בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ההפקה חייבת להימשך 

ההפקה חייבת להימשך

 
 
ענת זהר

המפיק שוקי וייס, האיש שאחראי לרוב ההופעות הגדולות שמגיעות לישראל, רואה בעבודה שלו סוג של שליחות לאומית. דפש מוד ביטלו? "הם יבואו, הם חייבים לי". ביורק לא מוכרת? "נביא אותה בחורף". המתחרים מנסים לנגוס? "הם עסוקים במרדף ההוכחה". קבלו ראיון מיוחד עם האיש שישתלט לנו הקיץ על פארק הירקון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אש, יא גולש. שוקי וייס במשרדו (צילומים: ענת זהר)
 אש, יא גולש. שוקי וייס במשרדו (צילומים: ענת זהר)   
בפסגת צונאמי ההופעות מחו"ל שהחל לשטוף את ישראל ויגיע לשיאו בקיץ הקרוב, ניצב לו אדם אחד מודאג. קוראים לו שוקי וייס, ובכל שנה הוא עולה על הגל ללא גלשן ומקווה לשלוט בו כל הדרך אל פארק הירקון. זה לא פשוט לרכוב על גל שכזה - מקרים כמו ביטול הופעתה של ביורק עקב מכירה דלילה של כרטיסים, יכול להעיר אותו בזיעה קרה משינת הלילה. אחרי הכל, הוא כבר חווה את חלום הבלהות הזה כבר לפני שנתיים, כשדפש מוד החליטו להבריז לו ולנו יומיים בלבד לפני תאריך ההופעה המתוכנן. מחיר ההברזה היה עצום - גם מבחינה כלכלית ובעיקר מבחינת המוניטין אותו וייס טיפח בהקפדה בשנים האחרונות.

"ההפסדים מהביטול של 'דפש מוד' היו בקנה מידה חסר פרופורציה, מדובר במיליוני דולרים", הוא משחזר. "אין לי ביטוחים. לצערי, אף חברה בארץ לא מבטחת ביטול של אירועים בישראל בשל הסיכון המאוד גבוה. אני כמו איזה דון קישוט, מהמתאבדים האלה שהולכים עם הראש בקיר". ובכל זאת, וייס, כמו גולש מכור, לא מתכוון לוותר על הגל היוקרתי הזה ומנסה לעלות עליו שוב בשנה הבאה. "דפש מוד יגיעו לישראל", הוא מצהיר בבטחון. "נפגשתי לפני עשרה ימים בלוס-אנג'לס עם הסולן דייב גאהן ועם מנהל הלהקה. בספטמבר הם יוצאים עם תקליט חדש ונתנו הבטחה שיגיעו לארץ".
גם אז הם הבטיחו, לא?
"הם חייבים לי. כך גם יהיה לגבי ה'צ'ילי פפרז' בעיתוי הנכון. זה מסוג הדברים שהופכים להיות אצלי במקום הראשון בסדר העדיפויות".

למרות הקילומטראז' בביזנס, שוקי וייס עדיין לוקח כל ביטול באופן אישי. ובכל זאת, הוא לא נותן לעצמו לשקוע במרה שחורה, למרות שניכר עליו שביטול ההופעה של דפש מוד עדיין מטריד אותו. "אחרי השוק הראשוני של ביטול בסדר גודל של דפש, אני משתדל מיד לצלול לעוד עבודה כדי לנתב את האנרגיות השליליות לחיוביות", הוא מספר. "אני לוקח את הדברים האלה באופן מאוד אישי כי אני מייבא אמנים שאני באמת אוהב. תכננתי לעשות פה חגיגת 'דפש מוד' שעוד לא היתה כמותה. היו אמורים להיות שם מעל ל- 70 אלף איש. נסעתי כמה פעמים במיוחד לחו"ל רק כדי לוודא ששום אפקט מיוחד ושום ציוד פירוטכני שראיתי במופעים שלהם לא יחסרו כאן אצלנו. רציתי את הכל ובהכי גדול. רציתי שיגידו 'וואו. בישראל עושים את זה אפילו יותר טוב מבחו"ל'. זה סוג של אתגר אישי עבורי.

"אתה סופג את הביטול, זה דבר לא קל ולדאבוני כבר היו לי כמה וכמה כאלה. אבל מי שלא יודע להפסיד לעולם לא יידע להרוויח. ומי שלא יודע לקבל בשורות כאלה הוא פשוט במקצוע הלא נכון. אין לי תעודות ביטוח. זה הכל מכיסי הפרטי. מעולם לא הימרתי בבתי קזינו, אבל זה ההימור הכי גדול שיש. אני לא עשיר ואני עושה את זה רק מאהבה. עמיתיי למקצוע בחו"ל מסתכלים עליי כמו על משוגע, הם לא מאמינים שככה אנחנו עובדים".
 
