בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מרכך הלבבות 
 
 חש רגישות אנושית כלפי אנשים חיים. רביצקי (צילום: גל חרמוני)   
 
דני קפלן, הזמן הוורוד

"אני לא מיישב, אני מרכך", מסביר פרופ' אבי רביצקי, איש תנועת מימד, את גישתו כלפי הקונפליקט בין הומוסקסואליות לבין ההלכה. הוא לא יחתן זוג גברים, אבל הוא גם לא יתנגד להיות איתם באותו מניין תפילה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני שנים מספר, כאשר חיפשתי שותף לדירה בירושלים, התקשר אלי בחור דתי וביקש לראות את הדירה, לאחר שאמר כי אין לו בעיה לחלוק דירה עם חילוני. חבר שלי לשעבר, דתי בעצמו, נזף בי איך העליתי בכלל בדעתי להכניס אותו כשותף, הרי אין סיכוי שיסתדר עם נטיותי הגאות. התקשרתי אליו שוב וניסיתי להניא אותו מלבוא. הסברתי לו שעם כל הרצון הטוב, המטבח לא כשר מספיק, ואני ממש לא שומר שבת. אלא שהוא הבטיח שידאג לכלים משלו, וממילא לא יישאר בשבתות בדירה. או אז שלפתי את קלף ההומוסקסואליות, וראו איזה פלא, גם בזה לא ראה כל בעיה. בדיעבד הרווחתי לא רק שותף שאיננו נשאר בדירה בסופי שבוע, אלא גם ידיד שהתגלה כפעיל בתנועת מימד, שהיא, למי ששכח, או מעולם לא ידע, תנועה דתית אורתודוקסית בצד היוני-מרכזי של הקשת הפוליטית. אם כך נראה הדור הצעיר של מימד, מה חושבים מנהיגיו על הומוסקסואליות?

פרופ' אביעזר רביצקי, מרצה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית ומי ששמו הועלה בשעתו כמועמד מטעם מימד לשר חינוך בממשלת ברק ב-1999, הוא מבין האישים האורתודוקסים היחידים שהסכימו להתראיין ל"הזמן הוורוד" בנושא. נפגשתי עימו במשרדו בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית בירושלים. באותו מקום ממש קיימתי בעבר קבוצת קריאה קווירית בלימודי תרבות ויהדות בסיוע ידידה לסבית שלמדה במקום. האווירה הליברלית התומכת שאפשרה את הפעילות אז עמדה ברקע הפגישה הנוכחית עם רביצקי. הוא הציג בפני משנה סדורה ומנוסחת היטב לגבי הדילמה שלו כאדם דתי לגבי הומוסקסואליות והפתרונות החלקיים שהוא מוצא לכך.

להומואים וללסביות דתיים ולחברי קהילתם הוא מציע מספר רעיונות מקוריים ומרעננים כדי לבחון מחדש את הדילמות ההלכתיות שהם ניצבים בפניהם. הוא גורס חד משמעית כי יש לאפשר להומואים מוצהרים להשתתף במניין התפילות, אך נזהר מאוד שלא להיכנס לשאלות הלכתיות מורכבות יותר סביב הזוגיות והמשפחה החד מינית. ויש לו אמירה מרגשת על הברית שנכפתה על יהודים והומואים באמצע המאה העשרים.
 

