בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פוסט-מפא"יניק 
 
 פיקציה של כוכב רוק. גפן   
 
צביקה בשור

צביקה בשור לא מבין למה תומר הימן משדרג את הפוזה הדלוחה של אביב גפן, במקום לעמת אותו איתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ביום רגיל לא הייתי מצטט את אורי אורבך. זה עניין דתי. חל אצלנו איסור מפורש לצטט את מי ששייך לדת "ההיא". אבל בין כה אני בתהליכי חזרה בשאלה, אז חשבתי לעצמי שננסה איך זה פעם אחת, ומקסימום מוות לי. כי הקטע הזה אמור להיות על אביב גפן והסרט שתומר הימן תפר עליו, ואורבך ניסח לא מזמן את אביב גפן 2003 בצורה תמציתית, שעלולה לעזור לנו להבין את האיש, הסרט, ובכלל:

"...הקריירה הדועכת של אביב גפן לא יכולה להצית את עצמה על ידי הפגנות ילדותיות. פעם בשנתיים הוא מייצר איזו אמירה פרובוקטיבית בראיון לעיתון נוער. פעם בשלוש שנים הוא מביא איזו שורה שמסעירה לרבע שעה את הביצה המקומית, וזהו. הציבור מתבגר מהר יותר מאביב גפן, ואנשים סבירים מבינים שכבר לא מדובר באמן שרוצה להציב מראה אמיצה אל מול פנינו, אלא בסתם אחד שרוצה לעצבן. מוכשר מאוד אבל קצת נודניק, שכבר מזמן לא היה בכותרות ובא לו לעשות עוד סיבוב. עוד חוזר הניג'וז".

ועל האיש הזה, בנקודה הזו, בא תומר הימן ועושה סרט. גפן רחוק מלהיות בשיא הקריירה שלו. הוא כבר בן שלושים (במאי), והיצירה שלו עדיין מדברת בגובה של בני 16 וחצי, מקסימום 18. לא פלא שפאר היצירה שלו נכתבה כשהוא באמת היה בגילאים האלה. אנשים שהיו פעם מאזינים קבועים שלו כבר מזמן מפהקים כשהסינגל החדש שלו מפציע בגלגל"צ. הנערים ממשיכים להגיע להופעות, וגפן עדיין נראה כמו ילד. אבל עד מתי זה יסחוב?

למרבה הפלא, את תומר הימן זה לא ממש מעניין. מבחינתו, הוא עושה סרט על אביב גפן, אז גפן הוא ההכי שבעולם לנצח נצחים. אחת התמונות הפותחות את הסרט מראה המוני ילדות בהופעה, נוהות-פועות אחרי המילים האלה, על המקום הדי מגעיל שנקרא לו הבית, על האדם המבולבל שנקרא לו אביב. אצל הימן, "אביב" הוא עדיין סופרסטאר. אייקון של אליל.

ולכן הימן מנסה לצייר לנו את דמותו המורכבת של האייקון המהלך בקרבנו. הוא מציץ אל בית הגידול של הילד הרע הכי טוב שלנו, וגורף משם סרטי תעודה מרנינים של ילד כל-כך מוכשר, פשוש חודר-מבט שכזה, שפשוט בעסה לראות איזה מבוגר סתם נהיה ממנו. וגפן, לפחות אצל הימן, הוא המבוגר הכי סתם בעולם. הוא קשקשן בגרוש, עם תפיסת עולם מגובשת בערך כמו של מצביעי "שינוי" (רוצים "שינוי? רוצים "שינוי"? רוצים "שינוי"!), עם פוליטקלי קורקטיות ארורה שמחבלת במהפכנות הכאילו שלו.

ובכלל, איזה פוסט מפא"יניק מעיק הוא גפן, כשהוא מדבר על פוליטיקה. הוא בעד שלום, בלי גזע ולאום, אבל כשהוא רואה את הנחנחנים של ברסלב מקפצים באמצע הרחוב, רוקדים את היידישע-טראנס ומחלקים קלטות, הוא מתעב אותם. הם מגעילים אותו. הם רובוטים של גורו, בניגוד לילדות האלה שמקעקעות את פניו על גופן. כשהוא מגיע לבית יצחק, הכפר בו גדל, כדי להופיע מול הילדים שם, הוא לא מצליח להבין איך אנשים חיים בחור הזה, כשהוא ברח משם אל היקום הקוסאמו-פוליטי. אלוהים, האיש מקליט את "לבכות לך" כדואט עם מרסדס סוסה. מוות לו.

כנראה שתומר הימן לא מסכים איתי. האיש שהוציא את עצמו מהארון על גבה של חבורת "השרוטים" שהדריך, לא מבין מה הבעיה בנרקסיסטיות ריקה. אביב שהוא רואה הוא באמת כזה מורד כזה, בלי טיפת כאילו. אז הימן לא מעמת את גפן עם הפוזה שלו, אלא רק משדרג אותה. הוא לא בודק עם גפן איך זה שהוא טוען לאאוטסיידריות כשהוא בא ממשפחת אצולה תקשורתית ופוליטית. הוא מצלם את המעריצות הצווחות ולא מעמת את גפן האדם עם התמונות האלה.

יש אלף ואחד מקומות בסרט הזה שמופיעה בהם חריקה בתדמית של גפן. אבל נדמה שהימן לא רואה אותן. כשהוא רואה את גפן שר את "אביב ההומו, אביב הבנזונה" בהופעה, הוא לא טורח לשאול את גפן למה הוא ממשיך לדוש את הקטע, כשהערסים כבר מזמן לא חושבים שהוא מעניין מספיק כדי לבוא ולקלל אותו בהופעות. מה, יכול להיות שהוא עושה את זה סתם, כדי לנפח לעצמו את בלורית הילד המפחיד? לאאאא.

אביב גפן של היום כתופעה של כוכב רוק הוא פיקציה. וסרט שנעשה על כוכב רוק כזה הוא לכל היותר חטא קל לאמת. גם תומר הימן כדוקומנטר רגיש הוא פיקציה, וכל סרט שלו הוא לכל היותר עוד ליקוק של מישהו באוזן של עצמו. שיעשו לנו שני אלה טובה, ויתבגרו קצת על איזה סנדביץ' רב אמירה ב"אורנה ואלה".

_________________________________________________
אביב, ישראל 2003, 80 דקות (בסינמטק ת"א, ומהשבוע הבא ברחבי הארץ)

אתר הסרט
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by