בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ספיישל מדונה 
פילם בחנות חרסינה 
 
  צילום: ``בגוף ההוכחות``    
ספיישל מדונה |
 
יואב אברמוביץ`

לפעמים צריך לומר את האמת: מדונה היא שוברת קופות במובן השלילי של המילה ובעיקר שחקנית הקולנוע הגרועה בהיסטוריה. כן, אפילו יותר ממיכל זוארץ

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זו כמעט קלישאה שמדונה היא שחקנית הקולנוע הגרועה ביותר בעולם. הכי גרועה בעולם, נקודה. הקונצנזוס הביקורתי והציבורי הוא שמדונה יודעת לשחק בערך כמו שכדורגלן העבר הדגול אלון מזרחי יודע להרצות על סוגיות יסוד בפיזיקת הקוואנטים. כלום, נאדה, גורנישט, זירו. עם זאת, אפילו אם מסכימים עם הקונצנזוס לחלוטין, חייבים להודות שהיא ראויה להערצה. מישהי שחוטפת קיטון שופכין על הראש לאחר כמעט כל סרט חדש שלה, ובכל זאת מנגבת את הרפש מהפרצוף וממשיכה הלאה לתפקיד הבא, היא אדם יוצא דופן. רוב בני האדם היו מסתפקים בתהילה האדירה כזמרת נערצת, במאות מיליוני הדולרים ובחיבוקו המנחם של הבעל הצעיר והחטוב, ופורשים ממקצוע שכל הסימנים מעידים על כך שאין לך מה לחפש בו. מדונה, בניגוד לרוב, לא נותנת לסימנים, לקהל או לביקורת להפריע. במהלך הקריירה מדונה הופיעה בתפקידים שונים בלמעלה מ-20 סרטים, מהם כיכבה ביותר מעשרה. רובם קיבלו תגובות שליליות כאלו, ששחקן ממוצע היה נועל את עצמו במרתף ובוכה במשך שנתיים.
 

"A Certain Sacrifice" או חג הקורבן (1979)

זכרון מביך. "A Certain Sacrifice"
 זכרון מביך. "A Certain Sacrifice" 
 צילום: יח"צ 
 
למעשה, הקריירה (?) של מדונה כשחקנית, מקדימה אף את זו כזמרת. הסרט הראשון בו הופיעה, "A Certain Sacrifice", יצא לאקרנים בשנת 1979, כשהייתה בת 21. למרות שזו הופעתה הקולנועית הראשונה, מדונה מופיעה בו באחד התפקידים הראשיים. הסרט, שהופק בתקציב של כ-20 אלף דולר, מהלך על הגבול המטושטש שבין קולנוע אימה זול ופורנו רך ומדונה משחקת בו פאם-פטאל שמחזיקה במקביל בשלושה מאהבים (אחד מהם בלבוש אישה) ומאהבת. מעניין לציין כי למרות שהיה זה תפקידה הראשון בסרט דל-תקציב, מדונה התעקשה לקבל שכר על עבודתה, עד שלבסוף המפיק נכנע לה והחתים אותה על חוזה עבודה סטנדרטי תמורת 100 דולר. בשלב מאוחר ומצליח יותר בחייה, כשמדונה ניסתה לקבור את הסרט המביך בכל אמצעי משפטי שעמד בפניה, שלף המפיק את אותו ההסכם שעליו כל כך התעקשה. מאחר שהיה בידיו נייר חתום, הוא ניצח וזכה לגרוף רווח נאה על אותם 100 דולרים.
 
