בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוסיקה 
אם לא תשמע אינדי, יבוא שוטר 
 
 סטרוברי ג`אם    צילום: נמרוד צוק    
מוסיקה |
 
נמרוד צוק

נמרוד צוק ואלכס פולונסקי, שני עיתונאים מושחתים ופוחזים השיגו בדרך מפוקפקת כרטיסים לפסטיבל חוצמזה ושידלו אותנו לפרסם את רשמיהם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
היינו ליד זכרון יעקב כשאלכס כיבה את התרעת המהירות המופרזת במכשיר ה-GPS. "בטח עוד רגע תעצור אותנו ניידת", מלמלתי בדאגה, ואכן – אחרי שניה בדיוק, הניידת שארבה לצד הכביש התנפלה עלינו בצ'קלאקות מהבהבות ואותתה לנו לעצור בצד. "הפג'ו הכחולה, אתה יכול להמשיך לנסוע", הרגיע אותנו השוטר בצווחת מגאפון. נסענו. "אתה לא!", הוא ירה לעבר הסובארו המעוכה שהיתה המטרה האמיתית של הניידת וניסתה לנצל את ההזדמנות כדי לחמוק. חשבנו שיצאנו מזה, אבל כידוע, שוטרים שצצים במערכה הראשונה, חוזרים כדי לחפש סמים במערכה השלישית.

שעתיים קודם לכן, בתל אביב, כיוונו את ה-GPS לעבר היעד: קיבוץ פרוד בגליל, לידו התחיל להתגלגל בצהרי שישי פסטיבל האינדי "חוצמזה". זו השנה השניה שהפסטיבל מתקיים, והפעם הובטח לנו ליין-אפ משודרג שכולל, מלבד 22 הרכבים מגזרת האלטרנטיבה, גם אושיות כמו פורטיס, עמיר לב וקוואמי.


"עוד 800 מטר המשך לנסוע ישר, ואחר כך המשך לנסוע ישר עוד קצת"

כשהגענו לפרוד, אחרי נסיעה מהירה שהניבה לא מעט תובנות על דרכים לשפר את הידידותיות למשתמש של מכשירי GPS, גילינו שהפסטיבל הועתק מהואדי שלמרגלות הקיבוץ אל האיזור שליד הבריכה, שיפור משמעותי שקיצר את ההליכות התכופות למכונית ובחזרה. הבמה שופצרה בערימות חציר לבידוד רעשים, המזנון שודרג במכונת אספרסו ולקח לנו בדיוק חמש דקות למצוא מקום מושלם לאהלים. שאפו להפקת הפסטיבל!

הדבר היחיד שהפריע לחלקנו היה הרעש הבלתי נסבל שבקע מכיוון הבמה, שהסתבר כתוצרי הגיטרות של להקת M.E.S.S – סוג של ספיד מטאל עשוי היטב אבל מיותר בתכלית ולא קשור בכלום לאווירה הפסטורלית. להקת "קין והבל 90210" לא היו טובים בהרבה, אבל אחריהם עלו "קרוזנשטרן ופרוחוד" עם הג'יפסי-פאנק המופרע והמשובח שלהם, ולקחו את הערב לכיוון הרבה יותר מוצלח.
 
קוואמי והפיקוקס
 קוואמי והפיקוקס   צילום: נמרוד צוק 
 

"פורטיס אתה נורמלי"

מלכת הפלקט ומידנייט פיקוקס, שני הרכבים נחשבים שלא ממש עושים לי את זה בדרך כלל, נתנו הפעם הופעות מצוינות. הפיקוקס הביאו אפילו את רקדנית הבטן שלהם, ולקחו את הערב לקליימקס ראשון כשהעלו לבמה את קוואמי, לביצוע משותף של שלושה שירים מהאלבום האחרון שלו. העיבודים המכוסחים עשו לשירים רק טוב, ולדעתי קוואמי צריך לשקול להחליף את החלבות בפיקוקס. או שהפיקוקס צריכים לשקול לוותר על קריירת הסולו ולהפוך ללהקת הליווי של קוואמי.

אחרי שחוש השמיעה שלנו שב לתפקד, חזרנו לבמה לקבל את המנה העיקרית של הערב: פורטיס. עם כל ההערכה לשת"פ של קוואמי והפיקוקס, הקשיש המנוסה הזה עדיין אוכל את כל צעירי האינדי בלי מלח, והוא לא השאיר אפילו פרה אחת ברפת של פרוד עצומת עיניים. הוא התחיל עם ביצועים מהודקים לקלאסיקות פלונטר כמו "רד מעל מסך הטלוויזיה" ו"המוות אינו מחוסר עבודה", המשיך עם Inner Station המרטיט של מינימל קומפקט וסיים בביצוע אדיר של "אין קץ לילדות" בהשתתפות מגוון זמרות חובבות מקרב הקהל.


