בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פולי פוליטית 

פולי פוליטית

 
 
נילי אורן

השחקנית והבימאית שרה פולי הגיעה לארץ, והיא מדברת על קולנוע, טלוויזיה ופוליטיקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דעתנית ופעילה פוליטית. שרה פולי (צילומים: רוני שיצר)
 דעתנית ופעילה פוליטית. שרה פולי (צילומים: רוני שיצר)   
"תמיד רציתי להגיע לישראל, אבל חיפשתי סיבה טובה. לא רציתי לבוא רק כתיירת, כי אז היו נמנעות ממני חוויות מסוימות, כמו להיפגש עם אנשים צעירים שיוצרים קולנוע, שהם קבוצת השווים שלי". כך מסבירה השחקנית והבימאית המוערכת שרה פולי את הגעתה לישראל לרגל פסטיבל סרטי הסטודנטים שנערך השבוע בסינמטק תל אביב.

הערב (א') יוקרן בפסטיבל הסרט "הרחק ממנה" שביימה והיה מועמד לאוסקר. עלילת הסרט עוסקת בזוג קשישים נשואים שנאלצים להיפרד זה מזו לראשונה כשמחלת האלצהיימר מתגלה אצל האשה. לשאלה מדוע בחרה לביים בגילה הצעיר (29) סרט ראשון דווקא על מכאובי הזקנה, היא עונה: "תמיד עניין אותי להביט לעתיד. דווקא בגלל שאני צעירה, עניינה אותי השאלה מה קורה לאהבה בסוף החיים. נראה לי שהאהבה בתחילתה מעניינת בעיקר את המשתתפים בה, ואילו מה שקורה בסופה מעניין יותר את הצופים בה".

השחקנים בסרט היו מבוגרים ממך בהרבה שנים, איך התמודדת עם לביים אותם?
"זה היה תענוג גדול עבורי. בעיקר לעבוד עם אולימפיה דוקאקיס וג'ולי כריסטי. הן דחפו ועודדו אותי להיות חזקה, כי הן רגילות לעבוד עם במאים חזקים".

התאכזבת כשהסרט לא זכה באוסקר?
"לא. האמת שהופתעתי שהסרט בכלל קיבל מועמדויות. אף פעם לא ייחסתי חשיבות לפרס הזה, אבל היה נחמד פעם אחת להיות שם".
 
 
אחרי שביימת סרט, לא היה קשה לך לשוב לקבל הוראות, בתור שחקנית?
"דווקא מאז שביימתי אני הרבה יותר צייתנית כשחקנית, כי אני מבינה שלבמאי יש את התמונה המלאה של היצירה, והוא יודע דברים על הדמות שאני עדיין לא יכולה לדעת. הבנתי שכל תפקידי הוא להיות כלי המשחק של הבמאי. למען האמת אף פעם לא הייתי מהשחקניות שמבקשות להתערב בתסריט ולשנות אותו. לדעתי מה שמאתגר זה דווקא כשהדיאלוג לא עובד, לנסות לגרום לו לעבוד. זה מה שגורם לי לגלות את עצמי".

ממה את נהנית יותר, בימוי או משחק?
"אני אוהבת את שניהם, הם עובדים על חלקים שונים במוח. כרגע נראה לי שאני מעדיפה לביים, כי אני יודעת על זה פחות ורוצה ללמוד עוד".

אז את מתכננת לביים עוד סרטים?
"כן והסרט הבא שלי לא יהיה דומה לראשון בכלל. יש לי כרגע שני סיפורים קצרים ותסריט מקורי שאני חושבת לעבד לקולנוע, אבל אני רוצה לעשות קודם יצירה דוקומנטרית. אני רוצה לבחון נושאים אחרים. דיברתי על זה עם הבמאי אטום אגויאן, והוא אמר שהוא שמח שאף אחד לא גילה את סרטיו הראשונים, כי לא היה עליו לחץ לעשות את הבאים דומים להם. אצלי הסרט קיבל תשומת לב, ועכשיו אני מפחדת שהסרט השני שלי יאכזב. "הרחק ממנה" אמנם ייצג אותי, אבל עכשיו אני רוצה להציג עוד צדדים שלי. עובדה שגיליתי רק לאחרונה היא שבעוד שאצל כל הבמאים עובר זמן משמעותי בין סרט הראשון לשני, אצל נשים הזמן הזה אפילו ארוך יותר ויכול להגיע גם לתשע שנים. זה מדאיג אותי".

