בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בנפתולי השטייטל 
 
 רענן ודן מדברים פוליטיקה בחדר ההסבה, אחרי החמין   
 
רענן אביר

רענן אביר חוזר למקורות, ובודק את המקומות הטובים ביותר לתפוס בהם גפילטע פיש, חמין ובירה. יום שישי, שלוש בצהריים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא אחת בחלומותי אני רואה עצמי סועד על שולחנם של קיסרי רומי העתיקה בפאר והדר. בעצם לא על השולחן, אלא יותר בכיוון של ספא. בעוד אני טובל במים כמו ברווז צעיר, נערות ערומות מקלפות עבורי ענבים בודדים. ברקע פותחים את בטנו של פר ענק ואלפי ציפורים פורחות מקרביו. בסוף, בטוויסט מודרני, אני והנערות מקנחים בסורבה אשכולית אדומה שטובל במרק קאמפרי. ולפתע אני מקיץ מהחלום.

זה היום הראשון של ספיישל בתי האוכל היהודיים: במקום הספא - שולחנות צפופים וכרזות מקום המדינה; בתפקיד הנערות - שיכורים סמוקי לחיים עם ורידים בולטים באף; במקום הפר עם הציפורים הפורחות - קישקע; וכתחליף לסורבה - קיגל. האמת? נשמע מעולה. כל כך טוב שקשה להאמין שגם משלמים לי בשביל זה.
 

אלימלך (מקום 3 בעיר)

אנחנו מסיתים את דלת ההזזה ונכנסים לחדר הכניסה. הקהל מבוגר יחסית ועושה רושם של מקומיים. היושבים לא מרימים את העין מהסיגריה כדי להביט עלינו, אבל המלצרית ממהרת לגשת אלינו ומובילה אותנו לחדר הפנימי.

הקירות מקושטים בצבעי צהוב, כחול וירוק. אותו עשן סיגריות אבל הקהל שונה, צעיר יותר. כן, העולם צועד קדימה, ובאלימלך לא דורכים במקום. עולם שבו לכל תבשיל קדירה צרפתי זורקים ג'ינג'ר וקוראים לזה מטבח חדש. גם אמא שלי התחילה לשים ג'חנון בחמין (רק לקראת סוף הבישול, למי שמתעניין), מטבח פיוז'ן אתם יודעים.

עדיין, באלימלך עושה רושם המודרניזציה לא גלשה מהקירות לתפריט. בחינה שלו מסתיימת בהזמנת כבד קצוץ (18 ש"ח) ולחם (6 ש"ח). הכבד טעים אבל קצת יבש ולא טרי. צריך להרטיב קצת את הגרון. התפריט מבטיח לנו בירה שחורה, כהה ובהירה. תוצרת בית? פחות; יותר שמות קוד לגינס (26 החצי), גולדסטאר (17) וקארלסברג (מי לעזאזל שותה את זה?).

אני חשבתי להמשיך עם קניש בשר, שהוא לחם ממולא, אבל מכיוון שהיה חסר, הסתפקתי בגרסת הפטריות (12 ש"ח) שהייתה מספקת וטובה. גם הגפילטע פיש (18 ש"ח) של דן היה מוצלח, כך שמעתי, אך לטעום לא הספקתי. ההמלצה שלי בשבילכם מהמנות הראשונות היא קרפעלך הבשר המטוגנים של רז, שהיו באמת מצויינים.

החמין עם הקישקע (30 ש"ח) הגיע בקערה בינונית, אבל אנחנו מכירים את החומר ולא נכנסנו לשאננות. אף אחד משלושתנו לא חובבן בעסק הזה. הזמנתי עוד חזרת, שהייתה בסדר. גם החמין עצמו היה בכלל לא רע, למרות שהציב כמה קשיים. טוב, בכל זאת מנה ראשונה, וגם כבד קצוץ משותף וכרגיל ליטר של בירה בבטן. בסוף, בכל אופן, לא נותר דבר בקערה.

בשלב הזה כבר לא היה טעם לנסות להתנגד, כשדן, עפעפיו כבדים, שאל: "קיגל?". השוויתי ברצון (14 ש"ח), והעליתי את ההצעה שלו בפעמיים אספרסו כפול (8 ש"ח). רז פרש עם כוס תה עם נענע (6 ש"ח).

