בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
היינו שם, גם במעמד הר סיני 
 
 צילום: מאיה וייס   
 
גדי ששון

אבל הממסד הדתי מעדיף שנשאר חילונים ו"חוטאים". זה הרבה יותר פשוט ככה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשהייתי בן 17, חזר אבי מיום הורים וסיכם בפני את ממצאי המחנכת שלי (שהיתה גם המורה לתנ"ך): "יש לך בן מקסים, אבל תגיד לו שהוא חייב להפסיק להתווכח איתי בשיעורי תנ"ך". המסר הובן, גם אם לא הופנם. לאורך כל שנות מלכותו של זבולון המר במערכת החינוך, עת הייתי תלמיד בית ספר יסודי (וגם מאוחר יותר), שיטת לימודי התנ"ך היתה עקבית באופן הבא: יש אמת אחת, יש סיפור אחד, ואותם עלינו לשנן, ללמוד ולהפנים בזריקה ישירה אל ורידי תת ההכרה הלאומנית שלנו: אנחנו עם סגולה, עם נרדף, יש חוטאים, יש טובים, יש שיטה של חטא ועונש, ויש מיתוסים וגיבורי תרבות שאין לערער עליהם. נסו להגדיר לעצמכם את היהדות שלכם בצורה אלטרנטיבית, מאתגרת, עם סימני שאלה על גדולי הדור - ותראו איך הציון שלכם יורד פלאים בבחינת הבגרות.

כשזה מגיע לציבור ההומו-לסבי, הבעיה הופכת קיצונית יותר. מבחינתנו, הכי קל לתעב את היהדות והאמונה הדתית, אם היא מוגדרת ראשית כל על התנ"ך, שהרי התנ"ך אומר את דברו במפורש: הומוסקסואליות היא יצר מיני ותו לו, ביצר חובה להילחם, כל מה שאינו תואם את המודל הסטרייטי והתא המשפחתי הפורה אינו מקובל ועלול להביא להתפוררות הממלכה. הומוסקסואליות היא בטח לא המצאה של בני ישראל. מדובר בייבוא אישי מהאדומי, הפלשתי או היבוסי. ובינינו, החילונים, מה מעניין אותם בחיים? תנו להם בירה, כמה כוסיות בביקיני, שמש בשבת, ושילכו לים לתפוס גלים. את התנ"ך שישאירו לנו, התלמידים הנאמנים של אלוהים.

הבלעדיות הזו של חובשי הכיפה על התנ"ך מאפשרת להם לצייר את הסיפור המלא על ההיסטוריה שלנו במכחולים שהם בוחרים להחזיק. את הסיפור הזה מכרו לנו במשך שנים (שרחב הזונה מכרה מזון ולא את גופה, שדוד ויהונתן היו חברים טובים אבל לא יותר מזה וכולי). כשמגיעים חילונים כמו קופטש, מפגינים בעלות על הטקסט התנ"כי ועושים בו כבשלהם, זה מפחיד את מי שהיה מעדיף שלא ייגעו לו בפנטזיה הרומנטית של ספר בראשית, שלא לדבר על השליטה שפנטזיה כזו נותנת במועצות הדתיות וברבנות.

כששולמית אלוני, שרת החינוך לדקה ורבע בממשלת רבין השניה, העזה לומר משהו בעניין דוד ויהונתן מעל דוכן הכנסת, זה כבר היה יותר מדי. ועם אלוני היה קשה להתווכח. היא הרי תלמיד חכם אפילו יותר מכמה רבנים שישבו מולה במליאת הכנסת. עכשיו נסו להיזכר, מתי לאחרונה החזקתם את ספר התנ"ך וקראתם בו מתוך עניין ולא כי הכריחו אתכם? לאורך השנים ויתרו החילונים על חלקם והותירו את המלאכה לממסד ולציבור הדתיים, שלקחו אותו וחיזקו בו את שליטתם. חבל. כי התנ"ך מלא בסיפורים עתירי יצרים ודילמות מוסריות ומאבקים וחוכמה ויופי. אפשר להחליט שלוקחים ממנו את כל מה שטוב לנו, גם אם לא מתחשק להפנים את כל תרי"ג המצוות קומפלט.