העובדה שאת גם במאית וגם שחקנית, עוזרת לך בקריירה?
"כן, בעיקר בגלל שאני עומדת להגיע לגיל 30, ויהיו לי פחות תפקידי משחק. זה עוד לא קרה, אבל אני בטוחה שזה יקרה. זה מאוד עצוב בעיני שככל ששחקניות מתבגרות ויש להן יותר נסיון, הן מקבלות פחות תפקידים. דווקא כשהן בשיא הקריירה שלהן, מנשלים אותן מתפקידים טובים, ואנחנו מאבדים את ההזדמנות לצפות בהן מיישמות את הנסיון שלהן".
 

יש דבר כזה מפורסמת מדי

חוששת מעודף פרסום
 חוששת מעודף פרסום   
פולי, בת למשפחת שחקנים מקנדה, החלה את דרכה הקולנועית לצד אביה בסרט "הברון מינכהאוזן" של טרי גיליאם משנת 1989. "זו היתה חוויה טראומתית" מעידה פולי. "אני חושבת שהבחירה שלי מאז לשחק בסרטים עצמאיים לא נובעת מהיושרה שלי, אלא בעיקר מפחד להיות שוב במשהו כזה גדול שיוצא משליטה. בתור ילדה מאוד אהבתי את גיליאם, שהיה ילדותי ומצחיק, אבל ההפקה היתה ענקית וכאוטית. הייתי שם במצבי סכנה, ואולי אם הייתי מבוגרת הייתי יכולה לראות את זה כחוויה, אבל כילדה זה מאוד הפחיד אותי."

מספרים שהיית אמורה להשתתף בסרט הקאלט "כמעט מפורסמים" ופרשת ממנו באמצע, ושבראד פיט עמד להשתתף בו גם, אבל החליט שלא כששמע שאת פרשת ממנו. זה נכון?
"אני לא יודעת לגבי הסיפור עם בראד פיט, אבל נראה לי שזו אגדה אורבנית. מה שקרה הוא שבאמת עשיתי חזרות לתפקיד, ואז פרשתי כשהבנתי שאני לא ממש מתחברת לדמות, ושהתפקיד מיועד למישהי שעומדת להיות ממש מפורסמת לאחר שהסרט יצא. באותו זמן הייתי מאוד שמחה עם החיים שלי, ועם העובדה שמצד אחד לא הייתי יותר מדי מפורסמת, ויכולתי להמשיך בחיים נורמליים, ומצד שני הייתי מספיק מפורסמת כדי לעשות סרטים שרציתי. לא רציתי שזה ישתנה".

ומה אם חלילה תעשי סרט עצמאי שיצליח בן לילה, כמו שקרה לאלן פייג' עם ג'ונו?
"אני מכירה את אלן, ומה שקרה לה באמת מאוד מפחיד אותי. החיים שלה לגמרי יצאו משליטה. אבל למרות שהיא ממש צעירה, רק בת 20, היא דווקא מתמודדת עם זה היטב. אני ממש לא יודעת מה אעשה אם משהו כזה יקרה לי".
 
 

חיה פוליטית

נאבקת באמריקניזציה
 נאבקת באמריקניזציה   
באותה שנה בה שיחקה פולי ב"ברון מינכהאוזן" היא החלה לככב גם בסדרה הטלוויזיה הקנדית "הדרך לאבונלי", והיא כולה בת 10. היא פרשה ממנה לאחר שאולפני דיסני קנו את זכויות הפצת הסדרה בארצות הברית, ועשו ככל יכולתם כדי להפוך אותה לעוד סדרה אמריקנית דביקה ומוסרנית.

