בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מצילי הצ'יל 
 
 חוסר גיוון הוא המגרעה היחידה. הסט של קיד לוקו   
 
ניב הדס

החדשים של בנט (מבריק), קיד לוקו (שמח) והאורב (זורם), מחזירים לניב הדס את האמון בנחיצותו של הצ'ילאאוט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשיצאתי החוצה התחיל לרדת גשם, והמים נכנסו לי לתוך האוזן והכאיבו. חשבתי שכבר עבר מעל לשבוע מאז שהתפוצץ עלי המוניטור באחד המקומות שבהם אני מנגן, ושהכאב היה אמור לעבור. לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים, ורק אספר שקול בקיעה נשמע מהרמקול הקטן באמצע סט לא רע בכלל, ולאחריה נשמעה בקיעה דומה מאוזני שלי. זו בעיה כשהאוזן שלך היא גם הפרנסה שלך וגם כואבת נורא.

יום אחרי ההתפוצצות החלה לצמוח לי שן בינה. האמת שהיא החלה לצמוח עוד קודם לכן, אבל הפעם היא גם טרחה להדגיש את צמיחתה ביתר שאת, כשהיא מבצעת את האקט הנפלא הזה על מקום דלקתי. הכאב בין האוזן לשיניים התחבר, ומאז אני על משככי כאבים. אם לא ניסיתם עדיין, אני ממליץ בחום על השילוב שלהם עם אלכוהול, רצוי מעל לארבעים אחוז. הוא אולי פוגם בטיפול התרופתי, אבל לפחות תכירו את הצד השמח של המוקסיפן. בזמן שאני מתפוצץ מכאבים ומחכה לאוטובוס בלי מטרייה, הגשם התחלף לברד והתחיל ממש לכאוב. כשירדתי מהאוטובוס עבר טנדר ליד שלולית והשפריץ עלי. אני מוכן להישבע שהנהג צחק עלי, ושהוא נראה כמו טומי לפיד.

ברגעים כאלה, כשהקרקע אולי לא נשמטת, אבל בטוח שמשהו חירבן עליה, אתה זקוק לנחמה מיידית, ללא פשרות, כזו שתעלה חיוך מיידי על השפתיים, ותשכיח את דלקת הריאות שתגיע בקרוב. הבעייתיות במצב השמיעה שלי, גם לא מאפשרות יותר מדי אופציות, וכך ניגשתי לשלושה אלבומי רגיעון חדשים, שמתיימרים לעשות את העבודה.

הראשון הוא אלבום חדש בסדרת הצ'יל "בק טו מיין" של הרכב האמביאנט-האוס האורב, או לפחות מה שנשאר ממנו, שזה אומר ד"ר אלכס פטרסון. למרות שקראתי בכל מיני מקומות שמדובר באלבום בינוני וחסר מעוף, אני חייב לחלוק ולומר שהוא עושה כן עבודה יפה מאוד. עריכה נכונה, שבונה את הצ'יל אאוט כחוויה פסיכדלית טריפית, תורמת לזרימה של הדיסק, ולפני שתשימו לב הוא כבר יסתיים ויחכה ללחיצה על כפתור הריפיט.

פטרסון משלב בסט קטעים של אפקס טווין, צ'רלס וובסטר (חפשו את האלבום המעולה שלו), ג'ולי קרוז, וכמובן קטעים ורמיקסים שלו עצמו. מה שכן, בתור מי שהמציא מחדש את ז'אנר האמביאנט, הוא יכול היה לעשות מאמץ ולהתעלות מעל לסטנדרטים הבינוניים של עריכת קטעים על מחשב. סט עם רוח נינג'אית ואופי צ'ילי היה מהווה פריצת דרך בתחום, ומן הראוי היה שפטרסון יכין אותו, אבל כנראה שזהו האופי של סדרת "בק טו מיין", שגם ברגעיה היפים ביותר, שואפת בדרך כלל אל הבינוניות.

סדרת צ'יל נוספת, שמצליחה לתת מענה מתוחכם מעט יותר, היא "Anotherlatenight", שהגה ביל ברוסטר (את העטיפות היפהפיות, אגב, מכין הדי ג'יי המצליח קרייג ריצ'ארדס, הרזידנט של הפאבריק). היא מצליחה בדיוק איפה ש"בק טו מיין" נכשלת שוב ושוב - היא לא צפויה בלירה (חוץ מהחלק של גרוב ארמדה, אבל מהם באמת שכבר לא מצפים לכלום).

את האוסף הקודם לדוגמה ערך הסקייטר טומי גוררו, והוא התרכז בFאנק מלוכלך ומחרמן. את זה שלפניו ערכו ביד אמן זירו 7, ואת החדש קיד לוקו. הסט של לוקו בסדרת די ג'יי קיקס, שיצא לפני ארבע שנים, היה אחד המוצלחים בסדרה ההיא, ועדיין מככב לעתים במערכת הביתית. הוא היה מעושן מתחילתו ועד סופו, כשקו התפר בין היפ הופ אינסטרומנטלי אירופאי, דאב וקטעי אווירה של בורדס אוף קנדה ואנדרוורלד, הפך אותו, במגבלות הז'אנר כמובן, לכמעט על-זמני.

הסט החדש של לוקו מוצלח מעט פחות - הוא קצבי יותר ומעט חד גוני, לכיוון ההיפ הופ הטריפי, אבל באמת שחוסר הגיוון הוא המגרעה היחידה שלו. את העריכה של לוקו צריך ללמד בבתי ספר לדי ג'ייז. התזמון שלו והחיבורים בין הקטעים, מלמדים על אינסטינקטים וחשיבה מתקדמת, שרואה את הסט כישות רחבה יותר מסך כל הקטעים שמרכיבים אותו. חיי המדף שלו יהיו אולי קצרים יחסית, אבל כל זמן שהם שימשכו, יהיה שמח.

בעוד ששני המותגים מאכזבים באופן יחסי, טובים אבל לא מספקים דיו, מגיע הצמד בנט ועושה לכולם זובור. אלבום הבכורה שלהם "פרוגרמד טו לאב" היה נחמד ביותר, אבל סבל מחוסר אחידות (האמת שהוא היה יותר אסופת סינגלים ופחות אלבום אמיתי). האלבום החדש שלהם "The Everlasting Blink" הוא בדיוק מה שאתם צריכים בימים אלו של חוסר וודאות.

מדובר באלבום לולייני - טיול הזוי מלא צבעים וצורות, אלקטרוני רב שכבתי, עמוס בכלי מיתר שזורם לאיטו, ולעולם לא תרצו שייגמר. בנט יצרו עולם חלומי, הזוי, דמיוני, ששואב אותך אליו ומסרב להרפות. גם הקולות האנושיים שבו עוברים טיפול עשרת אלפים, כשמעל כולם מתנוסס לו סולן הבילאבד ג'ון מארש, עם הקול הבלארי המרחף שלו, שמחזיר, לפחות אותי, לחשוב שאולי יש עתיד, שנעוץ בעבר, לצ'יל אאוט.

___________________________________________
The Orb: Back to Mine, (אן.אם.סי/DMC)
Kid Loco: AnotheLateNight, (אן.אם.סי/Azuli)
(Bent: The Everlasting Blink, (Sport
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by