בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דרך המלך 

דרך המלך

 
 
נילי אורן

ליאור גלר לא חשב שיום אחד הוא יישב עם הצלם של סקורסזה ויתכנן סרט. הוא לא חשב שהוא יהיה מועמד לפרס האוסקר. הוא לא חשב לקטוף את פרס וולג'ין. אבל ככה זה כשאתה מביים סרט סטודנטים שלא מזכיר צילום של מסיבת סיום בתיכון. ראיון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ליאור גלר, במאי "דרכים" (יח"צ)
 ליאור גלר, במאי "דרכים" (יח"צ)   
כשאומרים "סרט סטודנטים" הדימוי הראשון שעולה לרוב האנשים הוא יצירה קולנועית קצרה מלאת פוזה אמנותית, ערוכה תזזיתית, שכוללת דמויות ערטילאיות, ואולי גם כרובית צבועה בסגול. מה שבטוח, הדימוי לא כולל עלילה, או סיפור כלשהו עם התחלה, אמצע וסוף מזוהים.

"דרכים", סרטו של הבמאי הצעיר ליאור גלר (29), רחוק מהדימוי הזה כמרחק לוד מברלין. אולי זו הסיבה שהוא מועמד לפרס האוסקר לסרטי סטודנטים, ואולי זו הסיבה שהוא זכה כבר בעשרה פרסים ברחבי העולם, ביניהם פרס וולג'ין בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה. אולי זו גם הסיבה שפסטיבל סרטי הסטודנטים, שנפתח במוצאי שבת הקרובה בסינמטק תל-אביב, מתהדר בו.

"כשיצא ה-DVD של פרסי וולג'ין, פורסמה על הסרט כתבה בה נאמר ש'נראה כאילו גלר הכניס למערבל הבטון הפלסטיני את כלבי אשמורת, החבר'ה הטובים ועיר האלוהים'", מספר גלר. "ברגע שראיתי את המשפט הזה הייתי המום, כי בדיוק לזה התכוונו. הייתי בטוח בהתחלה שאחד החברים שלי עובד עליי".

במרכז עלילת הסרט עומד הילד איסמעיל, שחי בשכונה ערבית בלוד, ממש ליד פסי הרכבת. שכונה שמוכרת בעיקר בזכות "הכספומטים" שלה, שאינם חורים בקיר שמוציאים כסף, אלא שם קוד בקרב נרקומנים לנקודות קניית סמים. "מאז שראיתי את השכונה הזו לפני כמה שנים, אמרתי שאני חייב לעשות שם סרט", הוא אומר. "פשוט נגנבתי ממה שקורה שם".

יתר הדמויות המרכזיות בסרט הן אחיו הקטן של איסמעיל, סוחר סמים אימתני, נרקומן ישראלי עם עבר אפל בשם דניאל וגם גדי קטן. וכן, הכוונה לבן עיזים, לא נצר למשפחת סוקניק.
 
איסמעיל בשיא הסרט (יח"צ)
 איסמעיל בשיא הסרט (יח"צ)   
לא חששת לעבוד עם ילדים וחיות בסרט?
"האמת שכן. עברתי על שני החוקים של סרטי סטודנטים. תמיד אני והעורך צחקנו על זה. אבל למען האמת היה לי נסיון קודם בעבודה עם ילדים. ביימתי ל'הופ' ו'רחוב סומסום' לפני כן".

איפה מצאת את השחקנים לסרט?
"לסרט הזה רציתי ללהק ילדים לא מקצועיים, שיש להם באמת נסיון חיים שדומה לזה של הדמויות בסרט. הכרתי במאי מנצרת, שהיא כיום המרכז לתיאטרון וקולנוע ערבי ישראלי, בשם הישאם סולימאן, והרמתי לו טלפון כי ידעתי שהוא עושה סדנאות משחק לילדים משכונות קשות. הוא ישר אמר לי 'תבוא', ועשיתי אודישנים לכל הילדים, עד שמצאתי את שני הילדים האלה. כל הילדים שם רצו את התפקיד בטירוף.

"לגבי כל שאר השחקנים המבוגרים, רציתי ללהק שחקנים עם רקע פחות או יותר מקצועי, כי רציתי שהדינמיקה תשרה גם על הילדים אווירה מקצועית ותאזן את חוסר הנסיון שלהם. אז שני הערבים המבוגרים יותר, שניהם שחקנים מנצרת ותלמידים בבית-צבי. השחקן דניאל הוא בוגר ניסן נתיב, היה מועמד לשחקן השנה ושיחק בתיאטרון 'גשר' לצד איבגי. איכשהו הליהוק לקח המון זמן, אבל בסוף הצלחתי להרכיב אנסמבל שממש הייתי מרוצה ממנו."
 

