בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בלי תקווה, בלי עתיד בלי חלום 
 
 
צביקה בשור

עם כל ההערצה שלו למייק פאטון, צביקה בשור לא קונה את האוסף החדש של פיית' נו מור

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה נשמע בדיוני כמעט, אבל היו ימים שלהקות טובות יותר מנבחרת ארמניה היו באות לכאן. ילדים שהזדקנו ישמחו לספר לכם על מדונה, או מייקל ג'קסון, או מטאליקה וגאנס. זה נשמע כמעט בדיוני, אפילו עבור מי שהיה שם, אבל פעם היו בישראל אפילו פסטיבלי רוק. כן, כן, אפשר היה להיות חייל בישראל, לתקתק את כל המשימות השבועיות בארבעה ימים, לנגן למפקד על המצפון, לספר לו איזה חייל נפלא אתה, לקחת את האוטובוס הראשון לחיפה, להשתכן בבית החייל, להחליף בגדים, ואז לראות ולשמוע את פיית' נו מור, סווייד ואת פי.ג'י הארווי עם כוס מכבי ביד. נשבע לכם. אפילו עשיתי את זה.

כשפיית' נו מור עלו על הבמה, אני זוכר שנעלבתי נואשות. לא יכול להיות שענקים כמוהם יחממו את סווייד. גם מייק פטון פלט על זה משהו נרגן, לפני שחיפה התפוצצה ללא עזרת מחבלים מתאבדים. אני לא זוכר הרבה מהופעה הזו, מלבד העונג הבלתי מתפרק ההוא. הבנתי שמי שראה אותם יומיים מאוחר יותר בסינרמה קיבל זין. למי אכפת.

הייתי אז כל-כך אפוף FNM, שבהזדמנות אחרת, כשביקשתי מעצמי לרשום עשרים סיבות לא להתאבד בדיוק עכשיו (אכן, היו אלה ימים יפים) ולא מצאתי יותר מחמש-עשרה, חמשת הפריטים האחרונים היו חמשת האלבומים שפיית' נו מור תוציא ואני עדיין לא שמעתי.

לא היו חמישה אלבומים נוספים, אלא רק אחד. והיום אני כבר לא בטוח שפיית' נו מור היא הלהקה הטובה אי פעם. אולי היא השנייה. אבל אין שמץ של ספק בלבי שהרגע בו נפגש מייק פטון עם מי שעוד רגע יהיו חבריו ללהקה היה רגע חסד לעולם כולו. אין בלבי ספק שהבעבוע הגהינומי ששרה בבטן של פטון בן ה-19 לא יכול היה למצוא מוצא טוב יותר מאשר בין הררי הכישרון של מייק בורדין (על התופים, ראש אגף יהדות בלהקה), רודי בוטום (קבלו אותו, על הגיטראבאס), ביל גולד (קלידים והומו) וג'ים מרטין (גיטרה. גר אצל אמא שלו).

חמישה אלבומים וחצי הוציאה FNM בין לידתה ב-1982 בסאן פרנסיסקו ועד מותה ב-1998. פאטון הגיע לקראת השני, כתב בשבועיים את המילים לאלבום שהפך בדיעבד למוכר ביותר של הלהקה, ונתן לו ולחברים את השהות להוציא מתוכם את יצירת המופת של הרוק בשנות התשעים, "Angel Dust" האמור, שהיה קלחת של מארה שחורה מתובלת בסטיות מיניות, בצריכת יתר של קופאין ומשחקי וידאו אלימים. הקול של פאטון, נשק להשמדה המונית, עלה וירד, אוחה ונגזר, עבר מקטיפה לנייר זכוכית. מסביב נהם הסער. אחר-כך באו עוד שני אלבומים, האחד טוב מעט פחות, האחרון מופלא.

עכשיו מגיע האוסף, שאמור לקחת 16 שנות עבודה ולהגיד עליהן משהו. ואם להבין על פי "This Is It", האוסף השני שיוצא ללהקה מאז התפרקה (הראשון, "Who Cares a Lot", לווה בדיסק בונוס מעורר תאווה), הרי שדווקא השנים אחרונות, הטובות יותר של הלהקה, היו מיותרות למדי. 19 רצועות באוסף הזה, ואדם צריך לחכות עד מספר 11 כדי להגיע לשלישיה המופתית.

את רוב האלבום תופסים דווקא שני האלבומים הבוסריים יותר של FNM, ובעיקר "The Real Thing", שעשה קצת רעש ב-MTV. הגיון אמריקני שכזה, לפיו מה שמכר יותר טוב צריך לתפוס יותר מקום, ואין זה משנה על מה הלהקה סומכת ידיה. והעובדה שחברי הלהקה רואים בשני האלבומים הראשונים מעין הקדמה לשלושער המרהיב שכבשה מאוחר יותר לא מעניינת את העוסקים במלאכת האיסוף. מצחיק, אפילו ההיסטוריה של פיית' כפי שהיא מוצגת בחוברת שמצורפת לאוסף מקבלת את ההיררכיה הזו.

ולכן האוסף, יצור מוגבל ממילא, לא מצליח הפעם להוות אפילו בית-ספר למתחילי FNM. השירים לא נלקחו מהאלבומים הטובים באמת. השירים שנלקחו מהאלבומים היו אלה ששוחררו לרדיו ול-MTV, בין אם הצליחו ובין אם לא, ולכן האוסף הזה אפילו לא מנסה ליהנות מהפרספקטיבה ההיסטורית שניתנה לו.

התוצאה היא אגד של מה שפעם חשבו שימכור את הלהקה לקהל הרחב. זה לא המיטב של פיית' נו מור, ולא משנה כמה פעמים זה ייכתב על העטיפה. המיטב של פיית' נו מור, אם בכלל, היה "Angel Dust", או אולי ההופעה המדהימה ההיא, בנמל של חיפה.

______________________________________
Faith no more: This is it, (הד ארצי/Rhino)

האתר של פיית' נו מור
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by