בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סתם מציצה 

סתם מציצה

 
 
אליאב גולדפריד

אליאב גולדפריד חושב שהאלבום החדש של מדונה, "Hard Candy", תוקע עוד מסמר בארון הקבורה של מי שהיתה אחת מהאיקונות הגדולות של תקופתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איבדה את הדרך. אסתר (עטיפת האלבום)
 איבדה את הדרך. אסתר (עטיפת האלבום)   
ישנם רגעים בחייו של אמן שניתן להגדיר כנקודת מפנה. שלב שבו הוא זוכה להכרה ולהערכה מחודשת – כזו שהופכת אותו מעוד שם ברשימת הפלייליסטים של תחנות הרדיו השונות, לאייקון שמחייב השמעה ולא משנה עד כמה גרועה היצירה ששיחרר. אצל מדונה זה קרה לפני עשור. "Ray Of Light", יצירת המופת שניפק עבורה המפיק וויליאם אורביט, הפכה אותה מקריקטורה סמי פורנוגרפית, למושא הערצה וחיקוי בתעשיית המוסיקה העולמית.

השילוב בין מדונה לאורביט הוליד את אחד האלבומים המרתקים בקריירה הארוכה של המדונה. הסאונד היה חדש ומרענן, המקצבים מהפנטים, ולשם שינוי המילים לא נשמעו כאילו נכתבו בזמן אורגיה הוליוודית. הילדה התבגרה. זה היה רק עניין של זמן עד שהנוסחה שעבדה כל-כך מצוין ב- "Ray Of Light" תתורגם למכונת כסף. אורביט השריש את הסאונד שלו גם עם All Saints ופרויקטים נוספים, עד שיצא לנו מכל החורים. ובכל זאת, זכויות היוצרים עדיין עמדו לזכות המדונה.

מאז, נראה שהרצון של אסתר לחדש ולרענן עמד בראש מעייניה - הבעיה היא שזה לא תמיד עבד. האלבומים "Music" ו-"American Life" שהגיעו לאחר מכן, הביאו לקדמת הבמה את המפיק הצרפתי-אלג'יראי מירוויז, שהקצין את הטאץ' האלקטרוני של הדיווה. לפרקים זה נשמע מעניין, לפעמים זה פשוט הביא את הסעיף. הקסם החל להתפוגג.

אבל לא אחת כמו מדונה תתן לביקורות לעצור אותה. בעזרת השם והקבלה היא שיחררה את "Confessions On The Dancefloor", שהחזיר אותה לימי היורו-דאנס העליזים של תחילת הניינטיז. הבעיה היא שזה קרה ב- 2005. משום מה נראה שבזמן שכל העולם התקדם, מדונה בחרה לעשות אחורה פנה. אבל גם רטרו צריך לדעת לעשות - במקרה הזה, אפילו השילוב של הפיוט "אם ננעלו" לא הצליח להציל את האלבום מהבינוניות ומהבנאליות שלו.
 

שמענו את זה כבר

 
מאז נראה שמדונה איבדה קצת את הכיוון. מאחת שקובעת את הטרנדים המוסיקליים, היא הפכה לנגררת. האלבום הנוכחי, "Hard Candy", הוא הוכחה הטובה ביותר לטענה הזאת. הבחירה בטימבאלנד ופארל וויליאמס מהנפטונז להפיק את האלבום נשמעת על הנייר כמו נוסחה מנצחת. הבעיה היא שהיו כאלה שכבר חשבו על זה בעבר – בריטני ספירס, נלי פורטדו, ג'סטין טימברלייק ועוד.

עם כל הכבוד לוויליאמס וטימבאלנד, נראה שקצת קשה לחדש משהו, אחרי שאתה מפיק אלבומים בקצב שמזכיר מפעל לייצור טלוויזיות בסין. כן, גם אם לאמן שלך קוראים מדונה..כך אנחנו מקבלים אלבום שאפשר להישבע ששמענו כבר בעבר. ואם הדה-ז'וו שלכם לא עובד מספיק, אז קבלו את ג'סטין טימברלייק שתורם את קולו למנהרת הזמן הזאת. "4 Minutes" נשמע כמו עוד קאמבק של נלי פורטדו; "Devil Wouldn't Recognize You" עובד על אותה נוסחה של טימבאלנד ב- "Apologize"; ורק קניה ווסט מצליח לעורר אותנו מהחלום עם שיתוף הפעולה המשובח ב-"Beat Goes On".

עצוב, אבל נראה שאפילו מלכת הפופ העולמית נאלצת להשתמש במעיין הנעורים על מנת להישאר בתודעה. אז כן, "Hard Candy" יעשה את שלו: הגולשים יגנבו אותו ברשת, העורכים המוסיקליים ישמיעו אותו בפלייליסט, היחצנים יציגו את מצעדי המכירות מחו"ל כהוכחה להצלחה והמדונה תקבל את השערים שלה במגזינים הגדולים בעולם. כולם ירצו להשתתף בחגיגה. אבל בסופו של דבר, זו עלולה להיות מסיבת הפרידה של אחת האייקונות המוסיקליות הגדולות של התקופה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by