בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
טלוויזיה 
טבע הדברים 
 
 ג`נטלמן פראי    צילום: מתוך ``לטרף נולד``    
טלוויזיה |
 
ליאור ניב

בלי צוות של נשיונל ג'יאוגרפיק לצדו ונטול כל פומפוזיות רעבת רייטינג, הביא לנו מוטי קירשנבאום את אפריקה דרך העיניים שלו. וכן, גם לונדון היה שם בשביל הקונטרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עין חדה, פה פעיל. קירשנבאום
 עין חדה, פה פעיל. קירשנבאום  
 צילום: מתוך "לטרף נולד" 
 
יוצא לו מוטי קירשנבאום לאפריקה, לשייט בין מלתעות נמרים ושעטות של עדרי בהמות. כבד ומבוגר, חמוש בקריינותו על האינטונציה הפלגמטית והאנטיפתית שלה, בלא צוות צילום מיומן או אמצעים טכניים פורצי דרך. בסרט "לטרף נולד" ששודר אמש (א') הוא מתעד חומרים השחוקים בתודעה הציבורית עד דק: עדרי אנטילופות בורחים, חיות טרף קורעות בשר, נשרים חגים ממעל, סוואנה אפריקאית פרועה ותהליך ברירה טבעית אכזר. בקיצור, איש תקשורת מבוגר מצלם סרט טבע מוגבל. למה ואיך לעזאזל התוצאה כל כך מיוחדת, מעניינת וראויה ביחס למציאות הטלוויזיונית בישראל?
 
תופעה ייחודית. מוטי וירון לא נפרדים
 תופעה ייחודית. מוטי וירון לא נפרדים 
 צילום: מתוך "לטרף נולד" 
 
טוב, זה לא כזה קשה. הצמד לונדון את קירשנבאום כבר הוכיח את עצמו כאחת התופעות הייחודיות בתקשורת המקומית. הומור בריא ואינטליגנציה, רהיטות וציניקניות - אתם כבר מכירים את הסיפור. מה שהפך את הסרט ששודר אתמול לחוויה יוצאת דופן- לאו דווקא יצירת מופת או אבן דרך, אלא סתם שעת צפייה הגונה שאין הרבה כמותה- היה בעיקר הנוכחות של האונה השנייה, ירון לונדון. הלה הגיח לקטעים המקשרים בינות לצילומי הטבע, והכביר במילותיו על הנגלה בפני הצופה. וככל שהתקדם המשדר, הלך הטקסט והתעמק בסרט, בסיבות לעשייתו, באופנים בהם הוא מתגולל בפני הצופה, במשמעותו עבור היוצר שלו. מה אתה צריך את זה, מטיח לונדון בקירש, נשיונל ג'יאוגרפיק מושיבים שם צלמים במשך שנים ולוכדים את הרגעים המסעירים ביותר, מה כבר יש לך להראות משבוע של צילום חובבני באפריקה. אבל הם לא יודעים לספר סיפור, מוחה מוטי חלושות, וחוזר לערבה האפריקנית.

מסע ספארי שגרתי, מבלי לנסות להסתיר את ההמולה האנושית הפולשנית, השואפת לחדור לרגעיו המכריעים של הטבע ולגדוש את הנפש בפראיות מובנית: ג'יפים משתרכים בעקבות אריות, נמרה מטפסת על עץ כשטרפה בין שיניה, ביולוג מומחה מספק כמה משפטי הסבר פה ושם. ברקע מקריא קירשנבאום את פרשנותו לאירועים: לא מדעית, לא רומנטיקנית, לא מרעישה. בסך הכל רשמיו של אדם בעל עין חדה, מוח רושם ופה פעיל. הסיפור המרכזי הוא נדידת עדרי הגנו ההמוניים וגל ההמלטות השנתי המאסיבי, כשבו משתבצים סיפורים נוספים- על אריות ותאואים, צבועים ואימפאלות, היפופוטמים ועוזניות. אין ניסיון להרשים, ללכוד רגעים נדירים, או לייצר דרמות עוצרות נשימה. גם החלקים שנוגעים יותר ללב מועברים אגבית כמעט. אז מה יש פה?
 
 
זו הייתה טלוויזיה במיטבה. לא ישיבת קריאייטיב של מוחות שיווקיים תאבי רייטינג, לא תקשורת דעתנית וחוקרת הנוגסת בממסד, לא פרויקט מפואר של עשייה ראוותנית ומהוקצעת. פשוט רצף צילומים ערוך היטב המתעד מסע לטריטוריה אקזוטית בידי איש טלוויזיה עם- טוב, זו אולי מילה קצת לא רלבנטית למדיה הזו, אבל בכל זאת- שכל. דווקא בגלל ש"כל אחד" יכול היה לצלם סרט כזה ודווקא מתוך היעדר האמצעים, המכשור או החידושים, יצא משדר שהותיר עשן על כל הטררם של סרטי הטבע הפומפוזיים. זה היה טבע שכלי ורגשי, לא חושי ומניפולטיבי; וזה היה שווה כל פאקינג דקה. לא שלמדנו הרבה: ידענו שהברדלס יטרוף את הגור הרך ויהיה עצוב. אבל אחרי השפע המסחרר של כל צילומי הבר המסעירים שידענו, זה היה יותר מחידוש מרענן: זה היה כיף.

עוד בטלוויזיה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by