה לצד זה שני עולמות כה מנוגדים?

"ארז למד להכיר עוד צדדים בי וגם ליהנות מהם. נכון ששואלים אותו כל הזמן איך הוא חי עם האהבות שלי. מנגד, לי זורקים בלעג, איך אני חי עם הדראג הקוקסינלית הזאת. אלה באמת עולמות מנוגדים, אבל הפכים הרי נמשכים".

- כיצד מתיישבים הניגודים בחייך האישיים: רקדן, מאפר ואסתטיקן שהוא גם חיית עור?

"אני איש פטיש, וזה לא תחום עיסוק. אני לא עסוק בלהיות גבר שלא מתגלח בבוקר, עולה על אופנוע ומקפיד לצפות ב'משחק השבת'. התעסקות ביופי ובאמנות לחלוטין לא נוגדת את הגבריות שלי, ואין סתירה בין השתיים. זה כמו להדביק בפשטנות גינונים נשיים או נטייה פסיבית למי שמתעסקים ביצירה ובאמנות. מגיל רך אני יוצר וגם נמשך לעור. אפשר גם למצוא הרבה דמיון בין שני העולמות. הרי מדובר כאן על הפעלת החושים, על דמיון ויצירתיות. טבעי שאדם יוצר יהיה פתוח יותר לגלות דברים, לשאול ולנסות".

שמש מגחך לרגע. השאלה האחרונה משעשעת אותו. אולי באמת זה נשמע קצת כמו שיחה מייגעת אצל יועצת בית הספר. "בעוד חמש שנים בטח נצחק על מה שייכתב כאן - תיאור של משהו שנתפס כראשוני ונסיוני. יום אחד אני אגיד: ביפו ייסדנו את מדינת המגפיים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by