בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
קולנוע 
פוסט טראומה 
 
  צילום: מתוך ``טיסה 93``    
קולנוע |
 
ליבי בגנו

שבע שנים מאז מתקפת ה-11 בספטמבר ונדמה שהוליווד מצליחה להתנתק מכבלי השמרנות המתחסדת ולגעת סוף סוף בפצע, אפילו עם קורטוב של הומור. מאוליבר סטון ועד קני וקרטמן - ליבי בגנו בונה מגדלים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסקפיזם. "היום השלישי"
 אסקפיזם. "היום השלישי" 
 צילום: יח"צ 
 
מתקפת הטרור של האחד עשר בספטמבר 2001, כפי שניבטה אלינו ממסכי הטלוויזיה, נראתה לרובנו כמו סצנה מסרט אסונות עתיר תקציב. בעוד עולם שלם חזה במראות שעתידים לשנות את פני העולם המערבי, ידעו קברניטי הוליווד שכל החוקים בטלים. ארה"ב לא תהיה עוד כפי שהייתה ותעשיית הבידור שלה צריכה לנהוג בהתאם. בשבע השנים שחלפו מאז אותו יום נורא, עברה הוליווד, בסרטים כמו גם בטלוויזיה, לא מעט תהפוכות כשהצורך לשמור על נאמנות למולדת, פטריוטיות ורגישות התנגש כל העת עם החובה לטפל בנושא בצורה כנה, לא מתחסדת ולא מתפשרת. אם לפני האירועים, טרור הוצג בצורה בידורית וסטריאוטיפית ומייד לאחריהם הייתה הימנעות כמעט פנאטית מהתמודדות עם האמת והשלכותיה, לאחרונה נדמה שאמריקה מתעוררת ומבינה שאפשר, מותר וגם צריך לדבר על זה, להתמודד עם זה ולעזאזל, אפילו לצחוק על זה.

כשהבית הלבן עלה בלהבות

לא מעט סרטים שקדמו לאירועי ה-11 בספטמבר ניסו לדמות מציאות בה ארה"ב נמצאת תחת מתקפה אך כמעט תמיד, הטיפול בנושא היה סטריאוטיפי וצפוי מדי. לא לחינם אמרו רבים שהם מרגישים שהם צופים בסרט כשהמטוסים התנגשו ומוטטו את מרכז הסחר העולמי. הוליווד הרגילה אותנו לבלוקבאסטרים עתירי אסונות ובחמש השנים שקדמו למתקפה, תעשיית הקולנוע הספיקה להשמיד עבור צופיה את גבעת הקפיטול, פסל החירות, מדיסון סקוור גארדן, הבית הלבן וב"פגיעה קטלנית", אפילו את מגדלי התאומים.

בין אם היו אלו טרוריסטים, אסונות טבע או מטאורים אימתניים דוגמת "ארמגדון" שחירבו כל חלקה טובה במנהטן, הז'אנר הזה, שנקרא "בידור אסקפיסטי" זכה להצלחה אדירה בסוף שנות ה-90 כשמעל כולם מתנשא "היום השלישי" (1996) שהציג סצנה בלתי נשכחת בה הבית הלבן מתנפץ לרסיסים, וויל סמית' אחד שמציל את העולם ונשיא חתיך שנושא נאומים חוצבי להבות ומאחדים באמצע פאקינג שומקום. הסרט היה הצלחה קופתית מטורפת בארה"ב ומחוצה לה והיווה סוג של אבטיפוס לסרטי האסונות בהם אמריקה – חזקה ונאורה – תמיד תצא כשידה על העליונה. הסרטים הללו עודדו פטריוטיות, אמונה בשלטון ודגלו בשיטת ה"עין תחת עין". נקודת המבט שלהם הייתה פשוטה ונטולת סיבוכים כש"הטובים" ו"הרעים" מסומנים בצורה ברורה. הגיבור אינו יכול לטעות ומי שמעז לצאת נגדו יפסיד תמיד.
 
תודה לטרור על עוד 4 עונות ומשכורת
 תודה לטרור על עוד 4 עונות ומשכורת 
 צילום: יח"צ 
 
תעשיית החלומות משנה את המציאות

הצעד הראשון בו נקטה הוליווד מייד לאחר המתקפה היא הסרתם של מגדלי התאומים מכל סרט שעתיד היה לצאת בחודשים שלאחר מכן. את אותות הפתיחה של "סקס והעיר הגדולה" ו"חוק וסדר" ערכו מחדש כדי לא להזכיר לצופים בכל שבוע את קו הרקיע הישן של מנהטן. לפתע, צפייה בסרטים כמו "מגדל פיקוח", הנפתח באימג' של מטוס המשייט ברקיע לצד מגדלי התאומים, ו"מועדון קרב" המסתיים בפיצוצם של כמה גורדי שחקים על ידי גיבור הסרט, הפכה לקשה יותר לעיכול עבור האמריקאים.

