בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
למי יש כוח? 

למי יש כוח?

 
 
יאיר שכטר

רומן המתח החדש של רם אורן, "כוח עליון", הצליח לעורר ביאיר שכטר שלל רגשות: זה התחיל בשלווה, התפתח לכעס, נמשך בשיעמום עמוק ונגמר לשמחתו בהקלה גדולה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סוג של פארודיה. "כוח עליון"
 סוג של פארודיה. "כוח עליון"   
בסוף רומן המתח החדש שלו, "כוח עליון", מחליט רם אורן להתבדח קצת דרך הדמויות בספר. אחת מהן ממליצה לשניה שאולי תשכתב את הסיפור שהקורא קרא בזה הרגע לרומן מתח, ואפילו אומר "למה שלא תתחיל לכתוב. תאמין לי שאתה לא פחות מוכשר מרם אורן. אני אישית לא מכיר את מר אורן, אבל מי שכתב את הספר הזה הוא בהחלט לא מוכשר".

"כוח עליון" מנסה לחשוף את העולם שמעבר. זהו מסע די משעמם לעולם לא ידוע - עולם של מתקשרים, של רוחות רפאים, של אנשים עם כוחות ובאיזשהו שלב נכנסים לסיפור גם כמה חייזרים שהגיעו כדי לרפא בני אדם על כדור הארץ. אם רק הייתה ברומן עלילה מעניינת, היה שווה לקרוא אותו.

הסיפור מובא בגוף שלישי, מה שגורם לשפה לאבד הרבה מכוחה, מה גם שהיא אחידה ומונוטונית. רוב הדמויות נשמעות, חושבות ומדברות באותו אופן. וכשהן מצוטטות על-ידי המספר, הציטוטים לא משכנעים, גם כשמסתננת איזו קללה או מילה אופיינית לדמות. בנוסף, הספר עמוס לעייפה ביחסיות כמו "ביתי", "אבי", "אימי היקרה" - פור גאד סייק, מי כותב ככה!?
 
 
אפשר לספר את העלילה על רגל אחת וזה יהיה מעניין כמו לקרוא את הספר: יש את שושנה, שאמא שלה הייתה ילדת פלא שידעה כל מיני דברים לא מובנים על העולם, ועכשיו היא נפטרה מהעולם. למרות זאת, שושנה יושבת ומדברת איתה כאילו שום דבר לא קרה. בהמשך גם שושנה מתה, לא לפני שהיא מביאה לאוויר העולם בת בשם ענת. מה מסתבר? שגם ענת מדברת קצת עם שושנה. ואז יש את אילנה, שמביאה לאבא של ענת ילד מחוץ לנישואים, שגדל להיות ילד סורר ופושע. ענת משתחררת מהצבא ורוצה להתחתן עם אהוב הילדות שלה שחר, ואז היא פוגשת מישהו אחר שהופך להיות בעלה ושחר נזרק. ומה עם בעלה? הוא פוגש אישה ולא מפסיק לבגוד. אה, וזה עוד לא נגמר עם האבא, שמספרים עליו שהוא מחליט לפתוח פתאום עסק בחו"ל. ככה זה נמשך, והקטע הוא שהסיפור לא התחיל עדיין.

ואם זה לא מספיק, הרי שההגדרה "ספר מתח" לא ממש קולעת למה שאורן ברא. הקורא ממשיך להתקדם בקריאה (אני מוכרח, אתם לא) והוא מגלה עוד ועוד דברים. באיזשהו שלב יש רצח. לקורא ברור שזה אחד משני רוצחים אפשריים וחסר המסתורין שיבנה את המתח ויגרום לקורא לרצות ולהמשיך לקרוא. בנוסף, יש עומס של דמויות חדשות, שטחיות משהו, שצצות כל זמן – מה שמעיק עוד יותר על העלילה. ומה בסוף? מתברר שהרוצח הוא בכלל מישהו אחר. אם הייתי נמצא במתח כלשהו, אז ההפתעה הזאת הייתה מעניינת אותי. אבל בשלב זה של הספר, מרוב שעמום ואדישות, ההפתעה לא גורמת לשום רגש לצוץ.

בסופו של דבר, מדובר בעוד ספר טיסה מבית מדרשו של רם אורן, במיוחד אם מעוניינים להירדם. לא שהוא מעייף מבחינה שכלית, אלא בעיקר בגלל שהוא משעמם. שמרו אותו לטיסות ארוכות במיוחד. מובטחת התעוררות רעננה במיוחד בעיר היעד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by