 

"סוזאן סוזאן" (1985), או: וגה וגה (כינוי גנאי אינדיאני)

גונבת את ההצגה. "סוזאן סוזאן"
 גונבת את ההצגה. "סוזאן סוזאן" 
 צילום: יח"צ 
 
בשנה שמדונה הפכה לכוכבת-על בזכות השירים "Material Girl" ו"Like A Virgin", היא גם כיכבה בקומדיה "סוזאן סוזאן", בה שיחקה לצד רוזאנה ארקט. בסרט היא משחקת פרחה ניו-יורקית שדרכיה מצטלבות עם עקרת בית נואשת (ארקט), כשהשילוב של מחלת השכחה עם זהויות מבולבלות מסבך את העניינים. למרות שארקט הייתה הכוכבת-לכאורה של הסרט, ואף זכתה בכמה פרסים על משחקה בו, עיקר תשומת הלב התקשורתית הופנתה למדונה – הפופולריות שלה הגיע לרמה כזו שהסרט הוגדר כסרט "שלה". בנוסף, בניגוד לסרטיה העתידיים, ב"סוזאן סוזאן" הביקורת לא שחטה אותה עם סכינים חלודים. אמנם נכונו לה עוד כמה הצלחות לאורך הדרך, אבל עד היום רבים סבורים כי זה היה הסרט הטוב ביותר שלה.
 

"הפתעה בשנחאי" (1986), או: מיליארד סינים: "לא טעים"

לבייג'ינג הם לא יגיעו. "הפתעה בשנחאי"
 לבייג'ינג הם לא יגיעו. "הפתעה בשנחאי" 
 צילום: יח"צ 
 
המצב הפך לחביב פחות כשיצא הסרט הבא שלה, "הפתעה בשנחאי" (1986). הסרט, בו שיחקה לצד בעלה הטרי שון פן, היה מועמד לשישה (!) פרסי "ראזי", טקס שבו זוכים הסרטים הגרועים של השנה. לבסוף הסרט זכה רק בפרס אחד – "השחקנית הגרועה של השנה". מדונה. אותו סרט הרפתקאות, בו היא מגלמת אחות רחמנייה שמנסה להבריח מסין משלוח אופיום עבור מטופליה, גרם למבקרים לשלוף את הסכינים החלודים ולשסף ללא רחם. זו הייתה טבילת אש ראשונה בחוויה שעוד תחזור עליה פעמים רבות, ובאכזריות הולכת וגוברת.
 

מי הנערה הזו?" (1987) ו"תככים וזוהר בברודוויי" (1989), או: אין לנו מושג, אבל היא שווה קליע

מי הנערה הזו שמשחקת כל כך גרוע?
 מי הנערה הזו שמשחקת כל כך גרוע? 
 צילום: יח"צ 
 
עם זאת, כאמור, מדונה לא מתייאשת בקלות, ולא ונותנת לדברים כמו כשלון ביקורתי וכלכלי מוחץ לעצור בה. לכן, היא המשיכה מיד אחרי "הפתעה בשנחאי" לעוד שני כישלונות כלכליים וביקורתיים מוחצים ברצף, "מי הנערה הזו?" (1987) ו"תככים וזוהר בברודווי" (1989). שני הסרטים סיפקו למבקרים שפע של הזדמנויות להוציא את האגרסיות על גבי נייר העיתון, וגם הקהל הביע הסכמה גורפת והדיר רגליו מהאולמות. יש לציין ש"מי הנערה הזו?" זוכה בימים אלו ממש לעדנה מחודשת וצובר לו לאיטו קהל מעריצים בשל ערכו הקמפי, כדוגמה מזהירה לטעם הרע של שנות ה-80. ישנם מעריצים שרופים הטוענים שמדובר בסרט שהוא כל כך גרוע, עד שהוא כבר טוב.
 

