בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוסיקה 
פטישה אלוהית 
 
  צילום: רוני שיצר    
מוסיקה |
 
נמרוד צוק

קים דיל היא הבחורה הכי קולית בעולם ויחד עם להקתה, הברידרז, נתנה אמש הופעה שגרמה למעריצים ללקק את האצבעות. נמרוד צוק לא רוצה להודות, אבל גם הוא היה באקסטזה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אקספרמנטיות. הברידרז בפעולה
 אקספרמנטיות. הברידרז בפעולה 
 צילום: רוני שיצר 
 
באמצע ההופעה של הברידרז, אמש (ה') בזאפה, בשיר I just want to get along, הבנתי שאם אני ממשיך לחשוב על משפטי מחץ לביקורת במקום להתרכז במוזיקה, אחת ההופעות הכי טובות שנחתו בישראל ב-2008 הולכת להתבזבז לי מול העיניים. ואז הן הסתערו על הקאבר מבקע הקרביים ל-happiness is a warm gun של הביטלס, וכבר לא היה צריך להתאמץ. הברידרז, למי שלא מכיר, היא הלהקה של קים דיל מהפיקסיז ואחותה התאומה קלי, שתיהן שרות ומנגנות גיטרה. איתם מנגנים המתופף חוזה מדלס, הבסיסט מנדו לופז ושריל לינדזי, ראסטאפרית ג'ינג'ית מפלורידה שמטפלת בגיטרה ובקלידים. הן נוטות לייצר שירים קצרים ומהודקים מאוד, לצד הפסקות ארוכות מאוד בין אלבום לאלבום שמעצבנות את המבקרים – ב-20 שנות קיומה הוציאה הלהקה רק ארבעה אלבומי אולפן מלאים, האחרון שבהם באפריל השנה, שש שנים אחרי קודמו.

האלבום החדש Mountain Battles הוא הסיבה לביקור של האחיות דיל, ושמונה מהשירים שנוגנו בהופעה היו מתוכו. ריבוי של שירים חדשים בהופעה חיה הוא הרבה פעמים מתכון לווייב בעייתי, שנוצר מהתנגשות בין קהל עצבני שבא לשמוע את הלהיטים האהובים עליו לבין להקה שעדיין לא סגורה לגמרי על החומר החדש שלה. במקרה הזה לא היה שום קושי: השירים החדשים מצוינים ורוב הקהל כנראה כבר הספיק להכיר אותם טוב. ב- Mountain Battles הרשו לעצמן הדיליות להתרחק מנוסחת הפופ-פאנק-רוק של האלבומים הקודמים לטובת אקספרימנטים בספרדית, גרמנית ומבנים מוזיקליים מורכבים. השילוב שלהם בין קטעי הרוק הבועטים, רובם של הברידרז וכמה מהם של פרויקט הצד The Amps, בנה סט מגוון ומעניין.
 
נוהמת ומכשפת. קים דיל
 נוהמת ומכשפת. קים דיל 
 צילום: רוני שיצר 
 
בחזרה לזאפה: הלהקה מסיימת לנגן את New Year, הרצועה הפותחת של האלבום Last Splash. קים נצמדת למיקרופון ומתחילה לנהום "אהה-אוווו-או" שוב ושוב, ואחריו מגיעות נקישות התוף ופראזת הבס שמוכרת לכל מאזין גלגל"צ: הפתיחה של "קאנונבול". כל 300 ומשהו האנשים בחלל המועדון מרחפים חצי מטר באוויר, ואם דיני הקלישאות לא היו אוסרים על כך במפורש, הייתי כותב שהקהל באקסטזה. כולם מחכים למתקפת הדיסטורשן האורגזמית של הפזמון, ואחרי דקה וחצי היא מגיעה בדציבלים מקסימליים ומדביקה על הפרצוף של כל אדם במקום את החיוך השדוני של קים, שיודעת להיות הבחורה הכי קולית בעולם גם כשהיא מנגנת להיט טחון לעייפה.

גם קלי עושה רושם של בחורה מגניבה, אבל באופן אחר לגמרי: בשעה שקים מפגינה חזות של אינדיאנית בריאה וטובת לב, אחותה משחקת את תפקיד התאומה המרשעת. היא מדברת מעט, משדרת אווירה נוירוטית, אפלה וקודרת, ומי שמחפש יכול לראות עליה את עקבות ההתמכרות להרואין. לטעמי היא דווקא המסקרנת יותר מביניהן, וכשהיא עולה לבמה עם כינור בסוף החלק הרשמי של ההופעה לביצוע של בלדת הדרכים Drivin' on 9, לא מעט אנשים בקהל מתאהבים בה.
 
 
בין השירים קים וקלי מדברות מעט מאוד, וכשהן כבר כן מפטפטות, הן חוסכות מהקהל את הקטע המביך המקובל של לעיסת משפטי ברכה בעברית וסיפורי הביקור הבלתי נמנע בירושלים. במקום זה קים מספרת שפלורידה היא המקום בו הן מקבלות מהקהל פרגונים כמו "תראו את הציצים או לכו הביתה!", וקלי מתלוננת על החום הבלתי נסבל. הקהל הישראלי לא יורד אמנם לרמות של הווייט טראש מהחוף המזרחי, אבל לא מתבייש להציק בדרישות חוזרות ונשנות לשירים או בקריאות ביניים בהמיות.

הלהקה חוזרת להדרן ראשון, וההופעה נכנסת לישורת האחרונה שלה. בניגוד למקובל, הדיליות לא שמרו אף להיט לסוף (לא שיש להן יותר מדי כאלה) ובמקום זה אנחנו מקבלים שני הדרנים שכוללים ארבעה שירים מהאלבום החדש, יחד עם Fortunately Gone הנעים מ-Pod ו- Saints הרועש מ-Last Splash. אצל כל להקה אחרת סיום כזה היה מתקבל כאנטי קליימקס מבאס, אבל לקים וקלי מותר לעשות מה שהן רוצות, והן הרוויחו את זה ביושר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by