בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוסיקה 
שומרת שבת 
 
  צילום: אריאל ואן סטראטן    
מוסיקה |
 
סנונית ליס

לאה שבת יצאה למסע חיפוש עצמי ורוחני וחזרה ממנו עם אלבום נעים שמתקשה לסחוף ולרגש באמת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא רק בגלל הרוח. עטיפת האלבום
 לא רק בגלל הרוח. עטיפת האלבום 
 צילום: יח"צ 
 
"כשהתותחים רועמים המוזות שותקות", אומר הביטוי המוכר, אך נראה שבעולם המוסיקה המצב לעתים קרובות הפוך. אמנים רבים מביאים יצירה מרגשת ושותתת דם כשהם חווים ייסורים, ולא מצליחים להעפיל אל אותן פסגות יצירה בשנים שלוות יותר של חייהם. אלבומה החדש של לאה שבת, "פניי", מייצג שלב של מציאה בתהליך חיפוש דרך שעברה הזמרת. המסע האישי והתשובה של שבת הם מעניינים ומבורכים, אך אלבומה החדש לא מצליח לרתק. הוא נעים, חיובי ויש בו קטעים יפים רבים, אך הוא לא שובה את האוזן או את הלב.

"פניי" יוצא כחמש שנים אחרי אלבום הסולו הקודם של שבת - "חמניות מול השמש". בתקופה זו חלו בחייה של שבת שינויים גדולים: היא הפכה לאם, התחזקה והתקרבה למשנתו של רבי נחמן מברסלב. רבים משירי האלבום החדש נוגעים באמונה. בכך מצטרפת שבת לקבוצה הולכת וגדלה של אמנים שהתקרבו אל המקורות בחייהם או ביצירתם וביניהם: אביתר ומאיר בנאי, שלמה גרוניך, עובדיה חממה ושולי רנד. אם באלבומה הקודם שרה שבת שהיא "לא מגלה את האמת", ב-2008 היא כנראה קרובה יותר לאותו גילוי חמקמק: היא כבר לא מחפשת את האושר בגרמי השמיים, בשמש או בירח, אלא מוצאת אותו בדת. היא כבר לא זועקת את כאבה, אלא מקבלת את הקשיים. שבת של היום כבר לא בוכה את עצמה או בועטת כמו בלהיטי העבר: "בגלל הרוח" ו"ירח בשמיים". את הסיפורים האישיים הישירים והצורבים החליפה בדימויים מן המקורות, כמו עקדת יצחק עליה היא מקוננת ב"אברהם". הכאב שלה עמום יותר, חודר פחות, וככזה, הוא מטלטל פחות גם את המאזין. זהו אלבום נינוח המתאר השלמה והרבה פחות מרגש וסוחף מאלבומיה הראשונים של היוצרת.
 
 
עיסוק בדת, בחיפוש ובמציאה רוחנית לא חייב להיות נטול עוקץ, כפי שהוכיחו יונתן רזאל, שולי רנד ואחרים. אלא שבמקרה של "פניי" בנוסף לשינוי התכני, חלק משירי האלבום אינם מהודקים ומהוקצעים מספיק. הם מזכירים תפילות שמושרות בספונטניות, ולא שירים שהלחנים והטקסטים שלהם לוטשו לכדי יצירה מוגמרת. "האדם", למשל, נשמע כתפילת גוספל פרטית וככזה הוא יפה, אך כשיר באלבום הוא לא מגובש דיו. "מהוא" חוזר על מנטרה טקסטואלית ומלודית בת שני משפטים, ולא מתפתח או יוצר עניין. תחושה דומה מעורר "ענני", שחוזר על אותם לחן וטקסט ואינו קולע, למרות הפתוס הרב שבו. קולה של שבת נותר מרגש ומביא את אותו שילוב נדיר בין חום לבין עומק וצרידות. בהגשתה היא מעבירה קשת גוונים ותחושות ומוכיחה שוב שהיא זמרת נשמה מיוחדת במינה. אלא שרוב לחני האלבום, עליהם חתומה שבת, לא מצליחים לגבות את האיכויות האלו.

אך יש באלבום גם כמה רצועות יפות שלא כדאי לפספס: "להישאר או ללכת" בולט בלחן סוחף, בעיבוד קולות יפהפה ובטקסט מרגש. "עד שהרוח", הנשמע כתשובה של שבת ל"רק בגלל הרוח", הוא קליט, נעים ונוגע ללב. "מה שאני רוצה" הוא יפה ומלא תשוקה, אף שקולות המקהלה האוריינטליים המצורפים אליו מעט מגדישים את סאת הרוחניות.

"פניי" אינו אחד מהאלבומים הקולעים והקליטים בקריירה של שבת. זהו לא אלבום מהסוג שמניף את המאזין מעלה ומטיח אותו ארצה. עם זאת, הוא מציג שלב מעניין בחייה וביצירתה של אחת מהזמרות החשובות בנוף המקומי, מאפשר ליהנות מקולה החד פעמי, ולחוות משהו מחתיכת השמיים שמצאה.
 
לאה שבת, "פניי"
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by