"הוא לא מעשן, יש לו אלרגיה לסיגריות"

בוקר היום השני נחת עלינו כמו יד כבדה של שוטר על הכתף. במקרה של ידידינו למסע, למעשה, הוא נחת בדיוק כמו יד כבדה של שוטר: הוא התעורר לשמע רעשים מוזרים, וגילה פרצוף מאיים של קצין משטרה בפתח האוהל שלו ואת ידיו של אותו שוטר מפשפשות לו בתיקים ומייצרות את הרעש המוזר. לרוע מזלו, גילה אצלו השוטר ממצאים מפלילים ולקח אותו לשיחה חקירתית בניידת.

בזמן שחיכינו לשובו של החשוד, צפינו בעניין ביחידת העילית של משטרת המחוז הצפוני פושטת על המתחם ועוסקת במרץ מעורר הערכה בביעור נגע הסמים הקלים שמאיים, כידוע, למוטט את יסודות החברה הישראלית. מבחינת אלכס היה לפלישה לפחות יתרון אחד: זה נתן לו תירוץ להמנע מהאזנה להופעה השנויה במחלוקת של "רגאייסטאן". אחרי שבלבל את אחד הסמויים בשליפה מהירה של טענה בדבר אלרגיה לסיגריות, הציע אלכס שנלך לבדוק מה קורה. ניגשנו לברר מה עלה בגורל ידידנו אצל שלישיית שוטרים שעסקו בהטרדת בחור שפשע בלבישת שרוואל ללא רשיון. ליתר בטחון הוצאתי מצלמה ותיעדתי את האירוע, ובתגובה זכיתי למטר איומים מאביר שלטון החוק, שכללו את המשפט האלמותי: "לא רק שאני יחרים (הטעות במקור) לך את המצלמה, אני יכול להחרים גם אותך".
 
אוכל בלי מלח. פרטיס
 אוכל בלי מלח. פרטיס   צילום: נמרוד צוק 
 

"אביב מארק, תן לי עוד קצת טרבל בגיטרה"

החום הכבד הבריח את השוטרים בחזרה אל לשכותיהם הממוזגות, ושיגר אותנו אל הבמה המוצלת, לספוג עוד קצת מוזיקה לפני הנסיגה למפלט הבטוח של גוש דן. את "גרוטאות" שמענו מרחוק והסכמנו שהם אחלה, ואת "סטרוברי ג'אם" ראינו מקרוב, מאוד מקרוב, והסכמנו שהן נראות מעולה, גם אם חלקנו לא ממש זכרו מה בדיוק הן ניגנו. מה ששמענו היה אינדי-פופ נשי במיטבו, עם השפעות של Yeah Yeah Yeahs ו-CSS. הן טובות מדי לישראל, ולא יהיה זה מופרך להעריך שתוך זמן קצר נאבד אותן לטובת הסצינה בחו"ל.

שי נובלמן, נסיך האינדי הישראלי שגם הספיק לשחק אותה בחו"ל במהלך השקת אלבום הבכורה שלו (מקום מכובד ב"עשרת האלבומים הטובים של השנה" במגזין הרולינג סטון לגמרי לא הולך ברגל) הצליח לתמרן בזמן המוגבל שעמד לרשותו ולנגן מספר שירים מאלבומו השני, ואף כמה שירים טריים מאלבומו העתיד לצאת – עברית באווירה מלנכולית מוחלטת.

"בדוכן של פיתקית מבקשים למסור שעדיין נשארו דיסקים למכירה"

את ההוכחה שהיה שווה להשאר כמעט עד הסוף קיבלנו בשתיים וחצי, כשהתחילה ההופעה המדהימה של אסף אבידן. אבידן זכה בחודשים האחרונים לתשומת לב הולכת וגוברת, ובצדק רב: הוא מזגזג בצורה מושלמת בין בלוז, פולק, קאנטרי ועוד ז'אנרים מאגף הרוטס האמריקאי, ונשמע כמו זמרת בלוז שחורה שמכרה את נשמתה לשטן תמורת היכולת לשיר בוירטואוזיות על אנושית. עמיר לב, שעלה לבמה אחריו, היה משובח כרגיל, אבל לא הצליח להתעלות על תצוגת התכלית הלגמרי לא ישראלית של אסף.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by