בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמא ודני הלכו ל-iT 
 
 
גור רוזן, הזמן הוורוד

גור רוזן מאושר לדווח שגם להומואים של אמסטרדם יש עכשיו מגה-קלאב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הומואים ומגה-קלאב זה כמו דני וקיילי. האחת לא מתקיימת בלי השנייה (או עם השנייה במקרה הזה), או, וגם כאן אפשר להשתמש באותו דימוי - לכל אופציה זולה לחגוג יש גם אופציה מושקעת ויקרה הרבה יותר. ובמגה-קלאב אני לא מתכוון לקרוז (אמיר מאמי, תרשום אותי, אני קופץ לבקר בפברואר) או לפופרינג (יגאל ורענן, כנ"ל). מגה-קלאב זה, נו, אתם יודעים: מועדון ענק, הפקה מושקעת, תאורה, תפאורה, די. ג'ייז שווים והרבה שרירים, כדורים ובקבוקי מים, בקיצור, הפלז'ר דום וכמובן, ה-FFF הנצחי של שירזי.

מאז ומתמיד היתה הסצינה ההומואית כרוכה בעבותות בסצינה הקלאבית, וזה לא סתם שכל אפיזודה של "הכי גאים שיש" מתחילה בבבילון ומסתיימת בו. נכון, גם הסטרייטים מארגנים מדי פעם איזו מסיבה ששווה להגיע אליה, אך הם גם הראשונים להודות ש"המסיבות של ההומואים הכי שוות".

כבר הרבה מאוד זמן שלהומואים באמסטרדם אין מגה-קלאב. פעם היו כאן הרוקסי וה-iT, אבל הרוקסי נשרף, וה-iT נסגר מחוסר עניין לציבור - אולי מפני שכדי להיכנס אליו נאלצת למשכן את הבית, וגם את הבית של החבר שלך כדי לשלם לשירותים ולדורמן, אולי מפני שבמשקאות היה בעיקר קרח, ואולי בגלל הכלל הפשוט שמשהו הוא הכי טוב עד שמגיע משהו טוב יותר. כשנפתח ליין ה-Salvation במועדון Escape, ביוני 2001, חצו ההומואים את הכביש לצד השני של Rembrandt Plein, ואת המוסיקה של ה-iT הם העדיפו לשמוע בבית, מהדיסקים שהוציא המועדון האגדי בשיא לבלובו.

אבל Salvation יש רק פעם בחודש (בשישי הראשון בכל חודש, אם אתם בסביבה), ומה עושים עם כל השרירים, הכדורים ובקבוקי המים עד ה-Salvation הבא?

את הבעיה הזאת בדיוק החליטו ארבעה חבר'ה לפתור, ושפכו טונה כסף כדי לפתוח את ה-iT מחדש. חודש לפני הפתיחה כוסתה אמסטרדם בפוסטרים מושקעים עם לוגו חדש, המגזינים הוצפו בכתבות שער, וההומואים מתחו והזריקו, מרטו גבות ושאר שערות מהגוף ופמפמו שעות נוספות ב-Splash (ה-Everybody של אמסטרדם, מה שאומר הרבה הומואים במקלחות, הרבה פחות על מכשירי הריצה) לקראת האירוע המסעיר.

בערב הפתיחה התייצבנו, אני והנוכחי, שהפנים היטב את כללי תקשי"ר האוחצ'ה עתירת הניסיון לשנת תשל"ז (שהלך בערך ככה: "אם אתה מתכוון לקחת כדורים ולהיעלם לי בשירותים, אז תקנה כרטיס בארבעים יורו ותעמוד בתור, אבל אם אתה רוצה להיכנס איתי בחינם, אז אתה לא זז מטר ממני, ויש לך בדיוק שלושים שניות להשתין ולחזור, ברור?"), במיטב מחלצותינו (הנוכחי בפחות מחלצות ממני, כי ממילא אחרי שנייה הוא נשאר בלי) בשערי המועדון הנחשק.

התור השתרך לאורך כמה קילומטרים טובים, מהדלת ועד קצה ה-Rembrandt Plein, אך חיוך אחד שלי הספיק כדי למצוא אותי ברשימה, לפתוח את החבל האדום ולהוביל אותי, את הנוכחי וכמה סלבריטאים הולנדים (תתפלאו, יש דבר כזה) היישר ל-VIP לאונג', לתדהמתו של ההמון הקופא מקור.

המועדון, כמו רוב הקהל, עבר מתיחת פנים רצינית. בקירות נשתלו מנורות מחליפות צבעים, מתחת לבמה נבנה בר סגור בזכוכית, מעל לעמדת הדי. ג'יי נבנתה מרפסת VIP, התאורה מדהימה והסאונד פיצוץ.

והקהל? סוף סוף זכיתי לראות מקרוב את כל 367 ההומואים מה-Gaydar (ביום חול, בוויקאנד זה מגיע ל-400), ואת כל המנויים של ה-Splash, ובקיצור: שרירים, סטרואידים, השתלות חזה, אמבטיות שמש ומיטב תכשירי הקוסמטיקה.

הנוכחי התנהג למופת ולא מש מעיני לרגע, עד שפקדתי עליו לקנות לי משהו לשתות. בכוס היה הרבה פחות קרח והרבה יותר אלכוהול, והמחיר היה סביר. בנוגע לשירותים, החליט הנוכחי לנקוט בטקטיקה חדשנית, ובמקום להסתבך איתי הוא פשוט סחב אותי איתו. הכניסה לשירותים, המעוצבים למשעי, לא עלתה כסף, להבדיל מרוב מקומות הבילוי באמסטרדם.

הרכילות הבטיחה הופעה של קיילי מינו, אך לבמה עלתה האופציה הזולה יותר (תרתי משמע) לדבר האמיתי, מי אם לא אחותה הקטנה, דני. לבושה בזוועות אופנה וחמושה בארבעה רקדנים עבי בשר (רגע, החמצתי משהו? המראה הצ'אבי חזר לאופנה?), שניסו לשנס מותניים (שלא ממש היו להם) ולהניף רגליים (קצרות מדי ועבות מדי) לפי הקצב. כמו אחותה, גם דני שרה נפלא בפלייבק מלא, והקהל, רובו בעלייה של הכדור השלישי בערך, הגיב בהתלהבות. אני, שמעדיף לחגוג או-נטוראל (מה, וודקה עושים מתפוחי אדמה, לא?), חפצתי לפוש בחדר צ'יל-אאוט חשוך עם מוסיקה רגועה, אבל לא ממש היה שם דבר כזה.

די. ג'יי Luke Hope מלונדון ודי. ג'יי Gonzalo מ-Salvation הבטיחו Happy Vocals וכמובן לא קיימו, ומה שקיבלנו היה הבום-בום-בום הרגיל, שרק מי שעלה וירד על כדור אחד או שניים או עשרה יכול היה להעריך. אותי זה התחיל לעייף באיזשהו שלב, והנוכחי, בחיוך מלאכותי (חצי כדור בהתחלה וחצי בהמשך, בדיוק על פי כללי התקשי"ר), ציית גם לכלל האחרון בתקשי"ר ופרש איתי הביתה.

אז עכשיו גם לנו יש מגה-קלאב, שישי סטרייט פרנדלי ושבת רק להומואים, במחיר סביר בהחלט של 15 יורו. בשאר הימים יצטרכו הבעלים, כמו בארץ, להשכיר את המקום לתצוגות אופנה, אירועים פרטיים וחתונות, אם הם רוצים להחזיק מעמד בעסק האכזרי הזה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by