יציאת סרטו של ארנולד שוורצנגר "פגיעה היקפית", בו מתעמת הגיבור עם טרוריסטים שמחריבים גורד שחקים נדחתה אחרי המתקפה למועד לא ידוע, האולפנים השליכו לפח כל תכנית לסרטי אקשן עקובים מדם, אפילו כאלו שכבר היו בשלבי הפקה מתקדמים. אך קברניטי הוליווד לא ראו את פני הדברים כפי שהם. בעוד תעשיית הסרטים הפכה לרכה ומחבקת, אמריקאים נהרו בהמוניהם לספריות הווידיאו ושכרו את אותם סרטי אסונות בהם כל אותם מראות מתקיימים רק על המסך והם, האומה החופשית והחזקה בעולם, מנצחת בכל סיבוב. תושבי ארה"ב חיפשו פתרון מהיר לכאב ורצו לברוח חזרה אל עולם בו הרעים תמיד נתפסים ונענשים.

אך הוליווד המשיכה בשלה, ושיגרה לאקרנים מה שבכיר בתעשייה כינה בזמנו "סדרת סרטי 'בית קטן בערבה', ומיאנה לחטט בפצע. גם פניה של הטלוויזיה בארה"ב השתנו בעקבות המתקפה באופן דומה ומגויס. הסדרה "זה הבוש שלי" פרי מוחם של יוצרי "סאות'פארק", הייתה הבטחה גדולה ותפקדה כמעין הכלאה משונה בין "נשואים פלוס" ו"הבית הלבן". בימים שאחרי האירועים, כשאמריקה התייצבה מאחוריה נשיאה בגאון, לא היה לסדרה שום סיכוי לשרוד בלוח המשדרים כשכל ייעודה היה ללעוג לג'ורג' וו. בוש. ואכן, היא בוטלה ונעלמה כלא הייתה.

הסדרה ג'אג, של רשת CBS הייתה בשנתה השישית ב-2001 והתחילה לשעמם ולקרטע . אך גל הפטריוטיזם הזרים לה דם חדש ועלילותיו של הטייס שהפך לעורך דין צבאי סיפקו לצופים בדיוק את מנת אהבת המולדת שהיו צריכים. ובכלל, נושאים כמו מלחמה בטרור וחורבן הפכו לחמים יותר מאי פעם. עלילותיו של ג'ק באוור ב"24" שבו את האמריקאים שהשתוקקו לגיבור שיעבור תלאות, עינויים, ימות ויקום לתחייה ועדיין יעשה הכל בשביל אמריקה שלו. "יריחו" שהפכה ללהיט מפתיע, מתעסקת בניצולים בעולם פוסט-אפוקליפטי מתחברת לפחדים של כל אמריקאי אך מציגה אנשים רגילים כגיבורים ללא חת שמראים לאפוקליפסה מאיפה משתין הדג.
 
לזכרם. קייג' ב"מגדלי התאומים"
 לזכרם. קייג' ב"מגדלי התאומים" 
 צילום: יח"צ 
 
האמת נמצאת שם

כנראה שהיה זה רק עניין של זמן עד שבהוליווד יקבלו ביצים ויבינו שהכחשה, התעלמות ותמיכה עיוורת בשלטון הן רעה חולה. תפקודו של בוש, המלחמה באפגניסטן ובעיראק, וכל ההשלכות של אותו יום מחריד, החלו להצטבר ולא ניתן היה יותר לעקוף את ההתעסקות הכואבת בנושא. בימאים, כותבים ושחקנים, אנשי רוח אם תרצו, הם ביקורתיים מטיבם, ולאחרונה, נדמה שאמריקה בכלל והוליווד בפרט משתחררות סוף סוף, ממדיניות ה"פטריוטיות בכל מחיר" שאומצה בימים שאחרי האירועים. שלושה סרטים חשובים ובולטים התמודדו עם הנושא בצורה חזיתית ואמיצה, כל אחד בדרכו שלו.

