בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אני יכול למות בשקט 
 
 
איתי בנר

השף חיים כהן מספר לאיתי בנר על הזכרונות הכי טובים שלו ממסעדת "קרן" ועל התוכניות ליום הסגירה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יום חמישי ה-27 בפברואר הוא היום האחרון שבו תפעל הקופה הרושמת במסעדת "קרן" ביפו. קצת אחרי שזו תדפיס את החשבונית האחרונה שלה, יקום אחרון הלקוחות במסעדה, יפשפש בארנקו וישאיר על השולחן טיפ למלצרים. בדרך הביתה, באוטו, הוא יפשפש בכיס, ימצא את החשבונית שהתקמטה קצת בינתיים, ואם הוא קצת כמוני - יביט עליה בעצב-מה, יחייך חיוך מריר, וישמור אותה בארנק, להראות לנכדים.

אחרי 18 שנים שבהן הייתה אחת מהבולטות במסעדות ישראל, מסעדת "קרן" נסגרת. מרגע שיצאה ההודעה על סגירת המסעדה לפני כחודש, תוך יממות ספורות הוצפה המסעדה בבקשות לשמירת מקומות מצד לקוחות שרצו "להפרד" מהמסעדה בארוחה אחת אחרונה. השבוע, בכמה דקות פנאי שהיו לו, שוחחתי עם חיים כהן, השף של "קרן", שיכול להרשות לעצמו עכשיו לנוח קצת, אם כי לא להרבה זמן.

- מה התחושה שלך בימים האלה?

"התחושה היא מעורבת - מצד אחד יש הקלה גדולה, בכל זאת - כמעט 20 שנה רק דבר אחד היה הכי חשוב בחיים - המסעדה. מצד שני, יש עצב גדול - זה היה פרוייקט חיים, ואין פרידות שמחות, גם כשהן לטובת שני הצדדים".

- מה הביא אותך להחלטה לסגור?

"זה לא משהו ספציפי ששבר אותי. היו המון דברים קטנים וגדולים, שהם תחת הכותרת 'התעייפתי'. המיתון, הפיגועים. זה נהיה קצת ציני שאנחנו עומדים ומעצבים צלחות, ובחוץ מסתובבים אמבולנסים ואוספים אנשים מהרחוב. אבל אני חושב שהדבר העיקרי הוא העובדה שאורח חיים של שף דורש לבוא כל יום למסעדה, ושהמסעדה היא הדבר הכי חשוב שיש, ואני חושב שתעייפתי מזה. אני רוצה להיות עם הילדות שלי יותר בערבים. אבל בסך הכל אני לא יכול להתעלם ממה שקורה מסביב. גם כשניסיתי לא לקרוא עיתונים - זה נוגע בנו".

- מה הזיכרון הראשון שלך מ"קרן"?

"הפעם הראשונה שבאתי לראות את הבית הזה. זה היה אז בית הרוס, שרוף, שהיו תלויים עליו שלטי "סכנה". בהיתי בבית הזה, ותהיתי אם פה יכולה להיות מסעדה. די מהר הבנתי, תוך כדי הגעת הציוד האירופאי והחדש, שאני עושה משהו טוב. כשכל זה קרם עור וגידים, אני חושב שכשנולד המטבח - אמרתי לעצמי, 'וואלה, יש לנו את זה'".

- למה דווקא בבית הזה, באמת?

"כי אני מנותק מהמציאות... כל הזמן חלמתי שתהיה לי מסעדה בבית מיוחד. המודל שלי היה מסעדות בפרובנס, בבית עם חדרים. היה לי חיבור מיידי למקום הזה".

- מה היית מגדיר בתור ה"שיא" של קרן?

"מבחינה כלכלית לא היו שיאים בקרן... ובכלל, לא היה שיא אחד. בכל זאת, אלה 18 שנה, קרו הרבה דברים. אני חושב ש'קרן' קמה ב-1985 בתקופה מאוד סוערת וחשובה בחיי העם - ש"ס קמה, עיתון גלובס, תחילת היווצרותה של קהילה עסקית, השקל הפך לשקל חדש, המקומונים החלו לפרוח - משהו קרה במדינה. ואני חושב שאנחנו קמנו בתוך הסערה הזאת. היה גל חדש של מסעדות צרפתיות, כמו 'התרווד הוורוד', 'פיטנגו' ו'קרן' בתל-אביב. הייתה תחושה שאנחנו הקדמנו את זמננו. אחר כך עברנו לקטע של המטבח המקומי. פתאום, ממצב של מטבח צרפתי התחלנו להתעסק במקום וזה עוד שיא שאני גאה בו. בתוך כל אלה היו הרבה עליות וירידות".

- מה אתה הולך לעשות עם הזמן שלך?

"אני הולך לפתוח מסעדה ביוון, בקלאב הוטל לוטרקי, ליד תעלת קורינטוס. זה מלון יפהפה עם שתי מסעדות שאת אחת מהן כבר עשיתי, מסעדת דגים, ועכשיו אני הולך לעשות את השנייה, שתהיה מסעדה מפוארת בסגנון צרפתי איטלקי. אמנם זה לא העולם הגדול, אבל זה חו"ל וזו הזדמנות לראות איך אני גם בחו"ל. בכל אופן אני לא עובר דירה, אבל אני הולך להיות הרבה על הקו. אני גם שוקל כתיבת עוד ספר, אולי משהו שקשור ל'קרן'".

- מה מתוכנן ליום הסגירה?

"ביום האחרון אני מתכנן להביא מספר חברים, ואת כל העובדים לשעבר של קרן, בתקווה שאצליח לאתר את כולם. אחד השיאים, בראייה לאחור, הוא כמות הטבחים שעברו דרך קרן. אנשים של'קרן' יש שותפות בגורל שלהם. זה מדהים אותי לראות, כמה אנשים עולים לרגל להפרד, זה ממש כאילו מדובר פה בהלוויה שלי עצמי. שקלתי אפילו לקנות חליפה, כדי להיות מוכן למאורע. אם ככה תיראה ההלוויה האמיתית שלי, אני יכול למות בשקט".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by