הסיפור שרץ מפה לאוזן בנוגע לאותה תקופה הוא שבהיותה בת 12 בלבד הגיעה פולי לפגישה עם ראשי דיסני, כשעל חולצתה סיכה עם סמל השלום. לאחר עימות, החליפות מדיסני לא הסכימו לשבת איתה באותו שולחן, ומאז היא ברשימה השחורה שלהם. "יש בסיפור הזה שמץ אמת, אבל הוא מוגזם ברובו" אומרת פולי. "אני לא חושבת שדיסני זו חברה נכלולית שכל היום עסוקה בפעילות נגד אנשים שעונדים את סמל השלום. הם כן חברה רעה, אבל מסיבות אחרות. האמת בסיפור היא שהם רק ביקשו ממני להסיר את הסיכה וסירבתי."

כשהיית צעירה יותר נאבקת נגד האמריקניזציה של תעשיית הבידור הקנדית. מה עמדותייך לגבי זה עכשיו?
"המאבק הזה ממשיך להתקיים בקנדה בעיקר, אבל הוא קיים גם בכל מדינה אחרת. אצלנו זה חריף יותר בגלל השכנות עם ארצות הברית. לפני כמה שנים היתה לנו תקופה בה ממש ניסינו לעשות סרטים אמריקאים, אבל עכשיו זה קצת ירד, ובמאים כמו אטום אגויאן הראו שאפשר לעשות סרטים מקומיים שלא עונים על חוקי התעשייה של הוליווד ולהצליח. אבל עדיין רוב יוצרי הקולנוע בעולם מנסה לעשות סרטים אמריקאים, וזה הרסני".

עבדת עם הרבה במאים גדולים, כמו אטום אגויאן ("המתיקות שאחרי"), וים ואנדרס ("אל תקיש בדלת"), ודייוויד קרוננברג ("אקזיסטנס"), מה למדת מהם?
"את רוב מה שאני יודעת למדתי מאטום, כי הסרט שלו היה הסרט המשמעותי הראשון שעשיתי. שאבתי למשל השראה ממבנה הסרטים שלו, שמסודרים במקטעים ולא באופן ליניארי. לפני שעשיתי את הסרט שלו חשבתי שלעשות סרטים זה משהו דיליטנטי, ואחריו הבנתי שאפשר גם להעביר מסרים חשובים דרך עשייה קולנועית".
 
כן פוליטית, לא פסימית
 כן פוליטית, לא פסימית   
את חושבת שתעבדי איתו שוב?
"אין לי מושג. בקשר שלנו כרגע הוא מאוד תומך בי כיוצרת, ואני לא יודעת אם נוכל להעביר את זה חזרה מהעמדה הזו למקום אחר".

ברוב היצירות בהן השתתפת היו מוטיבים טראגיים. ממה זה נובע? יכול להיות שמותה של אמך כשהיית צעירה הותיר אותך פסימית מטבעך?
"למרות שחוויתי טרגדיה בחיי, אני לא פסימית. הדבר שהכי חשוב לי באמנות זה רגעי ההארה האישית, שקורים לדעתי בטרגדיות כשהדמות מוצאת את הכוח הפנימי שלה. לא הייתי עושה קומדיות רומנטיות, כי אני בוחרת דברים שמסקרנים אותי ונותנים לי לבחון בעצמי צדדים בלתי מוכרים".

מה את מעדיפה לעשות, קולנוע או טלוויזיה?
"נראה לי שקולנוע, כי יש בו הרבה יותר מקום לפתח את הביטוי האישי. מצד שני יצירה טלוויזיונית יותר חשובה, כי היא מאפשרת להגיע ליותר אנשים, גם אם הם לא מוכנים לצאת מהבית ולרכוש כרטיס רק כדי לראות את היצירה שלך".

אם היית יכולה להצביע בבחירות בארצות הברית, למי היית מצביעה?
"אין שם מועמד שמאלני מספיק בשבילי. אבל אם הייתי חייבת לבחור, בטח הייתי מצביעה לאובאמה. מדהים בעיני שהוא רץ, והצליח להגיע לאן שהגיע".

ובישראל איפה את מתכננת לבקר?
"בירושלים, וגם ברמאללה וחברון".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by