בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
קולנוע 
מחליפים כובעים 
 
  צילום: אימג`בנק/GettyImages    
קולנוע |
 
ליבי בגנו

מיטב שחקני הוליווד ניסו לצלוח את המעבר לכיסא הבימוי. חלקם מזגזגים, אחרים ויתרו על הבמה וכן, יש גם את אלה שמוטב להם לדקלם טקסט שאינו כולל את המילה "אקשן"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חתיך עם מוח מסוכן. קלוני
 חתיך עם מוח מסוכן. קלוני 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
סרטו החדש של בן סטילר "רעם טרופי" עשה בסוף השבוע האחרון את הלא ייאמן, הדיח את "האביר האפל" מצמרת שוברי הקופות והפך לדיבור העיר בשבועות האחרונים. סטילר משתייך לגוורדיה מכובדת של שחקנים הוליוודים שהתעוררו ביום בהיר אחד ואמרו לעצמם "בעצם, בא לי לביים". יצור הכלאיים ההוליוודי השחקן-במאי, הנפיק כמה סיפורי הצלחה ענקיים וגם כאלו שעדיף להם אם יחזרו לקרוא תסריטים במקום ללהק אותם. אולי זה הצורך להוכיח שאתה יותר מסתם כוכב בשדרה אבל נדמה שכל שחקן שמקבל על עצמו קצת ותק העיר הכוכבים, ממהר להתייצב מאחוריי המצלמה. הרי לכם סקירה של המעניינים יותר מבין אלו.


נציגי הדור הצעיר

ג'ורג' קלוני
מרופא טלווזיוני חתיך לשחקן זוכה אוסקר ויועץ סתרים לאובאמה. האבולוציה ההוליוודית של ג'ורג' קלוני היא ללא ספק מרשימה ואת הדרך שעשה, הוא עשה בקלאסה, הומור ובחתיכיות הורסת. על הדרך הוא ביים את "וידויים של מוח מסוכן" בשנת 2002 שהפתיע לטובה עם תסריט של צ'רלי קאופמן לסיפורו המוזר של מנחה השעשעונים צ'ק בריס שטען שהיה מתנקש מטעם הממשל. ב-2005 "לילה טוב ובהצלחה" הוכיח שקלוני הוא שחקן רציני בזירה. הדרמה בשחור-לבן על מלחמתו של מגיש החדשות אדוארד ר.מורו בהיסטריה סביב רדיפותיו של סנטור מקארת'י, זכתה לשבחים מקיר לקיר ומועמדיות לאוסקר בהתאם. סרטו הבא Leatherheads היה קומדיית ספורט בה הוא לקח לעצמו את התפקיד הראשי מול רנה זלווגר.
 

בן סטילר

זורם לו בוורידים. סטילר
 זורם לו בוורידים. סטילר 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
הוא הבן של ג'רי סטילר (פרנק קוסטנזה) ואן מירה, שני שחקנים אגדיים ומוכרים ולכן אין זה מפתיע שספג מגיל ינקות קולטורה מכל כיוון. כל מי ששנא אותו כששיחק את מחזרה של וינונה ריידר ב"מציאות נושכת", גילה שמדובר בבחור מוכשר למדי כשהציג את סרט הבכורה שלו "כייבל גאי" (1996), אותה קומדיה אפלה וכושלת (שלא בצדק) בכיכובו המוטרף של ג'ים קארי.

הסרט שהוכיח סופית שסטילר הוא במאי לכל שבר ועניין היה קומדיית הקאלט "זולנדר" (2001) על עולמו ההזוי של דוגמן העל דרק זולנדר (אותו גילם סטילר, איך לא). כעת, עם יציאת "רעם טרופי" שמסתמן כסרט המסקרן ביותר בחודשים הקרובים, סטילר הולך צעד אחד קדימה בדרך להתברג לרשימת הבימאים המובילים בהוליווד.
 