 
אבל ביטולים כמו זה של "דפש" נדירים.
"זה הביטול השני שקרה לי יומיים לפני מופע, כשכל ההוצאות שלך כבר הוצאו ואתה ב'טוטאל לוסט'. הראשון היה של ניק קייב. הוא היה אמור לעלות בערב על טיסה לישראל. כבר היו לנו שלוש סינרמות, מופע בחיפה ועוד אחד בדרום, ואז, יום לפני הנחיתה שלו, קרה הפיגוע האיום באוטובוס קו חמש. הראו זוועות בטלוויזיה והחבר'ה אמרו שהם לא באים. גם זה היה 'טוטאל לוסט'.

"אלה היו מקרים קשים, אבל אני ידוע כאיש של מבצעים מיוחדים. הדברים האלה רק מאתגרים אותי. זה כמו שדה החומוס של רוג'ר ווטרס, שאגב הפך לבדיחה הכי גדולה באירופה. אין מקום שאני בא ולא ניגשים אליי ואומרים 'גרמת לעלייה במכירות החומוס'. אז לא הרווחנו מהמופע הזה, למרות שהיינו יכולים להרוויח המון. אבל גם רוג'ר ווטרס וגם אני הסכמנו לקחת על עצמנו את כל העלויות של ההעברה - הוא בגלל המטרות הסמי-פוליטיות שלו ואני בגלל שזו משימה. בכל זאת, פינק פלויד, רוג'ר ווטרס - אני יכול להגיד לזה לא? אם הוא היה מבקש להעביר את זה לאלסקה או להר במצדה, גם לזה הייתי מוכן".
 

סבא רוקנ'רול

וייס, 55, נשוי, אב לשלושה, ומיום שישי האחרון גם סבא לנכדה ("סבא רוקנ'רול", כפי שהוא מכנה את עצמו), התמכר למוסיקה כבר בגיל 8. "הייתי שומע רדיו רמאללה ורדיו לוקסמבורג", הוא נזכר. "אבא שלי הביא לנו רדיו עם רמקולים משופרים, ובכל הזדמנות הייתי סוגר את הדלת ומגביר לפול ווליום. את האנגלית שלי למדתי מהרדיו". בגיל 13 הוא התחיל לעבוד בחנויות תקליטים, התעניין והתמחה בייבוא תקליטים תוצרת חוץ. בשלב מאוחר יותר, כשהפלסטיק כבר לא סיפק אותו הוא פנה לדבר האמיתי. "מוסיקה תמיד היתה האהבה שלי", הוא מספר. "מוסיקה חיה זה דבר שטלוויזיה, אינטרנט ותקליטים לא יכולים להשתוות אליו בחיים. שום דבר לא דומה בכלל לאקורד הראשון של אמן שעולה על הבמה, להיי הזה. שום דבר לא יחליף את זה. אני מוסיקאי מתוסכל. אין כלי שלא ניסיתי לנגן עליו - חליל, פסנתר, תופים, בס. זה לא הלך".

ליצור קשרים עם כל העולם זה גם סוג של כישרון.
"לא, זה סתם בגלל שאני איש נחמד".

סדר היום של וייס די עמוס - בין סיגריה לסיגריה, הוא מחובר לסלולרי שלא מפסיק לנדנד ומנסה לסגור פרטים אחרונים להופעות אותן סגר, ובמקביל לתפור אמנים נוספים לחליפה הארוכה שבה הוא מתהדר. ובכל זאת, די באיזה צעד מטופש של פוליטקאי, עוד פעולה צבאית קטנה, אולי איזה משבר כלכלי, כדי להפוך את הקערה של וייס על פיה. "הקיץ הזה נראה לי בינתיים בסדר גמור, אבל מפחידים אותי בחדשות", הוא מספר. "לפני חודשיים אמרו שהכלכלה פורחת ופתאום בשבועיים האחרונים אומרים שהמיתון בפתח. אני לא מבין למה יש כל כך הרבה מומחים בלחרבן לנו את מצב הרוח של הקיץ. האווירה הזאת של הנונשלנט והבילוי, מה יותר כיף מזה? אם אני רואה כתבה בחדשות על אלפי אנשים שנהנו ממופע של מוריסי בפארק, זה סממן השפיות הגדול ביותר בשבילי. אני רוצה שאנשים יבואו לפארק בחמש אחרי הצהריים, יעשו לעצמם יום חופש, ישתו בירה טובה ויראו הופעה עם מוסיקה מעולה".
 
 

אוהבים נקניקיות?

