בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שמישהו יגיד משהו 
 
 העם רוצה דרמה, העם לא מקבל. מייקל קיין    
 
צביקה בשור

צביקה בשור מביט מהצד בדממה על ההתלהבות התמוהה מ"האמריקאי השקט"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מדי פעם, כשאני ניגש לכתוב אודות סרט שראיתי, אני נוהג לנצל את העובדה שהעולם גדול ומבקרים בו הרבה, ולקרוא כמה ביקורות של עמיתים מלומדים ממני בעולם הרחב. זה נותן לי הזדמנות ללכת מכות בראשי עם מי שחלק על הדרך בה ראיתי את הסרט, בתקווה לנפות מתוך סך הרעיונות שעוברים בראשי את המוץ הדורש ניפוי, ולהשאיר רק את התבן הראוי.

גם הפעם, כשחזרתי מהקרנת "האמריקאי השקט" עשיתי כדבר הזה. באופן אישי, לא מצאתי את הסרט מרשים בקנה מידה כלשהו, אבל דומה שמבקרי העולם כולו, מצאו אותו יותר מסתם טוב. חשבתי שמן הראוי לדווח על העניין, כדי הידע הקורא כי לפניו דעת מיעוט.

"האמריקאי השקט", הסרט החדש של פיליפ נויס האוסטרלי ("סליבר","אספן העצמות", "ארוכה הדרך הביתה"), המבוסס על רומן של גראהם גרין, מתרחש בסייגון של 1952. אז, בשלהי חייו של השלטון הקולוניאלי הצרפתי. בצפון המדינה מתגבש הכוח הקומוניסטי של הו-צ'י-מין. בסייגון הדרומית יושב תומאס פאולר (מייקל קיין), כתב של ה"לונדון טיימס", ומכלה את ימיו בליטופה של פואונג (דו ת'י האי ין), פילגשו הווייטנאמית הצעירה והנאווה. העולם הקורס שמסביבו לא מפריע לפאולר לחפש רק את מענמי החיים.

יום אחד מגיע לסייגון וואלדן פייל (ברנדן פרייזר), עובד סיוע אמריקאי המעריץ את כתביו של פאולר. פייל מתחבר עם נשוא הערצתו, מתאהב עד מהרה בפואונג היפה, ויוצר משולש אהבים. בינתיים יוצא פאולר למשימת סיקור בצפון, שם הוא נתקל בפייל במקומות המוזרים ביותר. האם יש באמריקאי טוב הלב והאידיאליסט יותר מכפי שהוא מציג?

על שתי רגליים, אם כן, עומד הסרט. האחת היא משולש האוהבים האנגלי-ויטנאמי-אמריקאי. ואיזה משולש אהבים נרפה מוצג בסרט. פואונג, האשה ששני גברים התאהבו ממבט ראשון, היא לא יותר מכלי יפה ועילג, שאולי אוצר בתוכו איזו חוכמת חיים, אבל מסרב בתוקף להשפיע ממנה גם על צמד מאהביה ועל צופי הסרט. ככזו היא מסוגלת להיות רק סובייקט סופגני של אהבה, שמאלץ את הגברים שמולה לשחק את ה"אני אוהב אותך" שלהם כמו מול קיר. לרגע אחד לא הרגשתי מה מוצא בה כל אחד מהגברים, או מה מוצאת היא בהם. וזו האהבה שאמורה לסובב את גלגליו של העולם.

הרגל השניה היא מעשיית התככים הגלובאליים שנרקמת לאיטה על אדמתה של וייטנאם, ותעלומת מותו של פייל האמריקאי שמוצגת מיד עם פתיחת הסרט. כאן יכול הצופה חובב ההיסטוריה ליהנות מצפייה בווייטנאם, רגע אחד לפני שהיא הופכת לאחד משדות הקטל המפורסמים בעולם. לא הרבה סרטים עסקו באותם רגעים בהם אמריקה "בגדה בעצמה" (לפחות על פי ההיסטוריונית ברברה טוכמן), ולכן יש ערך חינוכי מסויים בצפייה בצעדיו הראשונים של הענק האמריקאי במי המדמנה שיטביעו אותו בסופו של יום קרב. אירופאים יוכלו לנופף בסרט הזה כבמקל של מורה מול מר בוש וחבריו, כשהללו יבואו לבקש עוד החלטה מלחמתית במועצת הביטחון.

אבל קולנוע מסחרי אינו פרויקט של משרד החינוך הצרפתי. העם רוצה דרמה, והעם (ולפחות אני) לא קיבל אותה כאן. שתי הדמויות הגבריות הראשיות המתגלגלות בתוך כדור השלג ההיסטורי המתפתח לא מצליחות לעניין באמת, שלא לדבר על לרגש באמת. פייל של ברנדון פרייזר הוא אידיאליסט פרקטי סתמי להחריד, ואפילו פאולר של מייקל קיין, הדמות עליה הוא זוכה עכשיו לשבחים אינספור (ומועמדות לאוסקר), חסרת חיות באופן מצער. גם ייאוש וקדרות אפשר לצבוע, וקשה להבין איך כתב אנגלי שוהה בווייטנאם הדקדנטית במשך שנים, ומסרב לספוח אליו שני ליטרים של סרקאזם משובב, אם לא יותר.

לא יודע מה נהוג לחשוב, אבל כששלוש הדמויות הראשיות מתפספסות לחלוטין, אני נוטה להאשים את הבמאי. ההיסטוריה של הפקת "האמריקאי השקט" מספרת שנויס מצא את הספר של גרין במוזיאון הו צ'י-מין בווייטנאם, התלהב מאוד, ופנה לסידני פולק שהחזיק בזכויות ההסרטה של הספר, בבקשה להסריט אותו. פולק נתן לנויס את האישור. ההיסטוריה ממשיכה ומספרת שהיתה זו ההתלהבות של נויס ובקיאותו ההיסטורית שזיכתה אותו בברכתו של פולק. וחבל מאוד, אם אכן נכונה ההיסטוריה, שפולק לא דאג לבדוק אם לנויס יש גם כשרון. אני לא חושב שיש לו. והנה הלך עוד סרט.

____________________________________________________
האמריקאי השקט, ארה"ב 2002, 118 דקות (למידע על זמני הקרנת הסרט)

האתר הרשמי
הטריילר הרשמי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by