"דיק טרייסי" (1990), או: קומיקס ריליף

הצלחה אחרונה לפני הנאחס. דיק טרייסי
 הצלחה אחרונה לפני הנאחס. דיק טרייסי 
 צילום: יח"צ 
 
לאחר שלושת הכישלונות הללו, ההתדרדרות הטראגית של מדונה בעולם הקולנוע זכתה להפוגה שהחלה בשנת 1990. מדונה נבחרה לשחק לצדו של וורן בייטי (שהיה במשך שנה וחצי גם בן זוגה) בסרט "דיק טרייסי". למרבה ההפתעה, הופעתה הוגדרה כסבירה ולעיתים אף מהנה. יכול מאוד להיות שזה היה בזכות אופיו הצעקני והמוגזם של הסרט, שעוצב ובוים כמחווה לחוברות הקומיקס הצבעוניות שעליהן התבסס. במצב הזה, יכולות המשחק המלאכותיות של מדונה שירתו את הסרט ולא פגעו בו. נוסף על כך, הסרט עצמו הצליח כלכלית במידה ניכרת, כך שלפתע נראה ששמה של מדונה בקרדיטים הוא לא ערובה לכשלון בקופות. זו הייתה ההזדמנות הכמעט-אחרונה של מדונה לפרוש מעסקי המשחק בכבוד. נכונו לה עוד שתי הצלחות לפני תחילת ההתרסקות האמיתית.
 

"במיטה עם מדונה" (1991), או: סדיני נזקין

מה זה עוד קצת עור חשוף?
 מה זה עוד קצת עור חשוף? 
 צילום: יח"צ 
 
לאחר "דיק טרייסי", מדונה הופיעה בסרט תיעודי בשם "במיטה עם מדונה" (1991), שזכה לתשומת לב בעיקר כסרט הופעה של כוכבת פופ וגם בשל ערכו הסנסציוני. במדיום הדוקומנטרי, כשהיא לא צריכה לשחק, מדונה הצליחה שלא לעורר מבוכה קיצונית מדי, גם אם התגלתה כאישיות לא-ממש-מבריקה. הסרט בוים בסגנון אמנותי (או יותר נכון, פסאודו-אמנותי), וכך הצליח לשבור את חזית הסירוב של חלק מהמבקרים. הקהל, לעומתם, לא ממש התעניין בצילום בשחור-לבן, והלך לקולנוע בתקווה לראות את הכוכבת האהובה עליו בסרט בו מבוצעים שירים על הבמה. חלקו גם רצה לזכות בהצצה בקצת עור חשוף, או לחוות ריגושים זולים באמצעות כמה פנטזיות אירוטיות דלילות. הקהל בא על סיפוקו, באופן רוחני או פיזי, ובכל מקרה הסרט הצליח כלכלית באופן מרשים לקולנוע תיעודי. ברשימת הסרטים התיעודיים הרווחיים של כל הזמנים, "במיטה עם מדונה" מככב במקום השישי.
 

בגוף ההוכחות" (1993), או: 90-60-90 (בדוק!)

הוכחה לכשלון. "בגוף ההוכחות"
 הוכחה לכשלון. "בגוף ההוכחות" 
 צילום: יח"צ 
 
מיד אחריו, מדונה שיחקה בעוד סרט מצליח אחד לפני שחזרה לסורה. "ליגה משלהן" (1992), בדומה ל"דיק טרייסי", זכה להצלחה כלכלית ומדונה, המגלמת שחקנית בייסבול בליגת הנשים, לא ממש נקטלה בו. "גוף ההוכחות" לעומת זאת, היה גרוע כך כך שהוא שחזר במדויק את ההישג השלילי של "הפתעה בשנחאי" - שש מועמדויות לפרס ה"ראזי" וזכייה בתואר השחקנית הגרועה ביותר של השנה.

