בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
משחק החיים 
 
 תמונה מדוייקת של החיים בישראל. שבתות וחגים   
 
גדי שמשון

גדי שמשון טוען שזה שהכבלים מסתירים מכם את "שבתות וחגים", לא אומר שזה בסדר לפספס אותה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מצאתי, מצאתי משהו להעיר עליו בפרק הראשון של העונה החדשה של "שבתות וחגים" ששודר אתמול. לא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי מוצא. לא בגלל שסנוב אמיתי לא יתערב בערימת המבקרים המאוהבים ומשורעפי העיניים. גם לא מהרצון להתחנף לשולחי ממיקסר שחשבו, וזה ברצינות, שמדובר במופע אקוסטי חדש של יהודית רביץ. לא, לא בגללם שמחתי כשמצאתי את אותה פגימה קטנה בסדרת הטלוויזיה, שאתמול החלה עונתה הרביעית. גם לא ניסיתי לאמץ - משיקולים השמורים במערכת ונוגעים לאפשרויות פרנסה עתידיות - את נקודת המבט של משדרי הסדרה, ערוץ 3 בכבלים, המחביאים את אוצרותיהם טוב יותר מלונג ג'ון סילבר המיתולוגי.

לא, לא בגלל כל אלה.

אגדה ידועה מספרת שבוני הקתדרלות הגדולות באירופה, מפעלים מורכבים שבנייתם נמשכה עשרות שנים, נהגו לפגום מעט ביצירתם לאחר שסיימו את הבנייה. חלק אבן שהוסר, כרכוב זעיר שלא במקומו, מרצפת שלא בגוון הנכון - כל אלו היוו הוכחה שהמבנה השגיב הינו מעשה ידי אדם. כי רק אלוהים יוצר דברים מושלמים.

היא לא אלוהית ונשגבת, "שבתות וחגים". הו לא. אבל מסוגה, סדרת דרמה ישראלית, היא הטובה ביותר שעשו כאן. היא סדרת הדרמה הכי ישראלית, במובן הלא מתחנף לישראליות שלה. פלא שמחביאים אותה?

כמו קוסם מאחזים הכבלים את עיני הציבור בלהטים בידם האחת, עם הטלנובלה ההיא מלוחות המודעות שבה ליה לא נותנת לירון ולהיפך, ובידם השניה, המוצנעת, הם אוחזים ב"שבתות וחגים". זו כבר העונה הרביעית, ומי שלא גילו לו - לא שותף. הכבלים ידחפו לכם את הטלנובלות שלהם (הנוגעות לשמונה אחוזים איטיי מחשבה מהאוכלוסיה) בכל פינה, את יצפאן בכל ערב ועשרים פעמים ביום את התשדירים שמספרים שלצפות בכבלים זה כמו לראות את ישבניהם ומפשעותיהם של המוני בני ישראל קרוב קרוב, הושט היד וגע בם, בעוברם למקומם בבית הקולנוע הגדול במדינה. אבל "שבתות וחגים"?

יש יפות מסדרת הדרמה שנוצרה על ידי רני בלייר וענת אסולין, בוודאי שכבר קמו שנונות או מרגשות ממנה בארצנו. אף אחת מהן לא מדוייקת כמוה בישראליות שלה, במקומות בהם היא מפספסת, מתנצלת בנונשלאנטיות וממשיכה הלאה. במצב עניינים נורמלי, לא היה צורך לפרט הרבה על העלילה והדמויות. אבל, כאמור, כאשר אתם מנסים לעבור מהכבלים ללווין, אנשי המכירות מספרים לכם בנפלאותיו של גיא פינס.

