בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
צליל לא מכוון 

צליל לא מכוון

 
 
ליאור ניב

"כוונות טובות" של אורי ברבש מביא את הקונפליקט הישראלי-ערבי למקום שבו בדרך כלל לא מדברים – המטבח. ליאור ניב חושב שהתבשיל עשוי היטב, אבל חסר יצירתיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
משני צידי המטבח. חורי ופיטוסי (צילום: יח"צ)
 משני צידי המטבח. חורי ופיטוסי (צילום: יח"צ)   
"כוונות טובות" עברה כמה וכמה גלגולים ותהפוכות, כבר מרמת הכותר והזכיינית, ואיבדה לא מעט באזז פוטנציאלי עד שהגיעה אל המסך. מה שהתחיל כפרויקט מלא הבטחות רייטינג- הבמאי של מילואים/טירונות (אורי ברבש), התסריטאית של מרחק נגיעה (רונית ויס ברקוביץ'), ערביית המחמד הלאומית (קלרה חורי) וכוכבנית- צעירים בגלגול התבגרות (אורנה פיטוסי) - הפך בסופו של דבר לדרמה מדרג ב' עם פרומו מסוגנן (מחווה ל'תלמה ולואיז') שמבטיח יותר ממה שהסדרה יכולה לקיים.

זה לא אומר ש"כוונות טובות" היא סדרה גרועה או מביכה. היא מביאה מגעים מתבקשים בנקודות המוכחשות של הגוף הלאומי, היא נהנית מערכי הפקה גבוהים למדי ובימוי רהוט, היא מצטלמת לא רע וקלרה חורי באמת אחלה. אך כל אלה הם לא יותר מכסות הולמת לשלד רעוע למדי, שספק אם יצליח לסחוף אחריו את ההמונים.

במרכז העלילה: מפיקה אמביציוזית שמחלימה מסרטן ומגשימה בקדחתנות ומסירות אין קץ רעיון לא אטרקטיבי בעליל של תוכנית בישול דו-לאומית, שבה שפית יהודייה ושפית ערבייה - אמיתית מרמאללה, לא איזה דרדלע מהקו הירוק - ייצרו דיאלוג מתוך האוכל בקטע דו-קיומי כזה. במרכז מרכז העלילה: סיפורן של שתי השפיות - הערבייה, שנטשה בעל ועסקי קייטרינג ברומא ושבה למולדתה עם ביתה כדי לטפל באחיה שנותר משותק מאש חיילי צה"ל; והיהודייה - שבנה התיכוניסט והמורעל הולך להתגייס לקרבי ואולי לכבוש עוד את משפחתה של הערבייה. בנוסף, חברתה הטובה והקונדיטורית במסעדה שלה היא ואלמנת צה"ל כאובה. כל נקודות החיכוך האפשריות מתגלעות מתוך הנסיבות האלו, ושתי הנשים מחליטות באומץ רב וכנגד עוינות סביבתן הקרובה ללכת על זה- כל אחת וסיבותיה היא. מכאן והלאה יש לצפות, מן הסתם, לידידות אמיצה שתירקם ביניהן מול כל הסיכויים, וחיבורי גורל טראגיים נוספים בהמשך הדרך.
 

עומס יתר

 
כבר כאן קל לזהות את סלט המצוקות העמוס של הסיפור, שבמקום לחזק את העלילה ה"לאומית" בקו מקביל ומייצב- הופך אותו לעוד יבבת נשים אמיצות ודרמת החלטות נחושות. האח המשותק, המפיקה המסורטנת, הילדה חצוית הזהות, הבן והזעם הפשיסטי, המצוקה הכלכלית, החברה האבלה בכפייתיות - ויש עוד בעלילות משנה נוספות. לא ברור למי זה טוב, כל העומס הזה. בטח לא לשני סיפורים שזורים שגם ככה סיפור המסגרת שלהם רק מקהה את עוקצם ומפזר את הסדרה.

"כוונות טובות" מספקת עם תחילתה דימויים מושקעים, עזים ואף חשובים, של הסוגיות המבעירות את מציאות חיינו. בנוסף, מלאכתה מבוצעת נאמנה בשוטים מוקפדים ועריכה מחושבת. זהו הסיפור שלה המפהיק ולש את העסק לעיסת רגשות מאומצת ונאנחת. עלילת המסגרת, עם המפיקה הנחושה ונתי רביץ, היא המכשול העיקרי בסחף הצופה: מדובר, בעיקר, במטא-פואטיקה טלוויזיונית על חוסר היכולת של מנגנון התקשורת הישראלי להתמודד עם הסוגיה הערבית בכלל והפלסטינאית בפרט. כך, הדיון במיוצג הופך כולו מפורש ומילולי, והסיפורים ה"מעניינים באמת" מרודדים לאודישנים מוצלחים ותו לא. זה לא מהדק, ועבודת הטוויה והשזירה של חוטי העלילה מגושמת לפרקים עד זרא. בשורתה התחתונה - אין ל'כוונות טובות' אלא לסמוך על הוצאתה המהוקצעת לפועל שתשאיר אותנו בציפייה ליחסים הנרקמים בין פיטוסי לחורי. לא כי היא מאכזבת, סתם כי הרעיון שלה לא משהו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by