הקיגל התברר כסוס מנצח - אטריות צימוקים וכל הג'אז הזה - אך האספרסו לא היה ההימור הנכון. אם חובה על האמת להאמר, אז כן, אפשר לשתות את זה, אבל אספרסו זה לא. הסתפקנו רק בשליש מהקפה כדי להישאר עם טעם טוב, ממה שהייתה - מלבד האספרסו - ארוחה מוצלחת. כמתיד, הותרנו אחרינו מזכרת יפה בדמות תשר נדיב.
 

שטייטל (מקום 4 בעיר)

שבוע לפני הסעודה באלימלך, מרחק שני רחובות משם, שני גברים צעירים צועדים לכיוון שטייטל. למרות השמיים האפורים, המומים קלות מבילוי לילי שנגמר רק שעות ספורות קודם לכן, נראה שהאורות עדיין בוהקים מדי עבורם. יש שיאמרו שבמצב כזה, עדיף היה לדחות את הסקר למועד אחר. לאלה אומר שהדירוג של שטייטל במקום הרביעי, מבוסס גם, אולי בעיקר, על ביקורים קודמים. ביקורים אלה היו ספורים, לא מכיוון שמדובר במוסד שרמתו ירודה, אלא פשוט מפני שיש אחרים שרמתם גבוהה יותר.

אם כך, השתלשלות הענייניים כפי שאני פורש אותה לפניכם, היא יומן קצר אודות כניעת רוח האדם בפני הנזיד, ותו לא.

שמחתי להיזכר שיש פה טובורג וגינס מהחבית. כמה לגימות מהבירה שלי, ובצדן חתיכות מהחלה המרוחה בחריין, עזרו לשפר את ההרגשה ולהמריץ את מחזור הדם. הגפילטע פיש של דן ריענן אותי קצת בזמן שחיכיתי לקציצות הפרסה שלי. כשאלה הגיעו באיחור קל, הוצדק הדבר ע"י התוצאה. ניכר עליהן שהוכנו כהלכה בזמן ההזמנה, והיו טעימות וטריות כמו גם השמן שבו טיגנו אותן.

אך כל ההקדמה המרוממת והקלילה התבררה כמסך עשן בלבד, כאשר הוגשו לשולחן צלחות החמין. סליחה, קערות החמין הענקיות. הבנו שנזדקק לעזרתו של סיבוב בירה נוסף כדי להתמודד איתן. יש להודות על האמת: החמין של שטייטל אולי אינו הטוב בעיר, אבל לעזאזל, הם לא מקמצים בבשר, תפו"א ושאר מרכיבים. חבל רק שלא בפעם הראשונה הועלה חשד כנגד הביצה, לפיו לא התבשלה למעשה בחמין עצמו.

מה שהתחיל כטקטיקות מחושבות להתמודדות עם המטלה - להתחיל בבשר, כל מזלג שלישי לוקח תפו"א ושיטות נוספות - התדרדר במהירות לשטיקים שפלים: אני רואה את דן מציב את התפו"א שלו בצורה אנכית, ובכך מפנה שטח ניכר בצד ימין של הקערה; בתגובה אני ממהר לדחוף בבל'ך מתחת לבשר; דן מצמיד את התפו"א לדפנות כדי לנצל את השיפוע העמוק של הקערה; אני מהדק עם המזלג. כך זה נמשך עוד מספר מהלכים לפני שאנו מיישרים מבט אחד לשני ומסכימים שהגיע הזמן לאספרסו כפול. על קינוח, מן הסתם, אין מה לדבר.

כשהקפה מגיע, הוא לא מהווה נחמה כלל וכלל. לפי המנהג המקומי, האספרסו מגיע במאג, שהוא מעט מוגזם גם עבור שוקו חם. אחרי לגימה אחת אנחנו משאירים אותו כפי שהגיע ויוצאים למזג האוויר הסגרירי, לא לפני שאנו משאירים אחרינו 196 ש"ח לכיסוי עלות הארוחה + כמה עשרות שקלים של תשר נדיב במיוחד.

בשבוע הבא, מקום ראשון ושני.

______________________________
אלימלך, וולפסון 35, ת"א-יפו (טל': 03-6813459)
שטייטל, העלייה 43, ת"א-יפו (טל': 03-6878096)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by