"כמו יין שמשתבח". ביורק (צילום: אימג'בנק/GettyImages)
 "כמו יין שמשתבח". ביורק (צילום: אימג'בנק/GettyImages)   
כן, החיים הטובים על-פי וייס תמיד יילכו עם איזו הופעה טובה, זו המהות מבחינתו. זה גם מתבטא באופן שבו הוא בוחר את האמנים שהוא מביא לארץ. "אני אחטא ואגיד שאני עושה משהו מאוד אגואיסטי", הוא מספר. "אני מביא רק אמנים שאני מאוד אוהב. יש הרבה דברים שמציעים לי ופשוט לא בא לי. לא בא לי כי זה פשוט לא עושה לי את זה. הטעם האישי שלי, לצערי, הוא מאוד לא מסחרי. כשנכנעתי לו אלה היו הדברים שהפסדתי עליהם הכי הרבה כסף. ביורק, למשל, היא אמן שאני מעריץ שנים. רדפתי אחריה, הבאתי אותה לארץ ועשינו פה מופעים מדהימים. אבל בחו"ל, מה שנתפס כ'שקט תעשייתי', בארץ הוא כבר לא 'אין'. פרסמתי בגאווה מאוד גדולה כשהצלחתי להביא את ביורק, ואני לא בטוח שמישהו פה מודע לביקוש המטורף שיש לזמרת הזאת, אבל התגובות היו: 'מה ביורק? שנים שלא שמעו ממנה'".

אולי זה בגלל שהיא כבר היתה פה בעבר.
"אז מה? אמן טוב שמחדש כל הזמן, לא תרצי לראות שוב? ביורק היא כמו יין, היא רק משתבחת עם השנים. אבל לצערי ההיענות היתה חלשה והמכירות היו רחוקות מלהחזיק מופע כזה. זה שיקול כלכלי. לצערי אני לא נתמך ואני לא גוף ממשלתי. אני גם לא מאלה שמגייסים יותר מדי חסויות. ויש שיקולים כלכליים שעליי להפעיל, שתיים או שלוש נפילות גדולות יכולות למחוק מפיקים.

"המופע של ביורק היה אמור להיות נשף מסיכות מטורף של 40 איש על הבמה. אני חושב שהביטול שלה הוא הפסד נורא גדול מבחינה אמנותית לקהל שוחרי המוסיקה. אבל יכול להיות שביורק תצא בחורף לסיבוב הופעות קטן יותר וממילא מצומצם כי הוא בתוך אולמות, ואעשה כל מאמץ שהיא תבוא. זה הסיכום שלי מול המנהלים שלה. ביורק לא רוצה לבוא להופיע בפארק שהוא חצי ריק, זה לא מתאים. היא יודעת מי היא ומה היא".

דוגמה נוספת להעדפותיו המוסיקליות של וייס אפשר למצוא באמן הגדול הבא שאמור להופיע בסוף יולי במחוזותינו - מוריסי. סולן הסמית'ס לשעבר, שאי אפשר לומר עליו שעשה משהו ייחודי במהלך השנים האחרונות, מצליח בינתיים בקופות. אולי זה קשור לזכרונות העבר, ואולי לעובדה שעדרי צמחוניים צפויים לפקוד את הפארק, לאחר שהזמר, צמחוני אדוק, דרש שלא יוצבו דוכנים לממכר נקניקיות בהופעה שלו. "מוריסי הוא אייקון ששנים מנסים להביא וכל שנה מקווים מחדש", מסביר וייס את ההיענות. "הוא לא מישהו מהז'אנר הפופיסטי, הוא לא טרנדי, אין לו איזה להיט רדיו עכשווי. זה כמו קלפטון ויש רק עוד מעטים כאלה. ניק קייב, בביקור הראשון שלו, זה היה כאילו שאלוהים הגיע לישראל. גרמנו ליציאת מצרים מתל אביב לחיפה, שם התקיימה ההופעה. מוריסי הוא שם, הוא מאלה".
 
גם מדונה היא מאלה. יש סיכוי שנראה אותה אצלנו?
"צריך להבין שזה המופע הכי מבוקש בעולם, מופע שהולך לאן שיש הכי הרבה כסף. הסכום שצריך לגייס כדי להביא אותה לפה הוא דמיוני ונאמד במיליוני דולרים. כל המפיקים בעולם מציעים סכומים ובמשך 90 יום של סיבוב הופעות היא מגיעה למקומות הראשונים ברשימה".