המעוטרים

לא רוקד ולא זאבים. קוסטנר
 לא רוקד ולא זאבים. קוסטנר 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
קווין קוסטנר
עזבו את זה שהקריירה שלו בשנים האחרונות מקרטעת כמו סוסיתא מג'ויפת, צריך לזכור לקווין קוסטנר חסד נעורים בעיקר לאור ההישג המדהים אליו הגיע עם סרטו "רוקד עם זאבים" שסיפר את סיפורו של חייל אמריקאי בזמן מלחמת האזרחים שאומץ על ידי שבט אינדיאני. הסרט, גרף לא פחות משבעה אוסקרים כולל פרס הבימאי לקוסטנר (שגם כיכב) ופרס הסרט הטוב. קוסטנר לא הצליח לשחזר את ההישג, ויתרה מזאת, כמעט כל פרויקט אליו התקרב בשנים האחרונות היה פלופ היסטרי. "פוסטמן" (1997) ו"שטח פתוח" (2003) בבימויו היו יקרים, מלוהקים היטב ועם זאת, כשלו לחלוטין. אנחנו מחכים לקאמבק.
 
 

קלינט איסטווד

הרבה יותר מקאובוי. איסטווד
 הרבה יותר מקאובוי. איסטווד 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
נדמה שהשחקן שעשה את המעבר לבימוי באופן המוצלח והמוערך ביותר הוא קלינט איסטווד. מי ידע שלהארי המזוהם יש כאלו טריקים בשרוול? סרטו "בלתי נסלח" (1992) נחשב לשלמות קולנועית וסגירת מעגל ביקורתית משהו של איסטווד עצמו את ז'אנר המערבונים עימו היה מזוהה כשחקן צעיר. משחקו כקוצח משוקם במערבון המאופק והמרהיב הזה, העניק לו מועמדות לפרס השחקן הטוב באוסקר ואת הפסלונים של פרסי הבמאי והסרט.

הוא המשיך לביים בהצלחה וב-2003 שוב נגע בזהב עם הדרמה עוכרת השלווה "מיסטיק ריבר" שהעניקה לשחקן הראשי שלו, שון פן, את פרס האוסקר וזכתה למועמדיות ושבחים אין ספור. האקדמיה לא חיכתה הרבה כדי לפרגן לאיסטווד שוב והעניקה לו את פרס הסרט הטוב ביותר ואת פרס הבמאי על דרמת האגרוף "מיליון דולר בייבי" ב-2004. היד של הבחורצ'יק המקשיש, עוד לגמרי נטויה.
 

רוברט רדפורד

לא רק פנים יפות. רדפורד
 לא רק פנים יפות. רדפורד 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
מי שהיה בצעירותו הדבר הכי לוהט בהוליווד, גדל יפה (ועדיין נראה מעולה) והפך לקולנוען בכל רמ"ח איבריו. סרטו הראשון של רדפורד "אנשים פשוטים" (1980), על משפחה המתפרקת לאחר מות אחד מבניה, הביא לו באופן מפתיע את פרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר, זכייה שהכעיסה רבים, אשר חשבו שמרטין סקורסזה היה ראוי יותר לפרס על "השור הזועם". רדפורד לא התרגש ופשוט המשיך להוכיח בשנים שמאז שלא דובר אז במזל של מתחילים. הוא ביים את הדרמה הפסטורלית ומלאת החן "נהר זורם ביניהם" (1992), סרט שגילה לנו את כשרונותיו של אחד, בראד פיט. "חידון האשליות" (1994) שעסק בתרמית הגדולה מאחורי שעשועון טלוויזיה בשנות החמישים, היה סיפור הצלחה בקרב הקהל והביקורת כאחד, ואף הביא לרדפורד מועמדות נוספת לאוסקר. ובל נשכח שבוב, כפי שהוא מכונה בפי חבריו ההוליוודים, ייסד את פסטיבל הסרטים העצמאיים 'סאנדנס' שחשיבות קיומו אינה נמדדת במילים.
 

