בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
קולנוע 
סרט נא  
 
  צילום: יח``צ    
קולנוע |
 
יעל גורן

מפסגות הטראש של מנחם גולן, לנדודי השינה של רן דנקר - חמישה סרטים שמוטב אם היו נשארים על רצפת חדר העריכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טראש טהור. ערן ב"הכתובה"
 טראש טהור. ערן ב"הכתובה" 
 צילום: יח"צ 
 
שנה הלכה, שנה באה, ובכנפיה מגוון רחב מתמיד של הפקות ישראליות חדשות, רובן בכיכובו של משה איבגי, וגם כמה שלא. כצופים נלהבים ופטריוטיים, זכינו השנה לרגעי קסם קולנועיים מרובים, מלאי שחוק ודמע. אלא שלא תמיד צחקנו מהסיבות הנכונות, לא תמיד בעיתוי אליו כיוונו היוצרים במקור, ולעתים היה זה רק חוט השערה שהפריד בין צחוק בריא לגיחוכים של אי נעימות. בפתחה של שנה חדשה ועמוסה ברגעים מביכים של קולנוע מקומי, מוגש לקוראים המתמידים מצעד הלהיטים של השנה הקודמת.


החשוד המיידי

באוגוסט האחרון יצא לאקרנים בארץ "הכתובה", סרט של מנחם גולן המבוסס על סאטירה מאת אפרים קישון, שעובדה גם למחזה מצליח. העלילה מגוללת בחן סבנטיזי מלאכותי את תלאותיו של זוג בורגני הנאלץ לחפש את כתובתו האבודה לרגל חתונת הבת, ולהתאהב מחדש בדרך. גולן נכנס לקטגוריית "מי שלא עושה, לא טועה", וכבמאי עתיק יומין המנפק מדי שנה קומדיות דרמטיות בעומק מיקרון, הוא עושה וגם טועה - בעקביות. ההפקה הקולנועית של "הכתובה" סיפקה מספר כה רב של רגעים מביכים לצופה התמים עד שקשה- גם אם מענג- לבחור מביניהם את רגע השיא: האם יהיה זה ליהוקן של שחקניות האופי המרשימות הילה ערן ופזית ירון-מינקובסקי, כשעל כולנה עולה אורלי ויינרמן בתפקיד המשרתת הפולנייה? אולי נבחר ב"שד העדתי" הכפוי, בדמותו של בוזגלו שהשתכנז והיה לבורוזובסקי? האם זו תהיה המריבה הפומבית עם משפחת קישון, שכשלה כנראה מלהבין את ההברקה? שלחו SMS לרגע האהוב עליכם, הצביעו והשפיעו. אולי זה מה שישכנע את גולן למשוך ידיו מקולנוע ולעבור, בשעה טובה, לבימוי תכניות ריאליטי.
 
באדיבות הספונסר. "אצבע האלוהים"
 באדיבות הספונסר. "אצבע האלוהים" 
 צילום: יח"צ 
 
העממיקו

לפני כמעט שנה זכינו לחזות במשה איבגי הפסאודו-אלוהי בקומדיה הראויה לשמה, "אצבע אלוהים". גיבורי הסרט הם צמד האלטע-זאכן האורבניים, שבתאי (אלון אבוטבול) את הרצל (איש האלוהים הנ"ל), הצולחים סיפור סינדרלה עמוס באהבות סודיות וצולבות. על פי המבקרים, הסרט בנוי כהומאז' לקומדיות איטלקיות עממיות, ויתכן שזה ההסבר לליהוקה חסר הפשר של אחת זהבית פסי, בוגרת כוכב נולד X. למקרה שהקונספט לא הובהר דיו, סיום הצילומים המתוקשר נחגג בפיאסטה סופר-עממית ובכלל לא ממוסחרת באדיבותו של מותג בירה מסוים "המשקף את סגנון החיים הדרום אמריקאי", כך לפי הקומוניקט. אם רוצים עממיקו דווקא, שיהיה, אבל נפקדותה של גולדסטאר ממסע היח"צ של הסרט היא הפאדיחה האמיתית.
 