כשאוליבר סטון, השנוי במחלוקת, לקח על עצמו את הפרויקט "מגדלי התאומים" (2006), חששו רבים שהבמאי חובב הפרובוקציות יעורר כעס וכאב בקרב הצופים ומשפחות הקורבנות. העולם הופתע לגלות סרט, נטול פניות פוליטיות, המתרחק מכל ניסיון להעביר איזשהו מסר גדול מהחיים או לעורר מחדש איזו תיאוריית קונספירציה (סטון מת על כאלו). הסרט, בכיכובו של ניקולס קייג' חגג את חייהם וגבורתם של הכבאים הגיבורים שנתנו את חייהם למען אחרים ביום המתקפה ועשה זאת בתבונה וברגישות.
 
 
טרגדיה וחירות נפגשות. "טיסה 93"
 טרגדיה וחירות נפגשות. "טיסה 93" 
 צילום: יח"צ 
 
נכון להיום, הסרט העלילתי היחיד שהתעסק ישירות עם אירועי ה-11 בספטמבר הוא "טיסה 93" של פול גרינגראס (2006) ומדובר ביצירה קולנועית חזקה ומטלטלת שתעמוד במבחן הזמן גם אם יבואו אחריה עשרות סרטים שיגוללו את עלילות אותו היום. הסרט, מתאר את רגעיהם האחרונים של נוסעיה הגיבורים של טיסת יונייטד איירליינס החטופה שנלחמו עד הרגע האחרון, ניסו להשתלט על המטוס והתרסקו לבסוף בשדה בפנסילבניה, טרם הגיעו ליעד הטרוריסטים בגבעת הקפיטול. אין כאן כוכבים גדולים, תקציב מנופח או מניירות הוליוודיות, רק משחק משכנע וקורע לב ובימוי מושלם שהיה ראוי, לדעת רבים, לאוסקר.
 
מותר ללכלך. מתוך "פרנהייט 9/11"
 מותר ללכלך. מתוך "פרנהייט 9/11" 
 צילום: יח"צ 
 
וכמובן, שאי אפשר בלי מייקל מור שבין אם אתה מסכים אם דעותיו או לא, אי אפשר להתעלם מהדוקומנטריסט המתריס."פרנהייט 9/11" (2004) היה כתב אישום חריף נגד מדיניותו ומלחמתו של בוש בטרור. מור פתח את הצוהר ורבים עברו בו. לפתע הבינו האמריקאים שהדרומי השמרן והאהבלה שמנהל להם את המדינה וגם את העולם על הדרך, עושה טעויות פטאליות שאי אפשר ואף אסור להתעלם מהן. הסרט הביא למור את האוסקר, יצר באזז היסטרי וסייע רבות למועמד הדמוקרטי ב-2004, ג'ון קרי, להתקרב מרחק נגיעה מניצחון במרוץ לנשיאות.
 
 
קייל עשה מספר שתיים

הפרה הקדושה עמדה וחיכתה להישחט והרגע הגיע כמובן באדיבותם של מאט סטון וטריי פרקר,יוצרי 'סאות'פארק'. בפרק בלתי נשכח של סדרת הקאלט המאוירת שלהם לועגים ב'סאות'פארק' לקונספירציית 9/11. קרטמן פורש את משנתו לגבי מעורבותו של קייל בתקיפה על מגדלי התאומים ואין זה מפתיע כמובן שקייל הוא היהודי היחיד בסביבה. אז מה אם הוא בכיתה ד'? מאוחר יותר קייל וסטן נעצרים בחשד לאחזקת אנתרקס, מגיעים לבית הלבן ופוגשים את הנשיא בוש המתוודה שהוא עצמו אחראי למתקפות. בסופו של דבר מתברר שלממשל לא הייתה יד בדבר וכשקייל המבולבל שואל את חברו מי לכל הרוחות אחראי למתקפה, סטן עונה בפשטות - "חבורה של מוסלמים קריזיונרים".


 
כשג'יי לנו ודיוויד לטרמן מרפדים את המונולוגים שלהם בירידות על בוש וממשלו, כשג'ון סטיוארט ו"הדיילי שואו" הופכים להיות מקור החדשות המרכזי של מיליוני אמריקאים וכשכל המי ומי של הוליווד מתנגדים למלחמה בעירק, תומכים בחזרתו של מועמד דמוקרטי לבית הלבן ומבינים מי ניהל להם את המדינה בשמונה השנים האחרונות, אפשר להמר שהוליווד תיקח על עצמה את האתגר ותמשיך להתמודד עם 9/11, השלכותיו וגיבוריו בלי להתחבא מאחורי מעטה שמרני המיישר קו. יש עוד כל כך הרבה סיפורים לספר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by