בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
משלשל טבעי 
 
 סקס שקרים ועוגת שוקולד! מתוך עטיפת הספר   
 
יוענה גונן

יוענה גונן הבהילה עצמה לבית הכיסא לאחר צליחת התקף הבולמיה הטקסטואלי שהוא "ילדות גדולות לא בוכות"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
על הכריכה האחורית של "ילדות גדולות לא בוכות" כתוב "סקס, שקרים ועוגת שוקולד!". עם סימן קריאה על הכריכה האחורית, ידעתי, הקריירה שלי התגלגלה סוף סוף למחוזות הרפש שמלכתחילה נועדתי להם.

אז נכון, ניסיתי להתעודד, זו לא ספרות איכותית כמו שכתבים אחרים מקבלים. נכון, בזמן שראובן רייכמן קורא תרגומי מופת, אני מקבלת ספרי טיסה זולים עם סימני קריאה על המאחורה. ובכל זאת, עודדתי את עצמי, לא מן הנמנע שיש כאן מסר מעמיק שנחבא בין הדפים, מסר שגורלי הועיד אותי לגלות ולהפיץ.

אך לא כך היה. "ילדות גדולות לא בוכות", למרות היומרה להביא מסר אלטרנטיבי, הוא קצת כמו ג'ון גרישם על משלשלים. עלילת תככים במשרד פרסום, משולבת ברומנטיקה זולה וזרועות מסוקסות, שמשאירים אותך בסוף עם צורך עז להתפנות בבית הכסא. והכל במסווה של אמירה חריפה על דימוי הגוף של האשה המודרנית, נושא שבהחלט מצריך התייחסות נוקבת.

המצב אכן עגום. עד 95% מהנשים המערביות דיווחו במחקרים, שהיו בדיאטה בשלב מסוים של חייהן. במחקר שנערך ב-1986 דיווחו 81% מהילדות בנות העשר שהן התנסו בדיאטות במהלך חייהן (הקצרצרים). 95%-90% מנפגעי האנורקסיה והבולימיה הן נשים. אחוזי התמותה מאנורקסיה הם הגבוהים ביותר בין כל הפגיעות הנפשיות. ב-98% מהדיאטות חוזרים למשקל הקודם.

יש עוד אינספור נתונים לגיבוי הטענה הזו, ויש גם הררי דולרים שמוכיחים שהנתונים האלה לא מעניינים אף אחד. תעשיית הדיאטות מכניסה 60-40 מיליארד דולר בשנה, בארה"ב לבדה. פרנצ'סקה קלמנטיס התגייסה, אם כן, למטרה נאצלת בצאתה נגד תעשיית האשליות הנצלנית והמסוכנת הזו. אבל משום מה, לפני שמעניקים לה זר פרחים ותואר אבירות, קשה להשתחרר מהתחושה שקלמנטיס בעצם יצאה לגרוף לעצמה אחוזים מהרווחים של תעשיית המיליארדים הדיאטטית.

עלילת הספר עקבית כמו התקפי זלילה. מעשה במרינה, בחורה נפלאה ומבריקה ששוקלת כמעט 100 קילו. היא עובדת במשרד פרסום, מצליחה למרות הרתיעה של הסביבה ממנה, ובודדה עד מאד. יום אחד היא פוגשת בדיוויד, מדען שמפתח תרופת הרזיה קסומה - רק לקחת ומיד לרדת במשקל. דיוויד חייב שהתרופה תצליח כדי לכסות את חובותיו הרבים, מרינה חייבת להראות לגברים במשרד שהיא לא רק מוח ונשמה אלא גם גוף פצצות, וכל מיני אנשים מסביב עושים כל מיני דברים מוזרים באמצע.

הסופרת הערמומית מנצלת אוקסימורון אנושי מוכר, בדרך לרב-מכר היסטרי. מצד אחד, גלולת פלא להרזיה היא הפנטזיה הרטובה של רבים. מצד שני, כולנו אוהבים לשמוע שהגוף שלנו יפה כמו שהוא, גם אם לרגע לא נאמין בזה. הספר נושם את הסתירה הזו. הוא מספר לנו שהאובססיה שלנו ביחס למשקל מיותרת ומטופשת, ומנגד שובר קופות על חשבון אותה אובססיה.

בסופו של הספר, אחרי כל הבלאגן והיומרה לחזק את אהבתנו לגופנו, המסקנה הבלתי נמנעת היא: את לא יפה כמו שאת. תופעות הלוואי לא חשובות, העיקר לרזות. תשיגי גברים רק אם תהיי בלונדינית חטובה. ובקיצור: תאהבי את הגוף שלך כמו שהוא, אבל רק אם הוא רזה וחינני.

טוב, תאמרו, למי אכפת. אולי היא מנסה לרמות אותנו, אבל העיקר לקרוא ספר טוב. וכאן בדיוק מה שהכי מעצבן בספר הזה. הוא פשוט ספר גרוע, כפי שלמדנו מהכריכה האחורית. נסיונות ההצחקה שלו מתרסקים בלי להמריא, העלילה שלו בנאלית ברובה ומופרכת במקומות בהם היא חורגת מהבנאליה, ואי שם בנקודה מאד מובחנת בספר, בעמוד 163 ליתר דיוק, העלילה נוטשת את מחוזותינו ומוחלפת בדמדומי הזיה תמוהים, כנראה תופעת לוואי של תה טיבטי. התעוררה בי תחושת מיאוס עצמי על זה שקראתי אותו, יחד עם הארה פתאומית וחדה כתער: לא, הם לא משלמים לי מספיק על זה.

אין דבר שקשה יותר לפטריוטית כמוני מאשר להבאיש ברבים ריחה של סופרת לונדונית, ועוד של ספר שזכה בפרס אנין הטעם של המועצה האנגלית לאמנויות, אך אין מנוס מלהודות בכך. הבריטים הם אולי האימפריה הנפלאה בעולם, לפיד ומופת לשאר עמי העולם. עם זאת, הם הביאו לנו גם זוועות תרבותיות כדוגמת פוש ספייס, ליאם גאלגר, ומשחק הגולף. ועכשיו גם "ילדות גדולות לא בוכות". בשבילי, להבא, רק ג'יימס ג'ויס. תודה.

______________________________________________________
פרנצ'סקה קלמנטיס: בנות גדולות לא בוכות, (הוצאת ידיעות, 354 עמ')
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by