מל גיבסון

צוחק כל הדרך אל הבנק. גיבסון
 צוחק כל הדרך אל הבנק. גיבסון 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
לא משנה מה אתם חושבים עליו ועל נטיותיו האנטישמיות, מל גיבסון הצליח לעשות את המעבר מהחתיך של "נשק קטלני" לבמאי מוערך ונחשב. בכורת הבימוי שלו "האיש ללא פנים", הייתה דרמה אינטימית ומופנמת אך ב-1995, הוא הלך על הכי גדול, הכי גרנדיוזי והכי סרט אוסקרים – וזה עבד. "לב אמיץ" גולל את סיפורו של גיבור העם הסקוטי וויליאם וולאס (אותו גילם גיבסון) וגרף את פרס הסרט הטוב, הבמאי הטוב ביותר לגיבסון ועל הדרך גם שבר קופות. המחלוקת סביב "הפסיון של ישו" (2004) הייתה אדירה וגיבסון, שהשקיע 25 מיליון דולר מכספו הפרטי בסרט לקח הימור אדיר. ושוב, הצליח לו. הסרט, על ייסוריו של ישו בשעותיו האחרונות, גרף זיליונים והפך את גיבסון ליקיר הכנסייה.

אחרי ההצלחה של "הפסיון", גיבסון היה חופשי לעשות כל סרט שמתחשק לו. גם אם זה אומר סרט על בני שבט המאיה בשפה שאיש לא מבין. "אפוקליפטו"(2006) היה אמנם פרויקט מסקרן אך יציאתו לוותה במעצרו המביך של גיבסון בו אמר כמה מילים לא ממש נחמדות על היהודים באשר הם.
 

נשארו על הכיסא

התמסר והתמסד. בייטי
 התמסר והתמסד. בייטי 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
וורן בייטי
השגלן ההוליוודי של כל הזמנים. חתיך הורס, שחקן מוערך וכן, גם לו נמאס מזה. ב-1978, בייטי ביים את הקומדיית הפנטזיה הרומנטית "השמיים יכולים לחכות" וראה כי טוב. שלוש שנים אחר כך הוא חזר עם "אדומים" (1981) יצירה אפית רחבת יריעה על חייו של העיתנאי האמריקי ג'ון ריד (אותו גילם בעצמו) שדיווח על המהפכה הקומוניסטית ברוסיה. הסרט, בו כיכבו גם דיאן קיטון וג'ק ניקולסון הביא לבייטי את פרס הבמאי באוסקר של אותה שנה.

מאז, בייטי התמסר לאנט בנינג ולמלאכת הבימוי וההפקה וממעט להופיע על המסך. ב"בולוורת'" (1998) הסאטירה הפוליטית אותה ביים כמובן, הוא הפציע לצידה של האלי בארי כסנטור המאמץ מנהגי ראפרים. השנה זכה בייטי בפרס מפעל חיים ממכון הסרטים האמריקאי.
 

רוב ריינר

הבחירה הנכונה. ריינר
 הבחירה הנכונה. ריינר 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
מי שנמצא בגיל המתאים זוכר את רוב ריינר בתור חתנו הבוק של ארצ'י בנקר ב"הכל נשאר במשפחה" אבל ריינר השמנמנן והחייכן גילה עד מהרה שנעים לו יותר מאחורי העדשה ומאז הוא עושה חיל. ב-1984 הוא היה אחראי למוקומנטרי פורץ הדרך "ספיינל טאפ" על סיבוב ההופעות הקטסטרופלי של להקת מטאל מזדקנת. הוא המשיך עם דרמה הנעורים המרגשת "אני והחבר'ה" שעיצבה ילדות של דור שלם והביאה לנו (ולו לזמן קצר) את ריבר פניקס. ב-87' ביים את קאלט הפנטזיה "הנסיכה הקסומה" וב-1989, שינה ריינר את פניו של ז'אנר הקומדיה הרומנטית עם "כשהארי פגש את סאלי" ואותה סצנת אורגזמה אלמותית. מאז היו גם "בחורים טובים", "נדודי שינה בסיאטל" ועוד להיטים קופתיים ומוערכים.
 

