בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא בבית ספרנו 
 
 תלמידים בישיבה (למצולמים אין כל קשר לכתבה)   
 
יעל אלואיל, הזמן הוורוד

דלתות שלא ננעלות, חדרים נטולי פרטיות, התקנת חלונות בדלתות ושליטה על מיקום המקלחות והרגלי הרחצה של תלמידי הישיבה הם חלק מהניסיון של מערכת החינוך החרדית למשטר ולצמצם ככל האפשר את האפשרות למגעים אסורים בין התלמידים החרמנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשיחה מקרית שקיימתי עם אדריכל שתכנן ובנה הרבה ישיבות בחייו עלתה טענה מפתיעה בנושא תכנון מבני הישיבות: ריבוי מקרים של הומוסקסואליות בישיבות, הוא טען, מביא את ראשי הזרמים החרדיים להגדיר משתנים אדריכליים מסוימים במבנה הישיבה, כך שאלה ימנעו הזדמנות לאינטראקציה הומוסקסואלית. טענה זו, שהוא סירב לחזור עליה לציטוט, היא טענה מרחיקת לכת (ועלולה אף להישמע מופרכת): מצד אחד, כמה רחוק הם יכולים ללכת נגד העניין, מצד שני - החברה החרדית, על זרמיה השונים, מסרבת אפילו להכיר בהומוסקסואליות. מצב שבו ראשי הקהילה החרדית מנסים למגר הומוסקסואליות באמצעות אדריכלות הישיבות הוא מדהים ומקביל, למשל, לקהילה המתכחשת לאלימות הנוער בקרבה, אך מתקינה גלאי מתכות בכניסה לבית הספר.

בניגוד לחברה הדתית-לאומית (כיפה סרוגה), שיחסה להומוסקסואליות נע בין התנגדות לבין סובלנות מצומצמת, החברה החרדית מתייחסת לנושא מתוך הדחקה חזקה. "החברה החרדית לא יכולה לברוח מהומוסקסואליות, מפני שהיא נוכחת בקרבה, והיא נחשפת אליה גם בישיבות וגם בשל עבריינות מין הומוסקסואלית", אומר שחר אילן, עיתונאי "הארץ" המתמחה בחברה החרדית.

עבריינות מין הומוסקסואלית היא אחד הצדדים היחידים של הומוסקסואליות שבאים לידי ביטוי בעיתונות ובשיח הציבורי החרדיים. המעשה עצמו לא יוזכר במפורש אלא בצורה מרומזת, כמעשה של "גברים שדינם כרת". לדברי פרופ' מנחם פרידמן מהאוניברסיטה העברית, החוקר את התרבות החרדית, הישיבה - כמוסד טוטאלי שמרכז גברים בלבד בתנאי פנימייה - מביאה לידי ביטוי נטיות הומוסקסואליות. זאת בדומה למוסדות טוטאליים וחד-מיניים דומים, כמו בתי סוהר ומחנות צבא. הדבר בולט בישיבה עוד יותר מעצם היותה מוסד מרכזי בחברה שאינה מאפשרת יחסים בין גבר ואשה עד לחתונה. בספרו "זמן אלול" מזכיר דב אלבוים מספר מקרים שבהם בחורים בישיבה "קטפו תאנים" זה עם זה. גיבור הספר עצמו, המתענה במחשבות אסורות על נשים חילוניות, מוצא עצמו, בהעדר בנות, חושב גם על גופו של חברו לישיבה. "מאחר שהישיבה היא מוסד דמוי מנזר", אומר שחר אילן, "היא למעשה מעודדת הומוסקסואליות. זאת מפני שהיא מציגה את האפשרות ההומוסקסואלית גם בפני גברים שהיא עבורם רק אופציה, או כאלה שאין להם אלטרנטיבה אחרת". תלמידי ישיבה שעימם דיברתי, הומואים ושאינם הומואים, מאשרים זאת.

בניגוד להומוסקסואליות, לסביות לא נמצאת כמעט בתודעת החברה החרדית. לדברי פרופ' פרידמן, בניגוד לבנים, שמקומם המסורתי בישיבה ותפקידם לימוד תורה, מקומן של הבנות בבית ותפקידן לעזור בתפעולו. הבנות גרות בבית ונמצאות תחת פיקוח ההורים גם כשהן לומדות בסמינר. לרוב, בנות יתגוררו בפנימייה רק אם הן יתומות או אם משפחתן חיה בחו"ל, במקום שבו אין לימודים ברמה גבוהה לבנות חרדיות.

בכל מקרה, אומר פרופ' פרידמן, החברה החרדית מתייחסת בסובלנות ליחסים קרובים של נשים, כולל הפגנת חיבה פיזית. זאת, כמובן, עד לרמה של יחסי מין לסביים, שייתפסו כמעשה חמור ביותר. שתי יוצאות בשאלה שראיינתי טענו שלא נתקלו בלסביות בין חברותיהן בסמינר, אלא אם כן מחשיבים מערכות יחסים מסובכות עם המדריכות. סקס של ממש לא היה שם, למיטב ידיעתן.
 