קרוע בין שתי גישות

"דווקא מכיוון שאני מבין שאישים דתיים אחרים ברחו מלעסוק בנושא הזה, ראיתי כחובה לעשות את מה שפחות נוח לי וכן לדבר על זה, מבלי להציג כאן עמדה החלטית, אלא דווקא להציג את הדילמה שלי, שהיא מאוד ברורה. מצד אחד, אני חש מחויבות למסורת היהודית ההלכתית, שברור שהעמדה שלה היא שלילית לגבי משכב זכר. אינני יודע מהי בדיוק עמדתה לגבי לסביוּת ואפילו לגבי יחסים אחרים בין גברים, אבל בוודאי שכנגד משכב זכר יש ביטויים מאוד קשים במקרא. מצד שני, אני חש רגישות אנושית כלפי אנשים חיים, בעלי רגשות ומצוקות, שאולי סובלים לעתים מעצם היותם שונים בחברה שבה הם חיים, לא כל שכן מאפליה. אינני רוצה שאנשים יסבלו, ולכן אני בהחלט מתנודד כאן, כמעט הייתי אומר קרוע בין שתי ההתייחסויות הללו. אני לא מוכן לוותר על אף אחת מהעמדות הללו: לא על המחויבות ההלכתית ולא על הרגישויות האנושיות כלפי בני אדם אחרים, אחים ואחיות שנמצאים על ידי. אם אבגוד באחד משני הקטבים, לא אהיה אני. אני מזהה שלוש דרכים שונות שבהן אני מנסה ליישב בין הקטבים הללו, אך אין כאן סינתזה, אלא רק תפרים ונסיונות לחיבורים".

- אז איך אתה מיישב את האיסור על משכב זכר?

"אינני מיישב, אלא מרכך. דבר ראשון, הרבה מחקרים מראים לנו שבתקופת המקרא משכב זכר היה קשור בעבודת אלילים, במנהגים בתוך ההיכלות של עובדי אלילים, וכידוע, כל דבר שהיה בו ריח של עבודה זרה ופגאניות, ההתייחסות אליו במקרא היא מאוד רדיקלית. זו מצווה למחוק את מנהגי האמורי. משעה שהומוסקסואליות אינה קשורה יותר כלל לעבודה זרה, ייתכן שהדברים החמורים שנאמרו כנגדה אינם חלים עוד באותה חומרה. זה מרכך את הדבר.

"דבר שני, קראתי ושמעתי שבקרב הומואים אחוז ההתאבדויות גבוה יותר משמעותית מאשר בקרב האוכלוסייה כולה (מחקרים מראים כי נוער הומו-לסבי מתאבדים פי שלושה יותר מסטרייטים צעירים; ד.ק.). אם כך, במובן מסוים השאלה איך החברה מתייחסת לאנשים אלה היא פיקוח נפש. אם הם מגיעים למצוקה עד כדי כך שיש סכנה גדולה יותר שהם ייקחו את חייהם בידיהם, אז הרי לפי הדת היהודית, פיקוח נפש מבטל את כל התורה כולה כמעט. לכן במקום שיש ספק פיקוח נפש, בודאי שיש התייחסויות הרבה יותר מקרבות ומקבלות מאשר בעניינים אחרים".

- ביהדות קיימת תפיסה של המיניות כיצר. אם מיניות הומוסקסואליות היא יצר שלילי, הרי יצר הוא דבר שניתן להתגבר עליו. מה דעתך על עמדה זו?

"זהו הדבר השלישי. אני מבין שאצל הרבה הומואים הדבר כפוי עליהם, או ביולוגית או פסיכולוגית, ואם זה טבעו של אדם, אז מה שייכת כאן ביקורת ושלילה? אם אין כאן בחירה וזו מהותו הנתונה, אינני יכול לכפות על אדם לשנות את טבעו. אני אספר כאן סיפור ששמעתי אישית מישעיהו ליבוביץ' ז"ל. לפני שנים הגיע אליו בחור ישיבה חרדי הומוסקסואל, שבא להתייעץ איתו על כך שהוא איננו עומד בניסיון וחוטא לפי הכרתו, והשאלה היתה אם יש משמעות לכך שיישאר אדם דתי, האם זה לא עושה פלסתר את כל קיום המצוות. ישעיהו ליבוביץ' הפתיע אותי בתשובתו בשני מובנים. ראשית, לא רק שלא קרא לו לציית להלכה כלשונה, אלא הוא עלה על הסולם בספרייתו והוציא ספר דווקא של אדמו"ר חסידי, 'צדקת הצדיק' של רבי צדוק הכהן מלובלין (החסידות הדגישה מאוד את הכוונה שבלב והדגישה פחות דקדוקי מצוות; ד.ק.). הוא קרא לו משם קטע שבו נאמר שבעניינים מסוימים, כשיצרו של אדם תוקפו, אז הוא 'אנוס', כלומר זו מהותו, זה טבעו. מבחינה זו ליבוביץ' גאל את אותו אדם, כי זו אמירה פודה, שנתנה לו אפשרות לחיות את עולמו התורני כמכלול, אבל להגיד שבדבר הזה הוא אנוס, אין לו בחירה חופשית. הגישה של ליבוביץ' היתה הומאנית, אנושית, והיא משמשת לי כדגם. הוא פנה אל הזולת כאדם, ולא כמקרה אנונימי שחל עליו חוק".