בניגוד ל"הפתעה בשנחאי", זו לא הייתה קומדיה רומנטית, אלא מותחן אירוטי גרפי ובוטה, שכלל עירום מלא וסצינות סקס מפורשות וקינקיות. מסתבר שאפילו ההבטחה לצפות במדונה מצבעת סצנות מין לוהטות בעירום מלא לא הצליחו לפתות את הקהל שהקשיב למבקרים (ובצדק) והדיר רגליו מהאולמות. הסרט שבו החל להבנות דימויה של מדונה כשחקנית גרועה, גרועה בליגה מיוחדת משלה, הוא "גוף ההוכחות". הקונטרסט בין ההצלחות המדודות בשלושת הסרטים הקודמים ובין ההתרסקות המחודשת לתהומות המשחק הגרוע-עד-מבוכה, הוליד את המיתוס. העובדה שבאותה השנה יצא הסרט "משחק מסוכן" (1993), שהתגלה ככישלון דומה, לא ממש עזרה. מדובר היה בסרט כל כך גרוע, שהוא זכה לקטילה צורבת מפי מדונה עצמה, שאמרה "למרות שזה חרא סרט ואני שונאת אותו, אני מופיעה בו טוב". לעומתה, יש לציין, ישנם שבכל זאת כמה מבקרי קולנוע שבמפתיע סבורים עד ימינו שהסרט, בבימויו של אבל פררה, הינו יצירת מופת אמנותית.
 

"אוויטה" (1996), או: בארגנטינה בוכים עד היום

קיבלה פיצוי. "אוויטה"
 קיבלה פיצוי. "אוויטה" 
 צילום: יח"צ 
 
את ההצלחה של סרטה הבא, "אוויטה" (1996), יש לזקוף לזכות הצד המוזיקלי שבו, ואולי גם ליכולתו של הבמאי אלן פרקר להפוך גם את החומרים הבינוניים ביותר למשהו ראוי לצפייה. קשה לומר שמדונה מבריקה בו, והיא אף זכתה (שוב) לקטילות לרוב, אבל אופיו התיאטרלי של הסרט ושל הדמות סייעו לה לא מעט, בדומה לאופן בו אופיו המלאכותי של "דיק טרייסי" השלים את משחקה. התיאטרליות של "אוויטה" מתבטאת, בין השאר, בכך הסרט רשום בספר השיאים של גינס עם שיא החלפת התלבושות בסרט אחד, של מדונה כמובן. היא החליפה בו 85 תלבושות לאורך הסרט, מה ששבר את השיא הקודם של אליזבת' טיילור – 65 בלבד. כפיצוי מה על פרסי ה"ראזי" שצברה בארונה, להפתעת כולם זכתה מדונה בפרס גלובוס הזהב על משחקה בסרט, ובפרס האוסקר על שיר הנושא. פרסים אלו לא עזרו להציל את סרטה הבא, שהחזיר אותה לנתיב העקלקל אל מחוזות הכישלון הקולנועי.
 

"הדבר הטוב הבא" (2000), או: עוד "ראזי" אקראי

חותמת רשמית. "הדבר הטוב הבא"
 חותמת רשמית. "הדבר הטוב הבא" 
 צילום: יח"צ 
 
אפילו רופרט אוורט המשובח והמוכשר לא הצליח להציל את "הדבר הטוב הבא" (2000). שוב, בפעם השלישית בקריירה שלה, מדונה זוכה בפרס ה"ראזי". זוהי קומדיה רומנטית על אישה שבטעות שוכבת עם ידידה ההומו ונכנסת להריון וכל הסימנים התחזיות ניבאו לסרט הצלחה סבירה במקרה הרע. הקומדיה החביבה התגלתה כאחד הסרטים הגרועים של השנה. מאחר שכולם פרט לכוכבת תפקדו בסרט באופן לא רע, האצבע המאשימה הופנתה במלוא העוצמה כלפי מדונה. לאחר שמיתוס השחקנית הגרועה בעולם נולד ב"גוף ההוכחות", עתה התואר כבר קיבל חותמת של אישור רשמי. מעטים הופתעו, עם כך, כשהתגלה שסרטה הבא היה כשלון גם כן.
 

