בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רגל קרושה 
 
 
ערן דינר

ערן דינר התאכזב לגלות שזהבה בן החליטה לרסן את הכישרון הגדול שלה רק כדי לא לעצבן את הקניינים של ועדי העובדים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דיוקנה של זהבה בן בצבעי ספיה מעודנים נשקף ממעטפת הקרטון המהודרת בה נתון "בית אבי", אות להפקת יוקרה. כותרת המשנה "שירים מארץ אהבתי", מוסיפה לתחושת המכובדות ומגלמת קונצנזוס תמים שנראה היום תלוש מתמיד.

באלבום, זהבה מתמודדת עם גרסאות משלה לשירים שהם לא רק הצנטרום של הפיילה של הקאנון המקומי, אלא גם מזוהים עם גדולי הווקאליסטים הישראליים: רבקה זוהר, יהורם גאון, אסתר עופרים, אריק לביא ואחרים. ב"בית אבי" זהבה תופסת את המשבצת שלה לצידם, כשווה בין שווים. בזכות, יאמר מיד.

ממש כמו אריק איינשטיין בשנות ה-70', ועפרה חזה בשנות ה-80', בן מציעה כאן ביצועים להארד-קור של שירת העם הישראלית במטרה כפולה: להחיות את השירים על ידי הצגתם בלבוש חדש, ובאותה הזדמנות לפרוץ דרך ללבם של קהלים חדשים. בדומה למה שעשתה חזה בסדרת "שירי מולדת" שלה, גם זהבה בפאזת NMC שלה מחפשת את המרכז, ושואפת להתקבל אצל קהל רחב ככל האפשר.

הבחירות שלה ושל ראובן פינטו, המנהל האמנותי הן ברובן מעניינות ומקוריות. מתוכן מתבלטות הגרסאות לשירים היותר נידחים, אלה שטרם כוסו על ידי אמנים אחרים ובראשם "הבית ליד המסילה", "בן יפה נולד" ו"בית אבי" - אותו היא מבצעת כמעין שיר ביוגרפי, למרות שחיים חפר בוודאי לא כתב אותו על שכונה ד' בבאר שבע.

אפשר לבנות תילי תילים של פרשנות על ההפוכה שזהבה מביאה לאליטות הישנות, אבל האמת היא שזמרים מזרחיים מבצעים קלאסיקות ארצישראליות כבר שנים, ואף אחד לא מתרגש. זהבה בן, שכבר רחוקה מאד מהגטו המזרחי ונתפסת כזמרת כל-ישראלית כבר כמעט עשור, עשתה זאת לראשונה בעצמה לפני כחמש שנים, כשביצעה את "זמר שלוש התשובות" (במקור של רבקה זוהר) בפרוייקט עבודה עברית. כעת היא בסך הכל מעניקה לתופעה חותם כשרות סופי של הזמרת שצמחה מהקסטות אך מתקבלת בסבר פנים יפות גם בשינקין.

לולא היה מדובר בדיסק מתנה כה מהונדס, באמא של כל מתנות החג, אפשר היה לחשוד שיש כאן בכל זאת כוונה חתרנית. אם זהבה היתה לוקחת את השירים האלו עד הסוף מזרחה ולא נשמעת כמי שמתאמצת להשאר מדודה ומרוסנת כל כך, אולי אפשר היה ממש להאמין שיש בזה משהו. תסלחו לי, אבל זה בטח לא אקט לוחמני של ניכוס. זוהי לכל היותר השתלבות מנומסת בגל הנוסטלגיה שהוא היום הציר הרווחי ביותר בשדה המוסיקה העברית. אין ב"בית אבי" שום דבר שיעצבן ג'אנקים אדוקים ביותר של גפילטע פיש. חבל שמרוב נימוס, לא נשאר בו גם מספיק חומר מעניין מוסיקלית.

______________________
זהבה בן: בית אבי (אן.אם.סי)

להאזנה לקטעים מכל השירים באלבום
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by