בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ישו לא מאמין שזה קורה לו 
 
 ``מעשה סדום`` או רק ``טומאה גרידא``? מתוך עטיפת הספר   
 
רקפת בר קמה, הזמן הוורוד

שתי נזירות צעירות סמוקות לחיים מחליפות פתקי אהבה בשעת מסדר, אם מנזר משתעשעת במשרדה עם אחות נעתרת, שתי נזירות מאוהבות מתגלגלות חבוקות בין ספסלי האבן - יכול להיות שתמצאו אותן ב"מעשים מגונים"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הכותרת "מעשים מגונים" וכותרת המשנה: "חייה של נזירה לסבית בימי הרנסאנס באיטליה" מציתות את הדמיון. מי יכולה לשער בנפשה את המתחולל בין כותלי האבן הטחובים ומטילי המורא: נזירות ענוגות וסמוקות לחיים מחליפות פתקי אהבה לוהטים בשעת מלמולי זמרה, אם מנזר חמורת סבר מייסרת בשוטים במשרדה הנעול נזירה סוררת עד שהיא מאבדת שליטה, משליכה את השוט ומבצעת את זממה באחות הנעתרת, או שתי נזירות מעורטלות למחצה מתגוללות קצרות נשימה בין ספסלי האבן למרגלות כפות ידיו המדממות של הצלוב ותחת מבטה מלא הקנאה של הבתולה הקדושה.

בחיפושנו התמידי אחר דמויות לסביות ספרותיות להזדהות או אחר ארוטיקה לסבית ראויה, צפוי לנו לעתים קרובות מפח נפש; לעתים נדירות ניתקל, כמעט במקרה, בשכיות חמדה. "מעשים מגונים" הוא גם וגם. מצד אחד, למרות השיווק המטעה במכוון, ארוטיקה לסבית אין כאן; מצד שני, זהו ספר היסטורי מרתק, שמתחקה אחר סיפור קורותיה של נזירה יוצאת דופן מהמאה ה-17, ותוך כדי כך נותן סקירה מאלפת ומפליאה על יחסה המגוון של הכנסייה לנושא האהבה הלסבית, מתקופת ימי הביניים ועד העת החדשה.

המחברת מצטטת אזכורים הדנים בנשים "שהפכו את התשמיש כדרכן לתשמיש שלא כדרך הטבע", ועל נסיונות הכנסייה לרסן ולהעניש "מעשי פריצות מתועבים" אלה. האזכורים המצוטטים מדהימים ממש בפירוט הדקדקני שאנשי דת וכמורה טרחו לרדת אליו בבואם לדון בכובד משקלו של החטא: האם מיניות לסבית גרועה מאוננות, האם היא עדיפה על מיניות הומוסקסואלית, האם היא חמורה יותר ממשגל אנאלי הטרוסקסואלי, והאם שריפה היא עונש הולם רק אם הן השתמשו בחפצי עזר.

מסתבר שכמרים ובישופים בכירים נדרשו לסוגיה הרת גורל זו, ועשו לילות כימים לפענח את רזי המין הלסבי, כדי לקבוע באופן נחרץ אם החדרה של אצבע או חפץ זהו "מעשה סדום" או רק "טומאה גרידא", ואיך בדיוק נשים "עושות את זה". התשובה לשאלה האחרונה נמצאה במסקנה המדהימה שרק נשים עם דגדגן גדול במיוחד יכולות ליהנות ממין לסבי, וכאלו הן נערות שאוננו בילדותן.

מעבר למחקר המפורט והמרשים, הספר מביא את סיפורה של הנזירה בנדטה קארליני, מילדותה בכפר, דרך התבגרותה במנזר ועד להפיכתה לאם מנזר בגיל צעיר מאוד, שהתפרסמה בזכות החזיונות המיסטיים שפקדו אותה. הכנסייה, שאינה מפקפקת באמיתותם של חזיונות, יוצאת מגדרה רק כדי לוודא שמקורם בישו ולא בשטן, טפו טפו. כך אנחנו למדות על קורותיה של בנדטה דרך פרוטוקולים, תעודות ומסמכים של לבלרי כנסייה, שחקרו כביכול את מקורן של ההתגלויות, אבל בעצם את מה שבאמת מעניין את הכנסייה: למי יש יותר כוח ומי יפיק ממנו תועלת.

