בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מוסיקה 
פקק תנועה 
 
  צילום: גיא כושי    
מוסיקה |
 
סנונית ליס

החדש של עברי לידר מפגין את כישוריו אך תקוע במקום. התוצאה: מוצר מיינסטרים נוצץ. ביקורת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קצב אחיד מדי. לידר
 קצב אחיד מדי. לידר 
 צילום: גיא כושי 
 
על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את השם עברי לידר? צעיר מצליח, יוצר נוגה, בעל כישרון מוכח, אבל איך נאמר – קצת משעמם, לא? אלבומו החדש של לידר “בקצב אחיד בתנועות של הגוף" לא ישנה את הדימוי. כמו לכל אורך הקריירה שלו, גם הפעם לידר שומר על רף איכות גבוה ועל עשייה מוקפדת, אך ממשיך ללכת על שביל הזהב הבטוח של המיינסטרים. הוא לא מצליח, ונדמה שגם לא מנסה לאתגר את עצמו או את מאזיניו.

"יש לי דירה ומכונית וטלוויזיה ענקית להסתכל על החיים, זה לא כואב לי מספיק שירדו לי דמעות", שר לידר ב"היה לי טוב". שורה זו מטיבה לתאר את האווירה השורה על האלבום ואולי אף חושפת משהו על המסתתר מאחוריו. נשמע שהחיים של לידר לא מעוררים בו חשק לצעוק את עצמו, לפתח את הצליל או את האמירה המוסיקלית שלו. זה אלבום שמתחבב על האוזן בקלות – לחניו קליטים והטקסטים שלו מספקים מרקחת מרגשת, אבל לידר, המפיק המיומן, כובל את עצמו. ההפקה המוסיקלית מצוחצחת מדי, סינתטית ומפחדת לקחת סיכונים. שירים רבים באלבום יכולים לשמש כסינגלים. זה נחמד לרדיו ולמצעדים, אבל מאזין שהתבגר עם המוסיקה של לידר לא ישמע באלבומו החמישי בשורה עמוקה או מעניינת מבעבר. ממוסיקאי עתיר כשרון כמו לידר שחצה את גיל 35, וכבר הוכיח את עצמו מסחרית, היינו מצפים למוצר אמיץ ומעניין הרבה יותר.

לידר ממשיך להעמיק בנושאים שהעסיקו אותו בעבר: בורגנות, רגשות של מבוגרים צעירים, חברויות, אהבות ופרידות. באחדים מהשירים הוא מספר סיפורים אישיים ברורים ובאחרים הוא משתמש במושגים חצי מופשטים, אפנתיים ולעתים קלישאתיים. אלו מושגים שמצליחים לעורר סנטימנטים באופן כמעט אוטומטי ואולי אף מאולץ, אך לעתים לא אומרים דבר מה ממשי. האזינו למשל לצמד השורות: "ילד גדול רק רוצה להיות מאושר/ כמו גלולה בגרון של העם הנבחר". הוא מכיל כמה מושגים טעונים שיעוררו פרץ רגש בישראלי המצוי, אך קשה לאתר בו אמירה ברורה. מושגים בורגניים כמו בית מלון, אבקה לבנה, חבילת פדקס, ושורות כמו "אני רוצה שיביאו לי גוצ'י ויין", ממלאות את האלבום. הבעיה היא שהשעמום העצמי שלידר שר עלי חוזר על עצמו וזולג לבחירות המוסיקליות שלו.
 
 
קחו לדוגמה את "אני יודע מה אתה צריך" שבוודאי ישתלב מצוין בתחנות הרדיו. זה שיר קליט להפליא אך מאוס מבטן ולידה. הוא משלב בין דיסטורשן שטוח לבין לחן סופר קליט וטקסט עמוס קלישאות. נדמה שהצליל שלו הושאל מאחד מלהיטיה של אבריל לאבין והיינו מצפים מלידר שיבחר לעצמו מקורות השראה קצת יותר מאתגרים.

מבחינה סגנונית, לידר של האלבום החדש מתקרב שוב לחיק האלקטרוניקה, דבר שבהחלט מוסיף לאלבום. לידר הוא אומן מוסיקה אלקטרונית, הסימפולים והתכנותים שלו עשויים מצוין ומוסיפים עניין לאלבום. הסינגל הראשון "רק תבקש” עושה שימוש מושכל בסמפל אלקטרוני מעגלי רטרואי א-לה ז'אן מישל ז'אר. האלקטרוניקה הנקייה מתחלפת בשלל סגנונות הפקה והשיר מסתיים בדיסטורשן. הגיוון הסגנוני הזה מעט מיותר והייתה עשויה זו להיות רצועה טובה יותר אם הייתה שומרת על מיקוד. למרות זאת, מדובר באחד מהשירים הטובים באלבום.

כדאי להאזין גם ל“חשוב לי“ המצטיין בצליל מתכתי ומיוחד ומצליח להביע רגש כן של זעם. "הדרכים הארוכות של הדרום" מציג סיפור מרגש של מסע זוגי והיה עשוי להיות מוצלח יותר אם לא היה נעטף בהפקה מוסיקלית סכרינית. הדואט עם אפרת גוש "ביחד מפחד" הוא הטוב באלבום. הוא מצטיין בלחן קליט, בהפקה קולעת ובטקסט נוקב. הקול החמוץ-מתוק-מוזר של גוש מוסיף לו צבע מיוחד ומעניין יותר.

"בקצב אחיד בתנועות של הגוף" הוא אלבום עמוס להיטים פוטנציאלים, נעים לשמיעה ונוגע לפרקים. הוא ישמר בוודאי את מעמדו של לידר כזמר בולט ומצליח אך השמרנות האמנותית שמאפיינת אותו הופכת אותו לבינוני ויש להניח שלא יותיר אחריו חותם של ממש.
 
"בקצב אחיד בתנועות של הגוף" - עברי לידר
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by