- אתה סבור שאתה אדם פלורליסט?

"העמדה שלי כאן היא סובלנית, אבל היא לא עמדה של פלורליזם. פלורליזם חוגג את עצם האחרות, כלומר למרות שאתה שונה ממני, אני שמח על עצם קיומך השונה, האחר. כשמדובר בסובלנות, אני לא שמח שהתופעה קיימת ואיני רוצה לעודד אותה, אלא שברגע שהיא קיימת כעובדה, אני סובל אותה, אני לא רודף אותה ולא מפלה כנגדה. אני לא רוצה שאנשים יסבלו ויהיו במצב נחות ביחס לאחרים. אז עמדתי היא לא פלורליסטית. הייתי מעדיף שכולם יהיו במסגרת של איש ואשה, מכיוון שאני מאמין שהקשר המיני קשור במשפחה, בפוריות, בהמשכיות הדורות. יש לי העדפה חד משמעית לתא משפחתי זוגי שהוא יוצר ופורה ולא לתא משפחתי אלטרנטיבי. אבל כאמור, מהרגע שההומוסקסואליות קיימת, צריך למצוא דרך למנוע השפלה ורדיפה.

"אני גם לא פלורליסט כשזה מגיע לתחום האפור. למשל במקרים של צעירים וצעירות שיכולים ללכת לשני הכיוונים, הייתי מאוד רוצה לכוון אותם להקים תא משפחתי שגרתי, אם באמת זה פתוח בפניהם".

הוא עוצר לרגע ומוסיף: "יש עוד נקודה שחשבתי עליה בהקשר של השיחה שלנו. בשעתו שמעתי מידידי בחוג למחשבת ישראל, פרופ' שלום רוזנברג, את האמירה הבאה כלפי השואה: 'במעמד הר סיני הקב"ה התגלה לעם ישראל ואמר להם: אתם בני. ואילו בימי השואה של מלחמת העולם השנייה השטן, בדמות הנאצים, בא לעם ישראל ואמר: אתם אויבי'. חשבתי על זה הלאה. הרי השטן הנאצי אמר את זה כלפי שלוש קבוצות: יהודים, צוענים והומוסקסואלים. כלומר, באיזשהו אופן שמעורר בי צמרמורת עכשיו כשאני אומר את זה, איכשהו הנאציזם, כסמל הרוע המוחלט בתרבות האדם, כרת בינינו ברית, מרצוננו או שלא מרצוננו. מהרגע הזה, לא יכול להיות שמי שהשטן הכריז עליו כאויב יהיה טמא לגמרי. על יהודי הומוסקסואל, הייתי אומר, השטן הכריז מלחמה כפולה, מעצם היותו יהודי והומוסקסואל. וזה, באופן רגשי, גם אם אין לי לזה נימוק תבוני, נותן לי תחושה שצריך לעמוד להגנתם של אנשים כאלה, ואני מדבר על אותם אנשים שאני לא מחנך אותם לכך, אבל שזה עצם טבעם והווייתם".

- מהי הדילמה שלך כאדם מאמין בסוגיית הקבלה של הומוסקסואלים?