ואיפה אנחנו בסקאלה?
"אי שם רחוק למטה. היא בהחלט בקשר ויש לה קשרים עבותים איתנו ועם ישראלים בכלל. אני בטוח שהיא תגיע מתישהו, אבל אני לא יודע מתי. יש להבין שמתלווה למדונה צוות של 150 איש. אני לא יכול לרכוש ביטוח נגד ביטול מופע כזה מחשש בטחוני. אין חברות שיבטחו אותי".

המצב הבטחוני עדיין מקשה עליך?
"כן. הוא לא הגורם הכי קריטי, כי שקט עכשיו, אבל זה כן פוגע. הבעיות המרכזיות שלנו השנה הן כספיות. אנחנו לא יכולים לעמוד בתחרות של המחירים באירופה. לזה מצטרפות עוד הרבה בעיות אחרות. זה עסק לא פשוט".

אז למה אתה לא מגייס ספונסרים? יהיו חברות סלולר שישמחו לקפוץ על העגלה.
"אני מאלה שהאמינו שזה חשוב, אני גם בין הראשונים שעשיתי את זה. הפרויקט הראשון בחסות סלולרית היה הבאתם של 'ווסט לייף' לפארק הירקון. 30 אלף איש, חגיגה מאוד גדולה. אבל זו היתה תקופה אחרת ואז האמנתי שזה העתיד. הבעיה היא בשליטה של המותגים באמנים. בחו"ל, בגלל שזה קורה בתדירות הרבה יותר גבוהה, החברות הסלולריות לומדות לחיות עם האמנים ומבינות את המסר שלהם לקהל האוהדים. אמנים לא רוצים למכור את נשמתם לשטן בשביל כסף ובחו"ל לא נותנים לזה לקרות. יש שם עידון וצניעות שהיא חכמה ובטוב טעם. פה בארץ בשנים האחרונות, הנטייה של החברות המסחריות היא להשתלט על האירוע, על האמן, על הקהל ועל האווירה. לי זה יצר תחושה של מחנק ואני לא נכנע לפיתוי. נכנעתי כמה פעמים ועכשיו אני אומר לא. הגישה של החברות המסחריות בארץ היא חונקת ותמיד בסוף אתה יוצא סגול מדי או כתום מדי".
 

הכל בגלל האהבה

לא קלים הם חייו של מפיק הופעות. הטיסות, המשאים-ומתנים, הדרישות הלא הגיוניות של האמנים, הציפייה למכור כרטיסים והביטולים המדכדכים, מסוגלים להתיש כל אדם נורמלי. למרות זאת, נראה שווייס די אוהב את המקום שבו הוא נמצא. לאחר עשרות שנים של תיזוזים, הצלחות וכישלונות, האיש עדיין חושב שלהביא אמן לארץ זו משימה ראויה. "אחרי ביטולים כואבים כל כך כמו של 'דפש' או של ה'צ'ילי פפרז', בא לי להגיד די", הוא מודה, "אבל כמו שאמרתי, אני ממהר לצלול שוב לעבודה ולחזור לעצמי. היתה לי פה במשרד תמונה של הצ'ילי פפרז. אחרי שהם ביטלו, מסגרתי אותה בשחור וכתבתי 'הם עוד יחזרו'. כשראיתי שזה מדכא אותי, העלמתי את זה מהנוף. פשוט אי אפשר היה לדבר איתי".

ואיך זה לשמוע שמישהו אחר הצליח להביא אמנים כמו לאונרד כהן וסנופ דוג?
"מעולם לא אמרתי שאני יכול לנצח בכל התמודדות. בחו"ל, כשמתמודדים שני מפיקים, בדרך כלל מוכנים לחבור להפקה משותפת ולהתחלק ברווחים. פה בארץ, כל אחד רוצה להיות הכי גדול והכי טוב. מעבר לזה, לפעמים כשאני מרגיש שמתחו איזשהו חבל יותר מדי, כלומר, כשמישהו משלם מחיר בשביל להוציא עיניים אבל כורת לעצמו את הרגל, אני נהנה לשבת ולהסתכל מהצד. יש לא מעט כאלה והיו לא מעט נפילות כואבות. גם לי היו, אבל אני משתדל להימנע. אני עושה את מה שאני אוהב, אבל לא בכל מחיר. זה מה שמבדיל אותי מאחרים, כי הם עסוקים במרדף ההוכחה".

אם זה כל-כך ממלא אותך, למה לא חשבת על הפקות בחו"ל? שם לפחות לא יבטלו.
"קיבלתי הרבה הצעות לעשות את זה בחו"ל, אבל אני מפה. אני עכשיו כבר סבא רוק'נרול, זה מצחיק אותי. אני חי מוסיקה, אהבתי את זה תמיד, אני אוהב את זה עכשיו ואני מאמין שזה יימשך כך עד ליום מותי".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by