סרט רב לשוני

ישר מניסן נתיב. דניאל (יח"צ)
 ישר מניסן נתיב. דניאל (יח"צ)   
גלר מעיד שהעבודה על הסרט הייתה ייחודית. "גדלתי בארצות-הברית ועליתי לארץ בגיל 15, אז בהתחלה כתבתי את התסריט באנגלית, אחר כך העברתי לעברית ובסוף עבדתי עם השחקנים בערבית", הוא מספר.

איך הגעת לתסריט?
"התסריט נכתב ושוכתב שוב ושוב עם תסריטאים שונים. התחלתי את הפרויקט בשנה א' או ב' באוניברסיטה, אבל לקח שלוש ארבע שנים לעבוד עליו. למעשה, הוא הושלם רק כשהתחלתי לעבוד על סרט דוקומנטרי באורך מלא - הפקה לארטא ול-SWR הגרמניים. הסיפור של הסרט הדוקומנטרי היה על ילד פלסטיני שנהרג בשוגג במחנה הפליטים בג'נין, כי חשבו שהיה לו רובה ביד והתברר שזה היה צעצוע. ואז האבא תרם את איבריו לילדים ישראלים כאקט של שלום. איכשהו הכרתי את החייל שהרג את הילד והחלטתי לקחת את הדמות שלו ולשים אותו בלוד. ואז היה לי את הסיפור.

"בסוף כתבתי את זה ממש מהר. טוב לא ממש, אבל ברגע שהיה את הרעיון הבסיסי, התסריט מיד זכה בתחרות לכתיבת תסריטים שנקראת euromed, לקידום דו-שיח תרבותי. הפרס היה 4,000 יורו להפקה. כשקיבלתי את המייל על הזכייה הייתי ממש שמח והתקשרתי לנדב הצלם. אמרתי לו 'קיבלנו את הכסף, עושים את "דרכים"'. תוך שניה פינינו הכל ועשינו את הסרט. זה היה טירוף. 4,000 יורו זה כלום. הסרט מתחרה בכל העולם ובפאנלים שואלים כמה הסרט עלה ואחרים אומרים 50 אלף יורו. אנחנו עשינו את זה ב - 4,000 יורו וצילמנו בווידיאו. זה הכל תודות לנדב הצלם שלי. גם את הסדרה הנוכחית ל"רשת" אנחנו עושים ביחד".

איזו סדרה?
"סדרה דוקומנטרית שהיוצרים שלה הם שי ורצר ונטלי גינת. היא נקראת באופן זמני "המטרה אושר", והיא על אנשים שמחפשים את האושר, כל אחד טייפ קאסט שונה לחלוטין. ממנהל של חברת הפרסום הכי מצליחה בארץ ועד אם חד הורית מעיירת פיתוח. לכל אחד הוצמדה שיטת טיפול מיוחדת שהותאמה לו, מפסיכולוגיה קוגנטיבית ועד מדיטציות. מפיקי הסדרה הגיעו לנדב הצלם דרך תיק העבודות שלו, ואז הם ראו את "דרכים" וביקשו את הבמאי. הסדרה משלבת באופן מדהים את העשייה הדוקומנטרית עם קצב, סיפור ועלילה, כי יש לה מבנה מאוד קיצבי, מאוד מגניב".

מלבד העובדה ש"דרכים" מצולם בסגנון שמזכיר קצת את טרנטינו, ערוך כמו "עיר האלוהים", וסיפור העלילה שלו מושפע מסקורסזה, יש בו גם מוסיקה מקורית שמעבירה היטב את אווירת השכונה הקשה בלוד.

"למלחין של הסרט קוראים ארז קוסקס, וכל המוסיקה בו מקורית", מתגאה גלר. "הוא מלחין בראשית דרכו ועבדתי איתו בכמה סרטים שעשיתי קודם. הראפרים שמופיעים בסרט זו להקת ראפ ממזרח ירושלים. שלחתי להם תסריט והראפר הראשי אמר שהוא בפנים ואפילו רצה את התפקיד הראשי. נפגשתי איתו ואמרתי לו תעשו לי קטע, אז הם כתבו שיר בערבית במיוחד לסרט ואפילו הכנסתי אותם לסצינה אחת".

