בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
באייפוד של 
באייפוד של שרון מולדאבי 
 
  צילום: תילי שרון    
באייפוד של |
 
סנונית ליס

הזמר, היוצר והעיתונאי סיפר לנו על האלבומים ששוכנים בגן החיות שבאייפוד שלו. ברשימה: פורטיסהד, נאס, איימי ווינהאוס ובוב דילן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Aman Iman
 Aman Iman  
 צילום: יח"צ 
 
הרבה לפני המצאת הריאליטי, שרון מולדאבי היה כוכב שנולד מעצמו, ללא פורמט נוצץ בפריים טיים. סולנה של להקת "גן חיות" המיתולוגית שחרר לפני כחצי שנה את אלבום הסולו השלישי שלו - "אל תפחד". באוקטובר ישוב להופיע עם שירי האלבום, עדכונים על הופעותיו תוכלו למצוא באתר שלו . במקביל, הוא ממשיך לשדר את תכנית הרדיו "המוסיקה בפנים" ברדיו תל אביב בימים א'-ג' בין 22:00 ל-24:00, כותב על מוסיקה בגלובס ומדג'ה. מה לגבי האלבום הבא? "אני מתחיל לחשוב על זה, אבל עוד אין כיוון מוגדר", אמר לנו. בין כל אלו סיפר לנו שרון מולדאבי על האלבומים מרכיבים את הפלייליסט הפרטי שלו.


Aman iman // Tinariwen

ההרכב הזה מורכב מעשרה נגנים, לוחמים לשעבר במחתרת שבט הטוארג בדרום מערב הסהרה. הם שרים בשפה שדוברים רק שני מיליון אנשים והם סופים, מה שאומר שהמוזיקה המדיטטיבית שלהם מזכירה קצת את נוסראט פאטה עלי חאן ומשפחתו המדהימה מאפגניסטן. הם מנגנים בגיטרות חשמליות מטמטמות, כך שלא מדובר במוזיקת עולם או בנמנמת ניו אייג'ית, אלא בתפילות מחושמלות שמגרות את החושים גם מבלי להבין אף מילה.
 
Back to Black
 Back to Black  
 צילום: יח"צ 
 
Shalosh // Midnight peacocks

זו הכללה נוראית, אבל בעשור הנוכחי להקות גיטרות מהגולה משעממות אותי. הרוב ממוחזר, לעוס, מחקה, מתחזה ובעיקר חסר אישיות ואמירה. בישראל דווקא קורים דברים מדהימים ויש התפוצצות של כישרון, תוכן וסגנון. הפיקוקס עושים מטעמים מכל מרכיבי הסלט שלהם, ואני טוחן בעיקר את "אל עריש" ו"מרקש", שעושים את מה שלא נוצר בשומקום אחר. זה מה שאנחנו צריכים לייצא לעולם.


Back to black // Amy Winehouse

הרבה אחרי שהצהוב שסביבה ישקע ויישכח, יישארו יצירות הפופ העל והאל-זמניות . אני מעריץ, מבצע שיר שלה בהופעות שלי ובעיקר משתאה מול ההגשה הקולית ומול כתיבת השירים שהיא כל מה שאני אוהב בפופ: מתומצת ישיר, קצר, עשיר, משעשע, נוגע, חושני, מרגש, חכם, בגובה העיניים, הלב, הקרביים, האגן והרגליים.


Third // Portishead

אני בן 42, ויותר מדי אנשים בגילי הופכים קהים לדברים חדשים ופוטרים מוזיקה עכשווית באמירה שפעם היה יותר טוב. אני ממש לא מסכים ולא מתרפק על העבר, אבל זה נכון שקשה לשמוע היום מוזיקה חדשה שמחפשת את הקדושה. זה מה שמאפיין ומייחד את החדש של פורטיסהד. מכל שיר הם בונים קתדרלה נשגבת של עצב קיומי. קשה, תובעני, ויפה עד כאב.
 
 
Sticky Fingers
 Sticky Fingers 
 צילום: יח"צ 
 
Blue // Joni Mitchell

בית ספר לאינטימיות: כתיבת מילים ומנגינות עילאיות, שירה שאין עליה, ואמנית שמשילה את עור הנפש ומגיעה הכי קרוב לשקיפות. כבר-25 שנה שזה אחד מהאלבומים החשובים בחיי. האמת העצובה שלא התחתנתי עם ג'וני היא מבחינתי עוול היסטורי שכנראה לא יתוקן ולא יכופר. אהובת נפש שלי.


Sticky fingers // The rolling stones

מאז שאני משדר את "המוזיקה בפנים", ברדיו תל אביב בימים ראשון-שלישי בין עשר לחצות, אני נהנה גם מלהשמיע שירים פחות מוכרים של אמנים ותיקים ואהובים. מאגר הקלאסיקות של הסטונס הוא בלתי נדלה ואפשר בכל יום בשנה לשדר שיר אדיר אחר שלהם.


Fleet foxes // Fleet Foxes

זה אריך נגן ראשון להרכב מסיאטל. אני לא יודע הרבה על הפליט פוקס, אבל מתפעם מההרמוניות הקוליות ומההכלאה שבין פולק אנגלי, אירי ואמריקאי, לבין הרמוניות קוליות בסגנון ימי הביניים. השילוב הזה מזכיר לי את הרכב הרוק המתקדם הבריטי ג'נטל ג'איינט.
 
Feed the Animals
 Feed the Animals 
 צילום: יח"צ 
 
Feed the animals // Girl talk

הכרנו את די ג'יי שאדו ואת האבלאנשז ושמענו מיליון מאש-אפים. אבל הדיג'יי האמריקאי גרג גיליס, האיש שהוא גירל טוק, לוקח את הכלאות הסימפולים לשלב אבולוציוני חדש. האלבום מורכב מ-300 דגימות מהיסטורית הפופ, והדגש הוא על פופ, כי יש בו גם רוק, היפ-הופ, רגאיי, סול ואולדיז. לא מדובר ברצועות נשכחות או בערוצי הקלטה אזוטריים, אלא באורגיה המונית של להיטים: אלביס קוסטלו עם קלי קלראקסון, הג'קסון פייב עם קווין, קרול קינג וריהאנה, פרוקול הארום ומ.י.ה., רוד סטיוארט ובריטני ספירס, אפריקה במבטה ואייר. נצחי זה לא, אבל חטיף פופ לקיץ הנוכחי? לגמרי כן.


Untitled // Nas

לפני שנתיים הוא אמר ש"ההיפ-הופ מת", אבל האלבום החדש שלו מוכיח בדיוק את ההפך. הרצינות, המחויבות, בשירים כמו: "אמריקה", "סליי פוקס" ו"בלאק פרזידנט" יש הרבה סמכותיות ואומץ. הם הופכים את החדש של הראפר הוותיק, לצד האלבום של הרוטס, לאמירה הפוליטית הכי חזקה בהיפ הופ השנה. נאז משובח בדיוק כפי שהוא ותיק. חוץ מזה, מגיע לו כבוד, הרי הוא נשוי לאישה הכי סקסית בהיפ הופ - קליס.

I'm not there // Bob Dylan

לא, אני לא מתכוון לפסקול שכלל חידושים ברובם מיותרים לשיריו, אלא לסרט עצמו, שעדיין מחלחל, מהדהד, שוקע ומעתיר השראה כמו שירי הגאון עצמם. לא עוד סחורה מפס הייצור של ביוגרפיות מוזיקליות הוליוודיות, אלא מסע מתפתל אל לב היצירה והיוצר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by