 
משומשים. "איים אבודים"
 משומשים. "איים אבודים" 
 צילום: יח"צ 
 
המתג'עג'ע

"איים אבודים", מתנתו של רשף לוי לצעירי הצאן שלא ידעו אייטיז מוקדמות מהן, פלש לחיינו אי שם בראשית הקיץ הזה ועשה חיל. בדרך פלא הוא הצליח לקצור את אהבת הקהל ו-14 מועמדויות לפרסי אופיר גם בלי משה איבגי בתפקיד אורח. זהו סיפור על ילדות ישראלית, התבגרות, קנאת אחים, טרגדיה ואהבה נכזבת, לא בהכרח בסדר הזה. לא שיש לסדר הדברים חשיבות, כל עוד הם גורמים לכם להתגעגע לתקופה שכן-או-לא חייתם בה, ושכזכור לדראון עולם, בשיאה אנשים הסתובבו עם כרבולות סינדי לאופר על הראש. כמובן, סרט בהפצה מסחרית בארץ לא יכול להסתמך על רק קהל צופים בני 30+ שיזדהו ויתגעגעו, ולכן העין החדה תמצא בו במידה כמעט שווה גם אווירת שנות ה-50 א-לה אסקימו וחבריו. ליתר בטחון. יותר מכל, זהו סרט תקופתי- החל מהשם, דרך הפסקול המדויק והתלבושות, ועד הסלנג. אמירה כלשהי? אין בנמצא. עלילה? המינימום ההכרחי. מסך דמעות הנוסטלגיה בעיני הצופים ממילא ימנע מהם לראות אותה.
 
משבר זהות קולקטיבי. "חסר מנוחה"
 משבר זהות קולקטיבי. "חסר מנוחה" 
 צילום: יח"צ 
 
המיוסר

להגנתו של רן דנקר ייאמר שהוא בהחלט משתדל. הוא אפילו הביא את בוטנר להלחין את שיר הנושא של הסרט, אבל מה לעשות שאת "חסר מנוחה" המעיק של עמוס קולק אפילו איבגי האגדי לא הצליח להציל. ככלל, זהו סרט של ייסורים. כולם סובלים: האב היורד-מהארץ הנכלולי, שנפשו מרה עליו ובצדק. הבן האובד הזועם, הלוקה בתסמונת "יורים ובוכים" הלעוסה במחוזותינו לדרגת וול-דאן. גם אנחנו, הנאלצים לחזות בדנקר, ממי לאומי בימים כתיקונם, מתעמת עם חוסר הזהות שלו, של אביו ושל הסרט. המתת החסד היחידה הראויה לו היתה, אם כן, להקדיש שעה ומשהו מהחיים לתנומה שתפצה על נדודי השינה האינסופיים של הדמויות המותשות.
 
מכאיבים משעמום. "מתוק ומר"
 מכאיבים משעמום. "מתוק ומר" 
 צילום: יח"צ 
 
הלא-טעים

אתם לא צריכים להרגיש רע אם לא ידעתם שסרט בשם "מתוק ומר" הוקרן בארץ מתישהו באביב האחרון. אי הידיעה הזו חסכה לכם 100 דקות של תהיות פולניות בנוסח "האם נצבע את התקרה בבז'?", שהן התגובה האנושית הטבעית לסרט שעלילתו מיותרת, מופרכת ומשעממת עד כאב פיזי ממש. "מתוק ומר" הוא סיפורם של אותם זוגות בורגניים שמעניינים לכם את החלק האחורי: מתוסכלים רגשית ומתלבטים מוסרית, נשואים ותרבותיים ומצליחים למצוא גם זמן לקצת הומופוביה בנוסח הישן והטוב. עם השאלה המתבקשת, הלא היא "למה העונש הזה מגיע לנו?", מוטב שתפנו לסנדרה שדה, המתפקדת על תקן מגדת העתידות המביאה את הכאוס לחייהם השלווים של הנ"ל, ויפות שעה ו-40 דקות קודם.
 
 
לפרוייקט "שנה שחורה" ב-nana10>>
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by