"בסוף יש גם קטע עם זמרת. לזה הצלחתי להשיג את רחל פרנקל שהיא זמרת אופרה ישראלית שבדיוק באותו זמן יצאה להמשך לימודים בברלין וצרפת, ובמקרה תפסתי אותה בזמן שהייתה בארץ. היא הסכימה לתת הופעת אורח, כי אני וארז רצינו שירה של אשה בסוף. במשך הסרט הסאונד קשוח, עם רכבת חוזרת, ובסוף רציתי יותר תחושה של קטרזיס. משהו יותר נשי, רך, טהור ומרגש. איכהשו בעבודה מאוד ארוכה של ארז הצלחנו להגיע לקטע המדהים הזה שאמרו לי שהוא ממש ברמה הוליוודית".
 
 

הצלם של סקורסזה התלהב

"נגנבתי ממה שקורה שם". שכונת הרכבת בלוד (יח"צ)
 "נגנבתי ממה שקורה שם". שכונת הרכבת בלוד (יח"צ)   
מתברר שהדימוי ההוליוודי לא נשאר רק בגבולות התעשייה הישראלית הקטנה שלנו. "בערך באותו זמן שהתחלנו לעבוד על הסרט, פגשתי בפסטיבל בחו"ל את מייקל באלהאוס, שהוא הצלם של סקורסזה", מספר גלר. "איש וצלם מדהים, ומודל הערצה שלי ושל נדב. הוא צילם את כל הסרטים הכי מדהימים של סקורסזה - 'החבר'ה הטובים', 'עידן התמימות', ו'השתולים'. ממש למדנו את העשייה הספציפית שלו ושל סקורסזה, ואנחנו תמיד אומרים שההשראה המרכזית לסרט הוא סקורסזה. כולם אומרים שזה כמו "עיר האלוהים", אבל גם הבמאי שלו הודה שקיבל השראה מסקורסזה. באותו פסטיבל בחו"ל ישבנו עם באלהאוס וסיפרנו לו איך חיקינו את הצילום שלו. הוא ממש התלהב, נתן את הטלפון שלו ואמר שאולי נעבוד יחד. זה מדהים, הוא ממש מנסה לעזור עם הפרויקט הבא שלנו, הוא מאוד בעניין".

לא חששת באמת מההשווואה המתבקשת ל"עיר האלוהים"?
"האמת שמאוד, אבל לא הייתי מגדיר את זה בדיוק ככה. מהתחלה שברנו את הראש איך לעשות את הסרט הזה. עשינו סטורי בורד ממש מדוייק עם הצייר שלי אבי גרייבר ועבדנו על זה שעות. אחר כך הסתכלנו על הסטורי בורד ואמרנו לעצמנו 'איך נעשה את זה?!'. אפילו באוניברסיטה אמרו לנו לפשט את הסרט, להוריד את היריות, ולהיפטר מהגדי שהיה שם כבר מהתסריט הראשון.

"שבועיים לפני הצילומים חשבנו לבטל את הסרט מרוב פחד. אבל אז נזכרתי דווקא בהקרנה של סרטי סטודנטים בה הייתי עם חברים שלי שאינם יוצרי קולנוע. החברים שלי לא הבינו כלום ממה שהם ראו ואמרו לי 'מה זה, אין דמויות, אין עלילה, הכל משעמם'. הזיכרון הזה גרם לי להגיד: 'זהו, אני אעשה סרט שאותו הייתי רוצה לראות'. אז ראבאק, יש בו התחלה אמצע וסוף. זה הסטייל שהייתי רוצה לשבת לראות ולהראות לחברים שלי. לא ענין אותי מסר או משמעות. לא ענין אותי ערבי או יהודי, עניינו אותי דמויות, הם היו ערבים או יהודים כי זה מה שראיתי שם. אחרי שהסרט הצליח ואנשים קראו בו מסרים, שמחתי. אבל במהלך העבודה היה חשוב לי שהסיפור יהיה מעניין והדמויות אמינות.

"כשהוא התקבל לוולג'ין הייתי המום. באנו לשם ואמרתי לחברים שלי: 'אל תקוו לכלום, רק תיהנו מהרגע הזה שאנחנו מוקרנים פה ונלך הביתה'. אחרי ההקרנה אנשים היו באקסטזה ומורים מבתי-ספר אחרים באו ואמרו 'מאיפה הבאתם את הסרט הזה?'. למען האמת, המורים שלי לפני כן לא תמכו בסרט, אבל תמכו בי. זה היה בית-ספר לאמנות אמיתי, בניגוד לבתי-ספר אחרים שעובדים כמו אולפן הוליוודי ומה שלא ימכור בפסטיבלים אירופאים לא עושים. אצלנו המורים חשבו שזה מאוד שאפתני, אבל תמכו בי לגמרי".
 