מרבית הגיבורים של "שבתות וחגים" בני ארבעים ומשהו, הגיל בו מתחילים הסדקים להיראות. הסדרה עוסקת ב, ובכן, במשחק החיים. על כל קסמם, או מה שזה לא יהיה שאנחנו מנסים לספר לעצמנו. לא ממש נוצץ שם, בחיים. אין ליה ואין ירון. גם שם יש תיאטרון, אבל במקום להתעמק במכאוביהם של הבמאית המבטיחה והשחקן המרהיב, אנו נצמדים ליואל (דרור קרן. שכל בחורה שניה שאני מכיר רוצה לעשות לו טובה) התאורן, שבמהלך הסדרה עבר משבר בחיי הנישואין שלו עם שירה (מירב גרובר-פרנק, שככל שהסדרה מתקדמת כך היא נראית יותר טוב). גם החבר הטוב של יואל, רפי (אלון אבוטבול. <הכנס מחמאה כאן>) עובר ימים לא קלים. יש לו בת מתבגרת, דניאלה (רומי אבולעפיה. נו, עכשיו תבואו לראות?), את אלה, חברה שבאמת לא מגיעה לו (יעל אבקסיס. אין סיכוי שהיא ואבולעפיה ילכו מכות בסדרה) ותמרור אין מוצא בכל כיוון אליו הוא מסתכל.

העונה החדשה משלבת אירועים והתייחסות למצב הכלכלי והפוליטי בישראל בשנים האחרונות, כמו שהם משתלבים בחיינו שלנו - זה נוגע בנו, ואז אנחנו ממשיכים הלאה. הסדרה מלאה רגעים קטנים בהם, בהשוואה למה שהתרגלנו אליו בסדרות דרמה ישראליות אחרות, הצבע פשוט מתייבש על הקירות. הצילום והעריכה בסדרה נוגדים את מה שתמצאו במתחרותיה. באופן שמזכיר קצת את הניסויים הראשונים בזום בשנות השבעים, המצלמה פתאום עושה זום לפנים של רפי, בסצינה שקטה של שיחה מול שולחן האוכל, לפני שהיא חותכת הלאה. זו לא התזזית האמריקנית של סדרות הפשע, זה נראה כאילו ידו של עוזר הצלם נשמטה במקרה והסיטה את הזום. כשזה עשוי טוב, וזה עשוי טוב ב"שבתות וחגים", קוראים לזה "רישול חינני". והוא חלק מעניין המכונה "סגנון", שהיה די חסר לאחרונה ב"סדרות הטובות ביותר בעולם".

הנפילה הקטנה, שהפכה את "שבתות וחגים" לקתדרלה, מתחילה ברישול התסריטאי לכאורה בסצינת הפתיחה: יואל, בחור בן ארבעים, עוזב את אשתו ובנו הקטן בבית החדש שרכשו באיזה מושב מחוץ לעיר, בהחלטה לסיים את הפרק הזה בחייו. ומה הוא עושה, אותו בחור חמד, תאורן תיאטרון, בעל בית ואוטו ואשה וילד קטן? מכניס כמה בגדים לקיטבג הצבאי שלו. שוב: בן ארבעים, תאורן תיאטרון, לא ממש רמבו, בעל רכוש וחברים, עוזב את הבית עם קיטבג. בטח זה שהשתמשו בו בנסיעה האחרונה לכרתים.

מעט אחר כך, כשיואל מגיע לעיר ודניאלה, בתו של חברו הטוב, שואלת אותו אם היה במילואים, מבינים שגם באמינות המפורסמת של "שבתות וחגים" נפלה שלהבת חיפוש המשמעות, נוסח "הבורגנים".

ל"שבתות וחגים", ובזאת נסיים, יש את פס הקול המוסיקלי הטוב ביותר שנעשה בארץ עד היום, גיבורים מצודדים ואמינים, פאלטות ורישול חינני, קצת חיפוש בכוח אחר משמעות ותמונה מדוייקת של החיים בישראל, לא בטלוויזיה. אם אתם לא רואים אותה, מגיע לכם.

_______________________________
שבתות וחגים, יום א' ב-21:15, ערוץ 3
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by