בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ומירי זונה 
 
 מתפקדת בכבוד בשני רבדים. ``נשות הכדורגלנים``   
 
עידית גיל-אשל

עידית גיל-אשל מציעה את "נשות הכדורגל" כאלטרנטיבה הולמת גם למי שלא פותח את ה"סאן"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
באחד הרגעים היותר ארס-פואטיים של "נשות הכדורגל" מנתחים סלבטורה, היפיוף האיטלקי רחב הלב ודונה, אשתו הנבגדת (ומאוחר יותר גם הבוגדת) של כוכב הקבוצה איאן וולמזלי, את נסיבות קיומן של דמויותיהן בליבה של אופרת הסבון הקשוחה הזאת:

סלבטורה: "לא קל להיות אשה של כדורגלן, נכון?"
דונה: "זה אמור להיות קל, עם כל הכסף שיש לנו".
סלבטורה: "אי אפשר לסמוך על כדורגלנים. הם תמיד יחשבו קודם כל על עצמם".

שניהם צודקים, כמובן. לא קל להיות אשה של כדורגלן, (למרות שזה אמור להיות - עם כל הכסף שהכוכבים האלה מרוויחים) אבל זה בעיקר בגלל שהאלילים שלנו חושבים קודם כל על עצמם. תמיד.

למרות שזאת חוכמה קטנה מאוד להיטפל ל"נשות הכדורגל" - בהחלט לא סדרת דרמה בריטית מהסוג המתנשא שהצופה הישראלי הורגל לצרוך - הרי שעם כל הבעיות שלה, מצליחה הטלנובלה הספורטיבית הזאת להתמודד עם החיים שמאחורי התהילה באופן שפורט על נימי האוהד של כל אחד.

כמו במרבית קבוצות מרכז הטבלה ומטה באנגליה, גם ב"נשות הכדורגל" יש מעט מאוד כדורגל, והרבה מאוד מכל מה שמסביב: אורגיות מטורפות, קוק בכמויות, גזענות, אלימות, לאומנות, יריבויות אישיות והרבה נשמה. את כל המרכיבים האלה מתדלקים ומתזמרים - בחיים כמו בסידרה - הצהובונים הצעקניים, שבכוחם להפוך בין לילה שחקן אפור לאלוהי הממלכה, ויום אחר-כך להשפילו עד עפר, לרמוס את כבודו העצמי, לפרק את משפחתו ולחסל לו את הקריירה.

הטלנובלה, כפי שניתן לצפות ממיזם טלוויזיוני שפרנסתו אמורה להגיע מאותו קהל שצורך בצמא את ה"סאן", ה"דיילי מירור" ודומיהם, נמנעת במופגן מלהעביר ביקורת כלשהיא (גם לא סאטירית, כפי שניתן היה לראות במוקיומנטרי המצויין של סטיב בארון, "מייק באסט - מנהל את אנגליה") על שליחיו המודפסים של אלוהים. במקום זאת מתפקדות הכותרות השחורות הענקיות, הצעקניות והארסיות שנמרחות על רבע עמוד כמניעות עלילה לגיטימיות. ממש כמו בחייהם הלא קלים של הכדורגלנים ונשותיהם.

אך בדומה ליומונים המושמצים ההם, גם "נשות הכדורגל" מתפקדת בכבוד בשני רבדים, ומאפשרת גם לגבוהי מצח שלא מתביישים בחיבתם המזדמנת למעט בידור זול, להעביר את הזמן בכיף: הגברים כובשים, הנשים חתיכות, התככים סבירים, ההומור טוב והכדור הוא עגול.

נקודת החובה היחידה מבחינתי, כאשה, היא האפליה השכתובית הברורה של הגיבורות הנקביות בסדרה; בניגוד למה שניתן להבין משמה, דווקא הכדורגלנים – ולא נשותיהם – הם הדמויות היותר מעניינות ומסקרנות ב"נשות הכדורגל". ההצדקה הסבירה ביותר לעניין יכולה להיות שנשים תככניות ובוגדניות אפשר למצוא בכל מקום, אבל כדורגלנים כאלה רואים מעט מאוד בטלוויזיה - אלא אם אתם אוהדים של ארסנל או מכבי ת"א, כמובן. כך או כך, יש מה לראות.

__________________________________
"נשות הכדורגל", ימי רביעי ב-23:00, ערוץ 10

אתר מצויין לסידרה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by