"השאלה היא איך אני מתייחס לאדם ששונה ממני ורואה את זה כטבעו. אין בכוחי לומר לזולת שאני מדבר איתו מה טבעו, כשם שאני לא יכול לקבוע עבור הפלסטינים אם הם עם. אני יוצא מהנחה שהזולת שאני מדבר אליו הוא נתון, והשאלה היא מה אני עושה עם זה. אתן לך דוגמה אחרת: היחס של התורה למחלל שבת בפרהסיה הוא סקילה, וגם בתלמוד, אף על פי שקצת ריככו את זה. אז מה קורה היום? עדיין יש איסור חמור לחלל שבת, אך איננו מיישמים את הדין המקראי. אני לא רואה את בני-ברק מסתערת על גבעתיים כדי לבער מחללי שבת. המסורת היהודית בעינה עומדת, אבל לי כיהודי וכאדם בן הזמן, יש מצד אחד המסורת היהודית, ומצד שני אני רואה לפני אחים ואחיות שבתודעתם האיסור הזה כפוי עליהם, ואם אנהג אחרת, הם ירגישו מצוקה, השפלה ואפליה".

- איזה מקום יש לתת להומואים וללסביות מוצהרים בקהילה הדתית, בבית הכנסת?

"תלוי מה כוונתך. האם לצרף אדם כזה למניין? כן. לעלות לתורה או לקיים כלפיו מצוות צדקה? כן. אבל לא הייתי עורך לו ולחברו חופה וקידושין. לא הייתי ממליץ להגדיר קשר כזה כמשפחה לכל דבר, אולם לא אנדה אותו מן הקהילה הדתית. זה כל העניין, לא קיפוח ולא השפלה. לבוא ולהגיד לאדם, אני לא מצרף אותך למניין, זו השפלה אם אתה חלק מקהילה דתית. אני לא אומר לו איך לחיות, אבל הוא לא יכול לדרוש ממני שאני אכיר בו על פי הנורמות ההלכתיות. הרי חופה וקידושין הם אקט הלכתי, וההלכה איננה מעלה בדעתה להכיר בכך. אדם לא יכול לדרוש מההלכה להיות לא הלכה, אבל הוא יכול לדרוש מאנשים לגלות סובלנות כלפי מה שהוא".

- הזכרת את המושג של נערים ונערות דתיים שמתלבטים. ההתלבטות, מעבר לעצם הזהות המינית, היא כיצד להישאר בקהילה הדתית. מה ימנע מהם לחזור, בלית ברירה, בשאלה? מי כן יספק להם את התשובות ההלכתיות?

"זאת המורכבות שדיברתי עליה. אין בשבילם פתרון הלכתי, אבל יש מקום לרבנים לשמש גם כפסיכולוגים, להיות עם התלמידים שלהם, כמו שסיפרתי על הדוגמה של ליבוביץ'. תפקידם של הרבנים לעזור להם, כאדם, כיהודי, כתלמיד, להיות איתם, לאפשר להם להמשיך להתנהל בעולם הזה - לא רק למנוע חזרה בשאלה, אלא קודם כל למנוע דמורליזציה שעלולה להביא עד כדי התאבדות".

פרופ' רביצקי חזר והדגיש בפני כי אין הוא מדבר בשם איש ובשם אף תנועה. הוא איננו יודע אם מנהיגי מימד נתנו אי פעם את דעתם לנושא ההומוסקסואליות. הוא איננו בקי בנושא המיני ואיננו פוסק הלכה. הוא הודה בפני כי לא שמע מעולם על קיומו של העיתון "הזמן הוורוד", אבל לאחר ששמע שאישים דתיים אחרים נמנעו מלהתראיין לו, הוא סבר שכאדם דתי, הומניסט וחושב, עליו להתמודד עם העניין. שתיקתם של עמיתיו, רבנים אורתודוקסים ליברלים, ממשיכה להדהד. הם נדרשים לתת תשובות גם בחיי המעשה, ולא רק בתיאוריה, עבור אנשי הקהילה ההומו-לסבית הדתית. אולי מישהו מהם ייטול את הכפפה ויתרגם את התפיסה ההומניסטית של רביצקי לפרקטיקות של קירוב לבבות?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by