בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סולימאן, השאהיד המצחיקן 
 
 ``שחרר ת`צ`סטרפילד, אבא`` (גולדה מאיר, אוקטובר 1973)   
 
מורן שריר

מורן שריר מזהה ב"התערבות אלוהית" את הצורך הדחוף של הפלסטינאים בנראטיב שיוציא אותם מהבוץ

 
 
 
 
 
 
 
 
 
- "לא יודעים לייצר נראטיב, הערבים האלה".
- "ומכוניות?"
(גולדה מאיר ומשה דיין בישיבת קבינט, 1972).

"התערבות אלוהית", הפיל-גוד של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אמור להיות סיפור על אהבה בלתי ממומשת בין שני פלסטינאים - האחד מירושלים, והשניה מרמאללה. השניים חולקים אהבה ללא מילים ובמקום להחליף מיצי גוף, מחליפים ליטופי ידיים חתרניים תחת עיניהם הפקוחות של חיילים ישראלים במחסום צה"לי. פחות זה יותר? במקרה הזה, פחות זה עוד יותר פחות. יש ב"התערבות אלוהית" אסופה נאה של גגים, חלקם מוצלחים ביותר. סיפור המסגרת עם זאת, אינו מחזיק הליום.

לאליה סולימן, הבמאי/תסריטאי/מפיק/שחקן ראשי (מעין צ'פלין ערבי), יש עין טובה לפריימים קומיים נפלאים - סנטה קלאוס נאנח על כסא גלגלים, כדור קופץ בכוחות עצמו, שלושה חיילים במחול ניקוי חרא מהנעליים. הפריימים השתקניים האלה, המציגים חיים רפיטטיביים ומלאי אבסורד, ניחנים במוסיקליות המזכירה את סרטיו של ז'אק טאטי (אמרו את זה קודם, לפניי, לא משנה). על כן, סיפור המסגרת שמופיע בין קטעים קומיים עדינים ופרועים כאחד, לא מוצא את מקומו, ועדינותו השתקנית הולכת לאיבוד בבליל האבסורד, הנונסנס וההומור הפיזי.

E.S., הגיבור הראשי, מנסה לתמרן בין פגישות יומיות (הם אף פעם לא עובדים, הערבים האלה?) עם אהובתו בחניון הסמוך למחסום צה"לי לבין דאגתו לאביו המחרחר למוות בבית-החולים. כל זאת בנוסף לקשייו של הגיבור בכתיבת תסריט. את עובדת היותו תסריטאי אגב, הבנתי על פי הקומוניקט שצורף לסרט; לא השכלתי להבין זאת כצופה וזה גם לא עניין אותי.

אהבה לא ממומשת, קיפאון כותבים וגסיסת אב, אלו שלושה נושאים שפירנסו מאות סרטים לחוד, וספק אם הם זוכים למקום הראוי להם כשהם דרים שלושתם בכפיפה אחת, קל וחומר כאשר הם משולבים בין מערכונים משעשעים.

וזהו למעשה "התערבות אלוהית" - תוכנית מערכונים מוצלחת שמשום מה לא עלתה לשידור בערוץ הממלכתי של הרשות הפלסטינית. הפאתוס הקולנועי שמתלווה לסרט, כולל הכיבודים המוגזמים מצד פסטיבל קאן ושאר אירופיאנה מתייפיפת, לא עושה עמו צדק, והסרט, מצידו, לא עושה צדק עם סיפור המסגרת שמגיע אלינו מעט מדי, מאוחר מדי בשביל שיהיה לו באמת אימפקט, ומשעמם מדי, לא-מספיק-מרגש מדי בשביל שבכלל נתעניין בו.

סיפור המסגרת הזה אינו דובר את אותה שפה קולנועית של שאר הסרט, וגרם לנו לזוע באי נוחות במהלך הפיהוקון של הרומן האסור או גסיסת אבי הגיבור. אילו היה דובר הסיפור הזה שפה קולנועית אחרת (צרפתית למשל), היה אולי מצליח להעביר מהתחבטויותיו של הגיבור השתקן.

השתיקות אגב, כנראה עושות חסד עם שחקניו של סולימאן. באחד מקטעי הדיאלוגים הבודדים בסרט, פורץ ויכוח בין שני שכנים על השלכת זבל של זה בחצרה של זו. המשחק בסצינה זו מזכיר את התוכניות ללימוד ערבית בחינוכית של פעם; אז לא הצלחתי ללמוד ערבית והיום לא הצלחתי להתרגש מהסצינה. סולימאן בתפקיד הראשי מצליח להעביר נוגות מסוימת ועאמר דאהר (הפם-פטאל של הרשות), מתפוצצת על המסך בתור המאהבת. מנשה נוי כחייל ישראלי מניאק (לא מבריק), מזכיר שוב את הדימיון בין הסצינות של סולימאן לאלו של "החמישיה הקאמרית", וניתן לומר, באופן כללי, שהשחקנים היהודים בסרט טובים יותר מאלו הערבים.

לגבי המסר המדיני - זה לא עניין אותי. הלכתי לסרט שאמור להיות מהנה ואכן התברר ככזה. אם הייתי רוצה לראות את "ג'נין ג'נין", הייתי עושה את המאמצים הכרוכים בכך. רק אומר שסצינת הנינג'ה הפלסטינית שנוקמת באנשי השב"כ את דם האזרחים הערבים החפים מפשע, הייתה ילדותית ומביכה - לא כישראלי, אלא כצופה קולנוע. הפלסטינים, כנראה, לא למדו את הלקח העיקרי מהצלחתה (המסוימת) של הציונות: צריך נראטיב. בלי נראטיב, לא פלא שעוד אין להם מדינה.

_______________________________________________
התערבות אלוהית, צרפת 2002, 92 דקות (למידע על זמני הקרנת הסרט)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by