הבעיה של נער או נערה דתיים המגלים את נטייתם המינית היא שהם מוקפים בקהילה שאינה תומכת ושאינה מסוגלת לתפוס מציאות שאינה שחור ולבן. זה הכל או לא כלום. התוצאה היא (מעבר לסבל של הדחייה) שהם נאלצים לקבל החלטה כואבת: לוותר על הכיפה או להישאר בארון. רבים נפלטים, בדרך זו או אחרת, והופכים לחילונים. הם מעדיפים את "היצר" (כפי שוודאי סבורים הוריהם ומוריהם) על פני האלוהים. אחרים מופיעים כאנשי צלליות, בלילה, עם חרדה קיומית על פניהם החיוורות, בין השיחים בגן, וימשיכו לשאת את תחושת הגועל והאשמה לנצח. אין סיכוי כרגע שיקום איזשהו גדול דור ויקבע פסק הלכה שאומר: "תשמעו, הפסוקים האלה בספר ויקרא - אנחנו חייבים לראות אותם כבטלים ומבוטלים. הם אינם רלבנטיים יותר לחיינו. היהדות חזקה מספיק להכניס גם את ההומואים והלסביות לסוכתה". אבל איסור תורני הוא איסור תורני, ולהומואים ולסביות אין מקום בסוכה הזו, גם אם באופן ציני, הסוכה מייצגת ליהודי המאמין את אחדות ישראל. התפיסה בקרב הרבנים האורתודוקסים היא שאם תינתן לגיטימציה להומוסקסואליות, מיד נבקש מהם אישור גם למשכב בהמה ולפדופיליה. שהרי חילונים אנו, ואין לנו אמות מוסר משלנו, עצמאיות ושאינן תלויות בספר התורה.

בינתיים, אפשר לנסות ולמצוא את האפשרויות המגוונות שהתנ"ך מותיר פתוחות ולא חד משמעיות בכל הנוגע לפצצה המתקתקת הזו של המיניות האנושית, עליה תוכלו לקרוא בהרחבה במאמר של אריאל כהן, שיפורסם פה בקרוב. כמה דתיים שקראו אותו הרימו גבה של חוסר סיפוק מהשימוש שהוא עושה בשפה החילונית ביחס לטקסט המקראי. חלקם אף פטרו אותו כ"מגמתי ושטחי". יכול להיות. גם אני חשבתי ככה לפעמים כשלמדתי לבגרות את רש"י. אבל זה לא אומר שאין לנו תפיסות (מגמתיות, זו אינה מלה גסה בעיני. התנ"ך כולו מגמתי בעניינים לא מעטים). אפשר לראות בזה פרשנות חילונית לא מחייבת למה שאולי קרה שם.

כשקוראים את התנ"ך, פתאום קולטים שמסופר בו על נטיות מיניות שאינן מסתדרות עם העולם הסטרייטי. אנחנו היינו בכל המקומות ובכל התקופות, גם במעמד הר סיני וגם ביציאת מצרים, גם כשכבשו בני ישראל את ארץ כנען וגם בחורבן הבית הראשון. לא קראו לזה "הומו" או "לסבית", מקסימום "משכב זכר". או שלא קראו לזה, כי זה היה הכי אסור שבעולם. קשה לי לדמיין איך הרגיש הומו בלב המדבר, עת ירד משה רבנו עם התורה החדשה ובה האיסורים (ועונש מוות בסקילה) למי שמקיים משכב זכר. סביר להניח שלא היה זה יום של חג עבורו, כפי שהיה ליתר בני ישראל. יעברו עוד אלפי שנים עד שממשיכיו עלי אדמות יתבעו את זכויותיהם הלגיטימיות מהעולם הסובב אותם.

בינתיים, לסביות והומואים המבקשים לשמור מצוות ממשיכים לסבול מדילמות מוסריות ממדרגה ראשונה ומארון חונק שמגביל ומצמצם את נוכחותם. התוצאה היא שקשה למצוא הומואים ולסביות ששומרים מצוות. מדובר בזן קיים, אבל נדיר. הלחצים רבים מדי, ורבנים המסוגלים לייעץ בחום ובאמפתיה למתלבטים - כמעט שאינם. בחישוב מתימטי פשוט, אפשר לומר שהיהדות האורתודוקסית בשנת 2003 מעדיפה שאותם נערים ונערות יהיו חילונים ולא יקיימו מצוות בכלל מאשר שיישארו בקהילות המוצא שלהם ויקיימו מצוות באופן חלקי. אז מה אם יש להם לב יהודי חם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by