בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
העשיר והעני 

העשיר והעני

 
 
סנונית ליס

איתמר רוטשילד מגיש אלבום בכורה איכותי, מינימליסטי אך לא מגובש דיו והותיר את סנונית ליס עם תחושה של החמצה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מינימליזם איכותי בלי גיבוי (צילום: עטיפת האלבום)
 מינימליזם איכותי בלי גיבוי (צילום: עטיפת האלבום)   
אלבום הבכורה של איתמר רוטשילד, הנושא את שמו, אינו מותיר ספק בנוגע לכשרונו ולייחודו כיוצר. הגשתו הקולית רגישה, והטקסטים, הכתובים בשפה גבוהה, הם איכותיים וציוריים. רוטשילד, שבעבר כתב ליהודית רביץ, הוא משורר יותר מאשר פזמונאי. ייתכן שזו הסיבה שהאזנה לאלבומו מותירה טעם מר של החמצה. ההפקה המוסיקלית שבחר נעם ענבר (הבילויים), היא כה רזה, עד בסופו של דבר נשמע האלבום כאסופת סקיצות שהקליט נער מתבגר בחדרו, ולא כמוצר מוגמר ומגובש.

במרבית הרצועות מלווה עצמו רוטשילד בגיטרה קלאסית בלבד. לעתים מתווספים אליו, באופן כמעט בלתי מורגש, גם קלידים, פסנתר, גיטרה באס וכלי קצב עדינים. רק זמרים חזקים מאוד, שלחניהם מגובשים וקליטים יכולים לסחוב הפקה מוסיקלית כה מינימליסטית. מעטים הם הניק דרייקים והאליוט סמיתים שיכולים ליצור עולם ומלואו בעזרת שירה ופריטת גיטרה. רוטשילד אינו מצליח לשאת על גבו הפקה שכזו - לחניו אינם מעניינים או קליטים דיו. בהעדר הפקה מוסיקלית שתתמוך במלודיות - התוצאה דלה.

אין ספק שחבל שאלו הם פני הדברים משום שבאלבום ישנם רגעים מוצלחים רבים. הרצועה הפותחת, "הלילה תדע" ,יפה בפשטותה. ליווי הגיטרה הקלאסית המהיר ושירתו הכפולה של רוטשילד מצליחים ליצור נפח ועניין. הטקסט שלה ("ערבב את הערב עם וויסקי, נסה לערבב גם מזל") מלא קסם, ומזמין את המאזין לצלול אל תוך האלבום. למרבה הצער, זו אחת הרצועות המגובשות ביותר בו. "בשנה האחרונה" אינו מוצלח באותה מידה: הלחן אינו מגוון וחילוף המקצבים בו פשוט לא מוצלח. גיטרה גלאסית ומעט אורגן לא מצליחים לחפות על כך, ותוספת האפקטים האלקטרונים נשמעת תלושה ואקראית.

"בואי לים" בעל הטקסט הנפלא, מוגש בצדק כשיר קאנטרי, אך לא מצליח להתפתח. כלי ההקשה והגיטרה החשמלית דלים מכדי להניפו מעלה. התוצאה נשמעת כג'אם סשן, ולא כגרסת אלבום. תחושה דומה מותיר "עצוב פה בלעדיה" בעל הטקסט המצוין שכתב בני בשן. ריפרופי הגיטרות החשמליות מחמיאים לשיר, אך בסופו של דבר הוא לא מספיק מהודק. בעיבוד אחר הייתה יכלה זו להיות רצועה שגורמת למאזין ללחוץ שוב ושוב על כפתור הריויינד. תחושה דומה מעורר "שיר לאבי הקרח". רוטשילד שר אותו כשהוא מלווה רק בגיטרה קלאסית. כלי קשת היו עשויים להניף את הרצועה הזו מעלה, וחסרונו של ליווי נוסף בהחלט צורם.

דלות הלחנים וההפקה בולטת יותר מכל בגירסתו של רוטשילד ל"שירים לאשה" שכתב יהודה עמיחי. זהו טקסט מופתי – מלאכת מחשבת של דימויים, משקלים ועולמות תוכן השזורים זה בזה. התמודדות עמו דורשת ממלחין להתעלות ולהשלים את מלאכתו של הכותב. אלא שהלחן של רוטשילד הוא מונוטוני ושטוח ושוב, ההפקה המוסיקלית השדופה אינה מצליחה לגבותו.

מוצלח יותר הוא הקאבר ל"תפילה", ששרה במקור עופרה חזה. גירסתו הנקיה של רוטשילד מתאימה לרוח השיר, ויוצרת ניגוד מעניין לביצוע המקורי. הלחן של בצלאל אלוני, בניגוד לללחניו של רוטשילד, מצליח להחזיק את העיבוד המינימליסטי. ליוויי הפסנתר של שלומי שבן והקלידים של אסף תלמודי מעניקים לשירתו ולנגינתו של רוטשילד גב שחסר עד מאד בשירים האחרים. השיר האחרון באלבום, "מגע עיניים" זוכה גם הוא לישועה, הפעם בדמותה של רונן קינן. שירתה עם רוטשילד באותו קול במרחק אוקטבה, מוסיפה לשיר בשר ועומק.

בחירה בהפקה מוסיקלית מינימליסטית ובעיבודים לא קליטים, יכולה להתפרש כאמיצה. יש משהו כנה מאוד בהגשה כה חשופה ולא מתחנפת. אלא שהפיכת שירים לנגישים וגיבוש מעטפת שתהלום אותם, הם חלק מתהליך היצירה. מבחינה זו, מותיר אלבומו של רוטשילד תחושה שנעשתה רק חצי עבודה. אין ספק שמדובר ביוצר מוכשר ומעניין ויש לקוות שבעתיד יבחר בהפקה מוסיקלית שתחמיא יותר לשיריו ולכתיבתו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by