בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אמנות 
האיש שבקיר 
 
 נא להכיר: הקופסונים    צילום: עדי סנד    
אמנות |
 
ענת זהר

לרגל פסטיבל האנימציה קומיקס וקריקטורה שייפתח בשבוע הבא, עדי סנד, פריק של קוביות, מספר על אמנות הגרפיטי והקומיקס האורבני

 
 
 
 
 
 
 
 
 

צילומים: עדי סנד

יפה ולא מזיקה. הקופסלזונית של סנד
 יפה ולא מזיקה. הקופסלזונית של סנד   
כשאתם יוצאים מהבית ומוודאים שלא שכחתם את המכשיר הסלולרי, עדי סנד עושה דאבל-צ'ק לספריי ולמארקר. סנד הוא אמן גרפיטי שמצייר בעיקר על קירות במרחב הציבורי, אבל בניגוד לקולגות כמו Know Hope ,Zero Cents, ואמני רחוב אחרים עם מסרים אנטי-קפיטליסטיים חתרניים, סנד לא מתחבא מאחורי ניק-ניים. האמת היא שאין לו ממש צורך. "אפשר לומר שאני קצת אוטיסט". הוא אומר בתהייה. "אני פשוט לא חושב על הדברים האלה. בחו"ל יש צוותים מיוחדים של משטרה שמחפשים אחרי אמני גרפיטי. שם זה באמת מפחיד. אבל אני לא ונדליסט. פעם עצר לידי איש חוק שראה מה עשיתי והמשיך ללכת".

איך זה קרה?
"הוא ראה משהו יפה ולא מזיק, והנה, אפילו כשהחוק היבש תופס אותך על חם הוא מסוגל להפעיל שיקול דעת. מול רשויות החוק ובכלל במרחב הציבורי, אני משתדל להיות עדין. ההתערבות שלי היא מאוד מסוגננת ומושקעת ולכן למשטרה הרבה יותר קל לקבל את השונה. אבל אני חייב לציין שהחבר'ה הצעירים משפיעים עליי. כשאתה שותה קצת ויוצא החוצה עם ספריי ביד... קשה להתאפק".
 
מסרים חברתיים. גרפיטי של אנונימי
 מסרים חברתיים. גרפיטי של אנונימי   
שיקול הדעת שהפעיל השוטר בהחלט מוצדק במקרה של סנד. אחרי הכל, מדובר באחרון האמנים הנאיביים. בעוד שחבריו לקיר מרססים כתובות כמו "מוות לאמנות העכשווית" או אמירות עם מסר חברתי ואקולוגי כמו "שקית לכל ירק", סנד יוצר במרחב הציבורי בעיקר את הקופסונים: ציורים והדפסים של דמויות קטנות, מסוגננות וחיוניות שמופשטות מקובייה. כשהוא הולך ברחוב ונתקל בקיר חיוור, קשה לו להימנע מלשלוף את השבלונה. "זו דמות שהיא חלק משפה גרפית שפיתחתי". הוא מנסה להסביר. "דרך הקופסון אני מביע רגשות. כשאתה רייטר ברחוב אתה מנסה לדבר בשפה שהיא ייחודית לך. המטרות שלי הן לשמח, להפתיע ולרגש".

בסצנת אמני הרחוב התל אביבית, סנד, 37, הוא מהוותיקים. מבחינתו, הדמויות והציורים של האמנים השונים במרחב הציבורי, בין אם הפעילות חוקית ובין אם לא, לרב מתכתבות אחת עם השנייה לכדי שפת רחוב צבעונית, ולדיאלוג חסר קול בין קירות, תמרורים וכרזות. העבודות שנעשות בשבלונות, בהדבקה וביד חופשית, הופכות לחלק בלתי נפרד מהתרבות העירונית. לפעמים מושכות את העין, לפעמים סמויות, אך תמיד משתלבות, צובעות את הכרך וממש כמו בקומיקס, מספרות עלילה. "אפשר לומר שאני עושה קומיקס אורבני". הוא אומר. "האנשים שלי מדברים בשפה גרפית של ריבוע עיגול ולב. זה קומיקס אבסטרקטי אבל בדמות עצמה יש משהו קומי".
 
