בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קוסמו גירל 
 
 לא יפה לעשות צחוק מתרבות של מישהו אחר. סמית   
 
מיטל שרון

מיטל שרון לא רוצה לתת לזיידי סמית להלביש את כולנו בתלבושת אחידה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הספר "שיניים לבנות" נפתח בניסיון התאבדות של ארצ'יבאלד ג'ונס, אדם עלוב שמנסה להרוג את עצמו בעזרת האדים הרעילים של מפלט מכוניתו באזור הכי מכוער בצפון לונדון. כך, כבר בעמודים הראשונים של ספר הביכורים שלה, מתברר כי זיידי סמית מעמידה במרכזו את האדם, לצד אהבותיו ופחדיו ומותו הקרב.

אולם ניסיונו של ג'ונס הצולע לא עולה יפה והוא אינו מצליח לממש את תוכניתו. לאחר הכישלון הוא מתחתן עם קלרה, שחורה חסרת שיניים ממוצא ג'מאיקני, שנמלטה מאימת עדי יהווה, והשניים מולידים את איירי. בזמן מלחמת העולם השנייה פוגש ג'ונס את מנהיגו הרוחני לעתיד, סאמד מיאה איקבאל, בנגדלשי עטור עבר משפחתי שהיגר לאנגליה לאחר שהתחתן בשידוך עם אלסנה, בנגלדשית אף היא, ולזוג נולדים תאומים - מג'יד ומילאט.

מג'יד נשלח בחזרה לבנגלדש, כדי שמישהו שם יעזור לו לשמור על הגחלת המוסלמית. לאחר נסיעתו של מג'יד, מילאט ואיירי מתחברים עם ג'ושוע וקושרים את גורל שתי המשפחות בגורלה של משפחה שלישית - הצ'לפנים. מרקוס, אבי המשפחה, מתכנת גנטית את עכבר המחר© ואשתו ג'ויס, גננית העל, נשארת מאחור כדי לנכש עשבים רעים מן המסורת הצ'לפניסטית של ארבעת ילדיה.

נשמע מבלבל? בצדק. אחת הבעיות המרכזיות בספרה של סמית הוא רוחב היריעה. העבר, ההווה והעתיד של שלוש המשפחות נחשפים לעיני הקורא במהירות מסחררת, מלווה באינספור דימויים, רעיונות ודתות, שסמית מלהטטת בהם משל היו כדורי ג'אגלינג מצופי משי הודי. בעודך יושב ומנסה להבין מי הם האנשים האלו, ומדוע למען השם אתה אמור להתעניין בגורלם, ממשיכה סמית הלאה ברוב תנופה, ופורשת בפניך עוד ועוד פרטים.

כתיבתה של סמית מזכירה את ספריו של ג'ון אירווינג, האיש שהביא לנו בספר אחד (ובסרט) את גארפ, שנולד מאונס נשי, את אמו הרופאה, את הטרנסג'נדרית החסונה, וכת של נשים שקטעו לעצמן את הלשון. אצל סמית, כמו אצל אירווינג, העושר המבני והמטאפורי בא לעיתים על חשבון העומק הרגשי. "קול ספרותי ייחודי" זועק סלמאן רושדי מכריכת הספר ועושה חשק לצעוק - "כן, סמית, הבנו שיש לך הרבה רעיונות ושאת יודעת לכתוב מצוין, אבל רגע, תני לנשום".

לסמית יש תיאוריה ליברלית מהודקת. מוסלמים, נוצרים, הינדים, דטרמיניסטים, שוחרי זכויות בעלי חיים ולסביות - כולם מוטלים אל הקלחת הרותחת ויוצאים בסוף כשעל מצחם מוטבעת הכתובת: "הכל בסדר, וכולם חארות". יכול להיות שסמית, בת מהגרים בעצמה, צודקת. ייתכן שכולנו צריכים לשאוף להיות פוסטמודרניים חסרי תקנה. כאלו שכל העולם הוא ביתם, המתייחסים לשורשים וללאומיות כמו המורה לנגינה של מג'יד ומילאט, גברת פופי ברט ג'ונס, שחושבת שמוסיקה הודית זה "משהו נורא מלהיב" ושזה "לא יפה לעשות צחוק מתרבות של מישהו אחר". כי במסעה של סמית, אין מקום לשיפוט ערכי, ואין מקום לאפליה מתקנת.

אבל יהיו בינינו קצת פחות צודקים ואולי יותר אנושיים, שלא יקנו את זה. כי אם מלחמת הכוכבים היא "האלגוריה הטהורה ביותר של החיים", כפי שטוענת אחת מהדמויות בספר, אז שסמית תסביר בבקשה מי פה הטוב ובמי אנחנו נלחמים. "שיניים לבנות" הוא ספר שנכתב מן הראש ואליו הוא נועד. אל תצפו לטלטלה רגשית שתשאיר אתכם חסרי נשימה. קראו אותו, ואחר כך תוכלו להתהדר בפני האנשים הנכונים שאתם קוראים את הספרים הנכונים. ואל דאגה, סמית לא תהיה במסיבת הקוקטייל הזאת - כנראה שהיא בדיוק הלכה להטמיע איזה מיעוט.

_____________________________
זיידי סמית: שיניים לבנות, (זמורה-ביתן)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by