בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קשרי משפחה 

קשרי משפחה

 
 
ליאור ניב

"רביעיית רן" לא מחדשת יותר מדי אך מביאה שילוב מוצלח של משחק רגיש, בימוי נכון והתמודדות כנה עם חומרים מהחיים. ליאור ניב דווקא נהנה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתמודדים עם החיים. הרביעייה (צילום: ורד אדיר)
 מתמודדים עם החיים. הרביעייה (צילום: ורד אדיר)   
איתן, נבו, גור וגלי נולדו כרביעייה לפני כ- 32 שנים, ומאז הם מככבים בפרויקט דוקומנטרי ייחודי העוקב אחריהם ומתעד אותם מדי 8 שנים. הסרט החמישי בסדרה הוא סיפור המסגרת של דרמת המקור החדשה של יס- 'רביעיית רן'. אמנם לא מדובר כאן ביצירת מופת טלוויזיונית אך מסתמן שזו אחת הסדרות הטובות והמדויקות ביותר בעשייתן שיצא לנו לראות כאן בזמן האחרון, בין אינספור דרמות על גיל 30 פלוס שנטו בעיקר לחזור על עצמן.

'רביעיית רן' אמורה להיות 'מסע התבגרות סוחף', אך לפחות ע"פ תחילתה היא מתמחה יותר בשרטוטן של נכויות- ממשיות ומטאפוריות כאחד יהיו הן פיזיות, מיניות, רגשיתו או משפחתיות. ארבעת האחים נתפסים בעיצומה של התמודדות עם עצם הווייתם, כל אחד כלפי עצמו וכלפי שלושת אחיו, שהרי גם אם חלקו רחם, יום הולדת, בית, הורים ו-4 סרטים תיעודיים בכיכובם- רב השונה ביניהם על הדומה.

האחד, מוחצן ונרקיסיסט, שב מניו יורק אחרי קריירת שחקן כושל/מלצר קצרצרה; האחר מנהל חיי משפחה מלוקקים עם רעיה בלונדינית ושלדים בארון; האחות מתלבטת בין קריירה מלאת אידיאלים לבין הסיוט של הקמת משפחה נוסח אמא שלה, והרביעי הוא במאי תיאטרון המרותק לכיסא גלגלים ועסוק בעיקר בצבירת כעסים. המרכיבים הללו יוצרים את התמהיל הנגלה לנגד עיני המצלמה התיעודית העוקבת אחריהם כשבהגה אוחז במאי דומיננטי, המתפקד כמעין 'דמות המספר'. הרעיון ללא ספק שונה ומה גם שהליהוק עשוי להרים גבה או שתיים -נורית גלרון בתפקיד האמא למשל היא בחירה לא מובנת, בלשון המעטה. עם זאת, התוצר הסופי, אמנם לא חף מבעיות, אך בהחלט משביע רצון.

"רביעיית רן" מבוימת ברהיטות ובעדינות, גם בקטעים הנועזים ביותר (הכוללים את ערוותו הקצוצה של יפתח קליין) וגם ברגעיה הנוגים ונהנית ממשחק לא רע בכלל ברובו, שמחפה על לא מעט פגמים- בתסריט, בעריכה ואפילו בעבודת הארט ובמוזיקה המקורית של דניאל סולומון, שלעיתים מכבידה על היצירה, שקצב,הוא בין כה וכה אינו הצד החזק שלה. היא נמנעת מחנופה, התייפייפות והתלקקות, מאזנת היטב בין קלישאות מתבקשות (סקס בשירותי הברקפסט לדוגמא) לבין אלמנטים סיפוריים תימהוניים משהו, וכמכלול, היא קולחת ואמינה ברובה, בונה היטב את דמויותיה ומצביה, מצולמת ומומחשת היטב ומסרבת לרדד את החומרים בהם היא עוסקת.

קשה לומר ש"רביעיית רן" קובעת רף חדש בעשייה המקומית, או לחילופין להצהיר על הלהיט הבא של המסך הציוני הקטן, אבל אי אפשר שלא להחמיא לה על התמודדות אלגנטית עם חומרים לא קלים. מיכל ינאי, למשל, בתפקיד עקרת בית צפונבונית שעולמה מתערער, עוברת הרבה יותר טוב מאשר ב'אולי הפעם', ואפרת בוימוולד, ככוכבנית החודרת לעולמו של האח הנכה, מצליחה להתכתב עם פרסונת המסך המשתנה תדיר שלה בצורה מוצלחת אף יותר ממה שהפגינה ב"לא הבטחתי לך". היא אינה מושלמת או חדשנית ואפילו ממד ה"סרט בתוך סרט" לא תמיד מצדיק את עצמו אך יריית הפתיחה של 'רביעיית רן' מורה על ייחוד והידוק שמאוד חסרים בז'אנר 'דרמת המקור הישראלית', ועל כך- שאפו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by