בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אבינו מלכנו 
 
 האיש אוהב מוסיקה. טנאגליה   
 
ניב הדס

ניב הדס מאושר לראות את דני טנאגליה חוזר לכושר משחק עם אוסף הקלאסיקות "צ'ויס"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמעתי רק פעם אחת בחיים שלי את דני טנאגליה מנגן, ואני מוכרח לומר שהיה ממש לא משהו. זה היה ב"וייניל" בניו יורק, לפני שלוש וחצי שנים, במה שנחשבת כתקופת הזהב שלו, וכל הסט היה בסגנון טרייבל אללה ייסתור קשה במיוחד, מה שהקשה על ההנאה וגרם לנו לחתוך ל"טווילו" וליהנות מסט מרשים במיוחד של ג'וניור ורוג'ר סאנצ'ז, הופעה של מורל וסט שנמשך עד הצהריים של דיפ דיש, חודש וחצי לפני שהגיעו לאפטר ההוא באומן. מה המסקנות מהסיפור הזה?

א. שהיו לי חיים של מנ-מניאק בניו יורק ואני אדיוט שבכלל עזבתי.
ב. שטנאגליה, כמו כל די ג'יי גדול, יכול להיות מדהים, בדיוק כפי שהוא יכול להיות על הפנים - מה שחבר שלי בידרמן מכנה די ג'יי ורסאטילי.

כהוכחה לווסארטיליות של טנאגליה אפשר לקחת את שני הסטים האחרונים שיצאו לו. הראשון, בסדרת בק טו בייסיקס, יצא לפני חצי שנה בערך, והראה את צדדיו המכוערים של דנושק'ה. למרות פתיחה חמימה ומרשימה, הסט ההוא הגיע בדיוק לאן שתצפו ממי שרודף אחרי סאשה ודיגוויד מצד אחד, פיטר ראופר מצד שני, ומנסה לשמור על טוב טעם מצד שלישי.

עד שלא שמעתם את הקטעים האלה של ברידר לא שמעתם שעמום. מה שכן, צורפה לאותו סט חוברת שבה מסביר טנאגליה בדיוק מה עשה עם כל קטע, למה הוא עושה לו את זה ומה החשיבות שלו, ואני חייב להודות שכשקוראים את המלים מלאות התשוקה - אין דרך טובה יותר לומר זאת - של טנאגליה על המוסיקה שהוא מנגן, חייבים להודות שבאיש, לטוב ולרע, ישנה אמת בלתי מתפשרת.

חוברת דומה מצורפת גם לסט החדש של טנאגליה, בסדרת Choice המצוינת של הלייבל אסולי, שאמונה על הכרת קלאסיקות חשובות לדור הפרחחים הנוכחי (הקדימו אותו פרנסואה קיי ופרנקי נאקלס, מה שקצת מציב את טנאגליה בנקודת מוצא של חטיאר, שהיא, לפחות כך נותר לקוות, רחוקה מהמציאות); גם במקרה זה החוברת לא מותירה ספקות - האיש אוהב מוסיקה.

לעומת הג'ננה הקיצונית של הסט הקודם, צ'ויס הוא מפגן מענג של טוב טעם, שמצליח לחנך מבלי לשכוח שאחרי הכל באנו ליהנות. כמו באוסף הבק טו מיין שלו, גם כאן מראה טנאגליה שהנשק הגדול של הדי ג'יי מאז ומעולם היה לא מיקסים, אלא עריכה. הדרך שבה כל קטע נכנס, ביחס לקטע שקדם וביחס לסט כולו היא בית ספר, כשהקטעים עצמם, הם חתיכת שיעור מור"ק – בלייז, פרנקי נאקלס, יו מסאקלה, אימג'יניישן (בקטע סופר מרגש), נומאד ועוד קלאסיקות של האוס פרימיטיבי, דיסקו וגראז', שלא תבינו מאיפה הוא בכלל מביא אותה.

בתור מי שלא ממש סוגד לאלבומי סט, צ'ויס של טנאגליה הוא סוג של נוה מדבר; בים השממה הזו, אתם לא מבינים עד כמה אתם צריכים אותו.

__________________________________________________
Danny Tenaglia: Choice: A Collection Of Classics (אן.אם.סי/Azuli)

להאזנה לקטעים מתוך האלבום
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by