"סחף חושים" (2002), או: מחלת סחפת

עונש קשה מנשוא. "סחף חושים"
 עונש קשה מנשוא. "סחף חושים" 
 צילום: יח"צ 
 
"סחף חושים" (2002) הוא שוב פעם שיתוף פעולה בין מדונה ובין בן זוגה, אלא שהפעם בן הזוג נמצא בעמדת הבמאי. גאי ריצ'י, שזכה לתהילה עם "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים", נפל בקסמה של הזמרת, והחליט ללהק אותה ככוכבת לעיבוד של קומדיה רומנטית איטלקית משנות השבעים. בסרט היא מגלמת את דמותה של גברת עשירה, המוצאת עצמה באי בודד עם מלח פשוט וקומוניסט. הסרט האפיל על כל שרשרת הכישלונות הקטועה של מדונה עד כה, והתעלה בעליבות הטוטאלית שלו על "הפתעה בשנחאי", "גוף ההוכחות" ו"הדבר הטוב הבא" כולם גם יחד.

הסרט זכה בחמישה (!) פרסי ראזי בבת אחת: הסרט הגרוע ביותר, הבמאי הגרוע ביותר, העיבוד הקולנועי הגרוע ביותר, צמד השחקנים הגרוע ביותר, וכמובן, כמיטב המסורת, השחקנית הגרועה ביותר. להלן מבחר מהביקורות להן זכה הסרט בארה"ב: "באף שלב לא עלול הצופה לטעות ולחשוב שהוא ניצב בפני משהו שניתן לקרוא לו סרט" (דסון טומסון, "וושינגטון פוסט"); "צריך להמציא דרכים חדשות לבטא 'גרוע' על מנת להסביר עד כמה הדבר הזה באמת רע" (ג'ון אנדרסון, "ניוזדיי"); "חייבים אנשים עם כשרון בשביל לעשות סרט שהוא כל כך גרוע" (מייקל ווילינגטו, "שיקגו טריביון"); "לא הייתי מאחל לאף שחקנית את הדיאלוג המטומטם של 'סחף חושים', אבל לצפות במדונה מפרפרת דרכו הוא עונש קשה מכפי יכולתי" (זאק שניידר, אתר "סאלון"). אחרי הסאגה הזו נשבעה מדונה כי לא תשחק יותר באף סרט לעולם.
 

אפילוג; 2002 ועד היום – כולל סרט בבימויה, או: קומדיה של טעויות

למרות הבטחה זו מאז ועד היום היא הופיעה בתפקיד קצרצר ב"ג'יימס בונד – למות ביום אחר" (2002), השתתפה בסרט תיעודי על מסע הופעותיה (2004), דיבבה דמות בגרסה האמריקאית של "ארתור והמינימונים" (2006) וקריינה סרט תיעודי על יתומים באפריקה (2008). הפרוייקט הקולנועי האחרון שלה, באופן מפתיע, הוא סרט קולנוע בו לא כיכבה, אלא אותו ביימה. בפסטיבל ברלין האחרון הוקרן סרטה "Filth and Wisdom" בבימויה, עליו טענה כי מקורות ההשפעה שלה היו לא אחרים מאשר הבמאים הדגולים פדריקו פליני, פייר פאולו פאזוליני, לוצ'ינו ויסקונטי וז'אן לוק גודאר. הסרט, במפתיע, נקטל רק באופן חלקי, ומבקרים לא מעטים אף העזו להגדיר אותו כ"סביר". עם זאת, אף אחד עדיין לא יצא מגדרו וקשה לתאר את הסרט מופץ באופן נרחב.

עם הספק שכזה מאז הבטיחה קבל עם ועדה שלא לשחק יותר בסרטים, קשה לתאר שלא יגיע היום שבו תפר את הבטחתה לחלוטין ותככב שוב פעם בתפקיד הראשי בסרט קולנוע עלילתי. האם זו תהיה הצלחה כמו "סוזאן, סוזאן" ו"אוויטה", או זוועה קולנועית מהסוג של "סחף חושים" שתזכה אותה ב"ראזי" החמישי? מה שבטוח, יהיה מבדר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by