הדמויות מתכתבות. קופסון וחבר מכוכב אחר
 הדמויות מתכתבות. קופסון וחבר מכוכב אחר   
אתה חושב שהאמנות שלך חתרנית?
"חתרנית אולי כלפי עצמי. יש בה משהו חתרני, לתת צבע במרחב זה סוג של חתרנות. אבל באופן אישי זו לא המטרה שלי. אני עושה אמנות למטרת בניה, למטרה של תרבות. אני משתדל להעניק ולא להרוס, לחנך או לחבל. בגדול אני מנסה לעשות אמנות, ואין לזה חוקים. מצד אחד אני עובד מחוץ למסגרת – מחוץ לטריטוריה שלי, ומצד שני אני יוצר קוביות ומסגרות. העבודה עצמה היא התייחסות למרחב הציבורי - אני עוזר בעיצוב הנוף האורבני. אם למשל יש קיר מלוכלך ולא מטופח בסביבה שלא מעניינת אף אחד, ואני באתי וציירתי עליו פתאום פרח מאוד גדול אז עשית משהו שהוא טוב, לא? אף אחד לא התייחס לקיר הזה יפה. ככה אני מתייחס למרחב הציבורי שלי. אני בעצם חובש כובע של אדריכל".

ואכן, סנד הוא אדריכל, לפחות על הנייר עליו מתנוססת החותמת של האקדמיה לאמנות הנחשבת בארץ – בצלאל. אבל בשונה מיתר האדריכלים, הרבה מעיצוביו המרחביים המיוחדים של סנד נמחקים באבחת מברשת קלילה מהקיר, אם על ידי אמנים אחרים שחומדים את הלוקיישן לעצמם, ואם על ידי הרשויות. נשמע מייאש? לא אותו. "אם העבודה לא הכי טובה אני לא כל כך מתבאס", הוא מספר. "וגם אם היא טובה, אז לא נורא, נעשה חדשה. יש אנשים שיוצרים שבלונה ועושים 'בומבינג', כלומר מרססים את אותה שבלונה בכל העיר. אני בדרך כלל מדפיס אותה פעמיים שלוש במרחב וזהו. מספק אותי שיש הדפס אחד טוב שלי על קיר. אני לא צריך 30 כדי להגיד הנה אני".
 
 
נמחק באבחת מברשת. ציור ז"ל  של סנד
 נמחק באבחת מברשת. ציור ז"ל של סנד    
איך אתה מצליח להתפרנס מזה?
"זה סוג של אמנות שהיא כמו התנדבות, אבל באופן כללי אין שיקול כלכלי באמנות. זה לא לגמרי פשוט אבל אני מנסה להתפרנס. את השבלונות שלי למשל אני מדפיס גם על חולצות. אפשר להתמסחר. יש הרבה אמני גרפיטי היום שמוכרים ציורים שלהם בהמון כסף. אני כן מוכר קצת אבל באופן אישי לא הסכמתי להתמסחר. אז אני לא מתפרנס רק מהאמנות אבל אני מסתדר. ליצור שם בתור אמן זה לא פשוט".

היית מעדיף שזה יהיה חוקי ומקובל?
"מה זה חוקי? נכון אסור לקשקש איפה שרוצים אבל אני חושב שאם אתה עושה את זה בטעם אז זה בסדר. ועובדה שהרבה פעמים שזה נשאר. צריך להיות רגיש לרחוב - זה לא נכון שיהיה בכל מקום גרפיטי. לא הייתי רוצה לראות חתימה של איזה ילד בכל מקום. אבל אני כן חושב שאפשר לצאת מידי פעם מהמסגרת כדי לעשות קוביות. מה יש?"

(פסטיבל האנימציה, קומיקס וקריקטורה החל מיום רביעי, ה- 13 באוגוסט, סינמטק תל אביב. הרצאתו של עדי סנד על אמנות הגרפיטי: שבת, 16 באוגוסט, 19.30).
 
הקופסון
 הקופסון 
 
קופסאריה חד עין
 קופסאריה חד עין 
 
הדפס שילגייה של אחד מאמני הרחוב
 הדפס שילגייה של אחד מאמני הרחוב 
 
מקשט את המרחב האורבני. ציור ביד חופשית
 מקשט את המרחב האורבני. ציור ביד חופשית 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by