תוך כדי חקירה התגלה אירוע משני, אבל שערורייתי לא פחות מהתגלויות כוזבות של השטן: התברר שהנזירה בנדטה ניהלה קשר מיני/רומנטי עם בת הלוויה שלה, הנזירה ברתולומיאה קריוולי. תפנית ייחודית זו היא שהביאה לכך שהמסמכים והדיווחים שרדו לאורך השנים, ושהמחברת בחרה לחקור את הסיפור ולשווק אותו באריזה סנסציונית מפתה. מהחקירה של הסקנדל המחפיר עולה שהנזירות קיימו יחסי מין (בחדרן המשותף ובמשרדה של בנדטה כאם המנזר) כשבנדטה מתחזה למלאך בשם ספלנדיטלו.

מהחקירה קשה לקבוע אם שתי הנזירות האמינו בתום לב שהמלאך ספלנדיטלו הוא שדיבר מגרונה ופעל מגופה של בנדטה, או שמא היה חלק ממשחקי תפקידים שובביים שהשתיים השתעשעו בהם. מכל מקום, אם לא בשעת מעשה האהבים, הרי שהמלאך נחלץ לעזרתה של בת הלוויה ברתולומיאה בשעת חקירת הכנסייה: היא טוענת לחפותה באמצעות הטיעון הכפול (ובעל הסתירה הפנימית), שהקשר המיני אינו חטא, מכיוון שהוא נעשה עם המלאך ספלנדיטלו ובוצע בה בכפייה. עובדה משמעותית אחת נותרת בעינה: בנדטה נאלצה לגייס לעזרתה את המלאך ספלנדיטלו כדי לאהוב בשמו את אהובתה. היא נצרכת ליטול לעצמה זהות שאולה כפולה: של גבר ושל מלאך, כדי להימנע מחטא כפול: ממין לסבי ומהפרת נדר הפרישות.

חקירת הכנסייה המובאת בספר לא מספקת תשובות לשתי התהיות המרכזיות שבו: האחת, האם היו ההתגלויות שנגלו לבנדטה תרמית מכוונת, או שמא היא האמינה בהן מתוך דבקות דתית אמיתית וטהורה (שלא כבעבר, האפשרות שישו ומלאכיו אכן התגלו לפניה לא תתקבל בנקל כיום, מאחר שהיא חסרת תוקף מדעי); והתהייה השנייה, הרלבנטית יותר בשבילנו, האם יחסיה של בנדטה עם ברתולומיאה היו יחסים של אהבה הדדית מתוך בחירה חופשית או שמא, בהתאם לעדותה של ברתולומיאה, התקיימו מתוך כפייה והתחזות.

המחברת מניחה לנו לפרש את האירועים כרצוננו ועל פי משאלות לבנו. ארוטיקה לסבית, כאמור, אין כאן, אבל יש שפע של מרחב לדמיון יצירתי בין התיאורים הזהירים, המנסים לדייק, הנצמדים לדיווחים קרים ורחוקים. ייתכן שהנזירה בנדטה כפתה את עצמה על בת הלוויה שלה, ייתכן שבת הלוויה הלכה שולל אחר ההתחזות והאמינה שהיא מתנה אהבים עם גבר ומלאך, וייתכן ששתי הנזירות, שחלקו חדר אחד במשך שנים, התאהבו נואשות זו בזו, אהבה גשמית לא הולמת, אהבת בשרים ונפש שאינה מתיישבת עם שבועתן לישו, ובחרו לממש אהבה זו על אפה ועל חמתה של הכנסייה.

אז אולי, בין המלים המלומדות, הרזות והמתקמצנות, אפשר בכל זאת למצוא שתי נזירות צעירות סמוקות לחי מחליפות פתקי אהבה בשעת מסדר, אם מנזר משתעשעת במשרדה עם אחות נעתרת או שתי נזירות מאוהבות מתגלגלות חבוקות בין ספסלי האבן, הרחק מעינה הרודנית והממשטרת של הכנסייה, תחת מבטו החומל של אלוהים.

__________________________________
מעשים מגונים, מאת ג'ודית בראון, (הוצאת חרגול)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by