כוח נשי

אשת הברזל. סטרייסנד
 אשת הברזל. סטרייסנד 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
ברברה סטרייסנד
נכון, יש את פני מרשל ונורה אפרון בסביבה. אבל הנשים החזקות בהוליווד הן לרוב מפיקות או ראשי אולפנים. ברברה סטרייסנד לעומת זאת, אוהבת לעשות את הדברים בעצמה וכשהיא החליטה שהיא הולכת להיות בימאית, אף אחד לא היה יכול לעמוד בדרכה. סרטה הראשון כבימאית היה "ינטל" (1983) בו היא גילמה את הנערה שהתחפשה לנער ישיבה. התוצאה- שירים בלתי נשכחים ומלודרמה סוחטת דמעות. ואם במלודרמה עסקינן, "נסיך הגאות והשפל" (1991) על סודות משפחה נוראיים איתם מתמודד ניק נולטה המצוין היה אפקטיבי ומרגש לא פחות. על הזבלון "למראה יש שתי פנים" (1996) עדיף שלא נרחיב. בעיקר לאור העובדה שסרט מייקאובר בו מככבת ברברה "האף" סטרייסנד בכבודה ובעצמה, הוא פשוט בדיחה.
 

הזניח

מול המצלמה עדיף. פן
 מול המצלמה עדיף. פן 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
שון פן
הוא שחקן אדיר, מורד, בועט מגניב ומה לא. אבל בתור במאי, שון פן פשוט לא קולע. זה לא שהסרטים שלו גרועים עד כדי כך, אך הם פשוט מתקשים להשאיר איזשהו חותם. "הרץ האינדיאני" (1995) על שני אחים משני צדי החוק היה סרט שנעלם בתהומות הנשייה כמו גם "שומר הדרך" (1995) שהוציא מג'ק ניקולסון משחק עוצמתי כאב המבקש לנקום בנהג השיכור שהרג את בתו. מה חבל הוא שהדבר היחיד שאנשים זוכרים בנוגע לסרט הזה הוא העובדה שפן הצליח לאחד את זוג האוהבים בדימוס ניקולסון ואנג'ליקה יוסטון. וזהו.
 

היכל התהילה

נוירוטיות בתפוח הגדול
 נוירוטיות בתפוח הגדול 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
וודי אלן
מה עוד אפשר לומר על היהודי הקטן והנוירוטי שכבר למעלה משלושים שנה מאכיל אותנו בפחדים, בחרדות ובחרמנות שלו וגם באהבתו לניו יורק כמובן. אלן אהב ללהק את עצמו לצד שחקניות יפות שבדרך פלא תמיד מתאהבות בו עד כלות בסרטיו. בין יצירותיו המופתיות חייבים לציין את "הרומן של עם אנני" (1977), "חנה ואחיותיה" (1985) ואחת היציאות המפתיעות והמוצלחות ביותר שלו בשנים האחרונות "נקודת מפגש" (2005) בה כיכבה המוזה הנוכחית שלו, סקרלט ג'והנסון.
 

צ'רלי צ'פלין

תמיד עם חיוך. צ'פלין
 תמיד עם חיוך. צ'פלין 
 צילום: מתוך "הבהלה לזהב" 
 
צ'פלין עשה הרבה יותר מלהדביק שפם ולעשות שטיקים עם המקל. הוא היה גאון ופורץ דרך קולנועי, שביים את סרטיו הבלתי נשכחים "הבהלה לזהב" (1925), "זמנים מודרניים" (1936) ו"הדיקטטור הגדול" (1940) אשר המציאו שפה קולנועית חדשה ואבחנו בהומור ובשנינות את כל תחלואי האנושות, אבל עשו זאת תמיד, עם חיוך וקריצה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by