אין חדרים זוגיים

כדי לבדוק אם טענתו של האדריכל נכונה ואכן קיים ניסיון למנוע הומוסקסואליות באמצעות אדריכלות הישיבה, היה צורך לבדוק אם למבני הישיבות החרדיות מאפיינים שונים מאלה של פנימיות ובתי ספר חילוניים, ואם כן, מהם המאפיינים הללו.

בשיחות עם מספר תלמידי ישיבות שחזרו בשאלה, צוינו מספר מאפיינים חריגים באדריכלות הישיבה, שאינם נהוגים בתכנון מבני חינוך דומים במגזרים אחרים. מאפיינים אלה מאפשרים פיקוח ושליטה על הפרט כדי למנוע מעשים אסורים. בהגדרה "מעשים אסורים" נכללים, כמובן, גם מעשים שאינם קשורים בהומוסקסואליות, כמו קריאת עיתונים חילוניים, אך חלק לא מבוטל מהם (כמו אוננות) קשור במין, וכידוע, אין בישיבות הזדמנויות למין הטרוסקסואלי.

מבנה קמפוס הישיבה: לישיבה החרדית שני חלקים עיקריים: האחד - אזור בית המדרש וכיתות הלימוד והשני - הפנימייה (המגורים). שני החלקים מופרדים, ומטבע הדברים הדגש בתכנון ניתן לאזור הלימוד.
"בישיבות חרדיות המגורים משמשים אך ורק לשינה ולהתארגנות. אסור ללמוד בחדרים", אומר גדי אפל, בוגר ישיבת פוניביז' שחזר בשאלה. "מאחר שסדר היום צפוף מאוד, מאורגן ומוקדש ללימוד, אין שום סיבה לשהות בחדרים בשעות היום". אזור המגורים, אם כן, הוא לרוב מבנה נפרד, שנותר שומם במשך היום. אך מאחר שניתן לחמוק מתוך מאסת התלמידים בבית המדרש אל החדרים, ישנן ישיבות שבהן מבנה המגורים נעול בזמן השיעורים.

בספר "זמן אלול" מתוארת נעילת אגף המגורים של הישיבה בשעות הלימודים בעקבות אירוע הומוסקסואלי. לעומת זאת, בישיבות של הציונות הדתית, דוגמת ישיבת אורות, אין הפרדה בין בית המדרש לבין המגורים, כך שלא ניתן לחסום את הגישה למגורים.

חדרים: בהכללה, לא יימצאו בישיבות חרדיות חדרים לשני תלמידים. ניתן למצוא חדרים לתלמיד אחד וחדרים לשלושה תלמידים ויותר, זאת כדי לא לאפשר התייחדות של שני תלמידים. הדבר בולט בהתחשב בעובדה שבפנימיות חילוניות כמו מעונות סטודנטים החדרים נוטים להיות זוגיים.

מקלחות: במקלחות נחשף הגוף, ולכן מטבען הן אזור לא צנוע, שבו ניתנת לנערים הזדמנות לראות ואפילו לגעת זה בזה. הגישה כלפי המקלחות שונה בקרב הזרמים הדתיים השונים, על פי דרגת האדיקות שלהם. בישיבות של חסידות גור, כדוגמת ישיבת אמרי אמת בבני-ברק, אין מקלחות כלל, רק כיורי רחצה ומקווה, שבו ניתן להתקלח פעם בשבוע, בערב שבת. "תכננתי פעם ישיבה לחסידות גור", סיפר לי אותו אדריכל, "והפרוגרמה לא כללה מקלחות. שאלתי את הרב מה התלמידים יעשו אחרי משחק כדורגל, והוא ענה לי: 'יחכו ליום שישי, למקווה'".

"להתקלח באמצע השבוע אסור לחלוטין", מספר לי תלמיד הישיבה ב', זאת כדי לצמצם ככל האפשר הזדמנויות שבהן גברים נפגשים ערומים. במקווה של הישיבה נמצא משגיח, וישנן תקנות מיוחדות לשהייה בו.

בישיבות ליטאיות, כישיבת פוניביז' היוקרתית בבני-ברק, ישנן מקלחות משותפות לכל קומה, שבהן ניתן לבקר בשעות מוגדרות מאוד במשך היום והשבוע, כך שאתה לא יכול למצוא את עצמך מתקלח לבד. אין מקלחות צמודות לחדרים, ולא מטעמי חיסכון (הדבר בולט לאור העובדה שהישיבה עשירה בתרומות ולאור שכר הלימוד הגבוה שגובים בה). ישיבת פוניביז' משקיעה כסף רב במשכנה. כדי לשוות כבוד לתורה, בית המדרש בנוי מהחומרים היקרים והמשובחים ביותר, ספרי לימוד יקרים נרכשים, והריהוט מחודש בכל שנה. אזור המגורים פחות, כמובן, בחשיבותו בחיי הישיבה, והרבה פחות כסף מושקע בו, אבל הוא אמור "להרחיב את הדעת" ולספק תנאי מחיה טובים. החדרים, בהתאם, מוארים ומרווחים, אבל השירותים והמקלחות נמצאים במסדרון. במקבילה הנשית לפוניביז', כמו סמינר בנות יעקב, ניתן למצוא פרטיות ומקלחות צמודות בחדרים.