"נוצר דור של מקצוענים בישראל"

היווה השראה. סקורסזה (יח"צ)
 היווה השראה. סקורסזה (יח"צ)   
גלר בן ה-29 מתפרנס מבימוי עוד מהתקופה שלפני הצלחתו הפנומנלית של הסרט. "אני לא מסכים כשאני שומע שאומרים שאין עבודה בתחום בישראל" הוא אומר. "אבל אין ספק שבתעשייה הזו קשה למצוא עבודה, ועוד פרויקטים שאתה אוהב".

עם זאת, הוא דווקא אופטימי. "אני חייב להגיד שאנחנו עושים פיצ'רים מדהימים בשנים האחרונות בארץ, ושזה מאוד השפיע על ההצלחה של הסרט שלי בחו"ל. בכל מקום כולם רוצים לראות סרטים מהארץ ונגנבים כששומעים על סרט מישראל. הוטלה עלינו אחריות מאוד גדולה, על הדור הבא של היוצרים. אנחנו צריכים לקחת את זה למעלה קצת, לעלות עוד שלב, לדחוף את זה. אנשים ראו כבר את 'בופור' ו'ביקור התזמורת' ויודעים שאנחנו יודעים לעשות קולנוע, אז עכשיו צריך להדהים.

"נולד או נוצר דור של מקצוענים בישראל. אולי ההשוואה קצת משונה, אבל בסנבטיז קמו בארצות הברית דור של מלומדים, כמו סקורסזה, קופולה או דה פלמה, ואפילו הצעירים כמו שפילברג וגו'רג' לוקאס ועכשיו זה הגיע אלינו. זה אולי ייקח כמה שנים אבל נגיע לשם, ויום אחד נהיה דור של מקצוענים".

בנוגע לעתיד הסרט, וסיכויי הפצתו בחו"ל, מספר גלר: "הסרט מאוד הצליח בטרייבקה בניו-יורק, שהוא אחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים באמריקה לצד סאנדנס. שם קיבלתי הצעות משלוש חברות הפצה שונות שרצו לקנות את הזכויות. אני עדיין בדיונים איתם כי אני לא רוצה לוותר על הזכויות שלי בסרט לגמרי".

"קיבלתי שם גם הצעות מעוד כמה אנשים בתעשייה האמריקאית, לביים פרוייקטים שם. אני ונדב היינו ממש המומים מהתגובות. אז בארצות-הברית אני מקווה לפתח סרט ארוך, וגם בעצם ההצעה העיקרית שכל הזמן חוזרת זה לעשות גרסה ארוכה לסרט פה בארץ. נראה לי שזה מה שנתחיל לפתח עכשיו, כשכל הסיבוב קצת ירגע וכשיהיה לנו קצת זמן בין הסדרה לפרויקט הבא".

מה הפרויקט הבא?
"יש סרט באורך מלא שמתפתח עם "אבן סטון פילמס", חברת ההפקות של שמי זרחין ("הכוכבים של שלומי", "אביבה אהובתי"), שאני לא יכול לספר עליו אבל הוא מדהים. קו פרודוקציה אמריקאית-אירופאית ברוח "דרכים". זה הסיפור שאני רוצה להתעסק איתו והדמויות, והדרך לספר את הסיפור, העריכה והמוסיקה, זה ממש דברים שאני אוהב ועומד מאחוריהם במאה אחוז".

ויש כבר תכניות לאחרי זה?
"בגדול, יש המון. שואלים אותי הרבה למה אתה לא נוסע לאמריקה, אתה אמריקאי במקור, אז למה אתה עושה קולנוע בארץ? אבל בעיניי קולנוע זה מלאכה של מספרי סיפורים ואיפה שהסיפור טוב לשם אני הולך. ישבתי מול בכיר בחברה אמריקאית מוכרת בטירוף והוא שאל אותי אם הייתי רוצה לעשות סרט. אמרתי לו שזה תלוי בסיפור והוא היה המום, אבל אני חושב שזה עובד לטובתי".
 

צפו בטריילר של הסרט

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by