בישיבות של הציונות הדתית מקובל קיומן של מקלחות צמודות לחדרים. בחלק מהישיבות, דוגמת אורות, יש מקלחות צמודות בכל החדרים, ובאחרות, דוגמת נווה שמואל באפרת, רק בחדרי השכבה הגבוהה.

דלתות: לרוב, בישיבות של הציונות הדתית יש אפשרות לנעול את דלתות החדר והשירותים הצמודים לו. "אצלנו בישיבה היו מגעים הומוסקסואליים ברמה מסוימת. מאחר שהקו שבין מותר ואסור היה ברור, כשעשו משהו אסור נעלו את הדלת", אומר יוחנן עזריאל, בוגר ישיבת נווה שמואל באפרת. בישיבות חרדיות, לעומת זאת, אין כלל אפשרות לנעול את הדלתות.

לדברי גדי אפל, בישיבת פוניבז' קיימות, נוסף לדלתות הפונות למסדרון, גם דלתות בקירות שבין החדרים עצמם, כך שאפשר למעשה לעבור מחדר לחדר במעין מסדרון נוסף, המקביל למסדרון הראשי. בדרך זו אף חדר לא מהווה יחידה פרטית וסגורה, אלא חלק מחלל ציבורי של קומת המגורים כולה.

נקודה נוספת לגבי עיצוב הדלתות: בכל הישיבות החרדיות שבדקתי את תוכניותיהן, הדלתות עצמן ניתנות לפתיחה רק כלפי חוץ, במקום הפתיחה המקובלת כלפי פנים. בצורה זו לא ניתן לחסום את הדלת מבפנים, והמשגיח יכול בכל רגע לפותחה ולראות מה נעשה בחדר. חשוב לדעת שפתיחת דלתות כלפי חוץ היא תופעה חריגה ולא מקובלת באדריכלות, בפרט בתכנון מוסדות חינוך, בשל הסכנה הבטיחותית של פגיעת כנף הדלת הנפתחת באדם העובר במסדרון. בדלתות בישיבת תולדות אהרון אף הגדילו לעשות והתקינו חלונות, "כדי שהמשגיח יוכל לראות שגם בחודשי החורף התלמידים ישנים עם הידיים מחוץ למיטה", לדברי תלמיד הישיבה ג'.

בישיבות מסוימות דלתות חדרי השירותים חתוכות עד לגובה הברכיים (מקובל לחתוך את הדלתות מטעמי בטיחות עד לגובה שלושים סנטימטר), כך שניתן לראות ביתר קלות כמה אנשים נמצאים בתא השירותים. בספר "זמן אלול" מתוארת סצינה של עקירת דלתות חדרי המגורים בהוראתו של ראש הישיבה, לאחר שאחד התלמידים ניסה ללטף ולנשק תלמיד אחר.

המבנה החברתי הטוטאלי של הקהילה החרדית מעודד באופן פרדוקסלי הומוסקסואליות בכך שהוא מגדיר את מקומם של הגברים מחוץ לבית ובחברת גברים בלבד. הקהילה החרדית מנסה לפתור את הבעיה באמצעות פיקוח, שליטה ושיטור. קישור מפורש בין המאפיינים האדריכליים החריגים של הישיבות לבין ניסיון למנוע הומוסקסואליות הוא בעייתי בשל רגישותה של החברה החרדית לעניין. במלים אחרות: אף אחד שם לא יודה בפה מלא או בחצי פה שאכן התוכניות האדריכליות מושפעות מהרצון לנתב את רמת הפרטיות והגילויים המיניים האסורים של התלמידים. גם האדריכל המתכנן של הישיבות סירב לעשות זאת.

מטרתן של הישיבות החרדיות היא לחנך חרדים צעירים ולהופכם למבוגרים יראי שמים ובעלי מידות טובות. הומוסקסואליות, כמובן, לא מוגדרת כמידה טובה כזו, אבל צריך לזכור שכל ביטוי של מיניות, מאוננות ועד משכב זכר, נחשבים לחמורים ביותר. החברה החרדית, שהתמודדות עם איסורים ופרדוקסים היא חלק מהווייתה, יכולה להעמיד אל מול הפרדוקס של הישיבה רק פתרונות חלקיים ולא מספקים.

________________
הכותבת היא אדריכלית
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by