בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
קולנוע 
גרייט פול דד 
 
  צילום: יח``צ    
קולנוע |
 
עמית קלינג

מהיריבות עם ניקסון, למסלול המירוצים ועד למסך הגדולים ולפרטים הקטנים. פול ניומן, מדור הנפילים של הקולנוע היה אדם שהוא עולם ומלואו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבקש את סליחתכם, הייתי זוועתי
 מבקש את סליחתכם, הייתי זוועתי 
 צילום: מתוך "גביע האש" 
 
היו שקראו לו "האנטי-גיבור של הוליווד". הוא גם שיחק אנטי-גיבורים, בין השאר בתור לוק ג'קסון ב"המורד" (Cool Hand Luke, 1967) ובתפקיד הבלתי נשכח של בוץ' קאסידי ב"קיד וקאסידי" (Butch Cassidy and the Sundance Kid, 1969). אבל תכונותיהן של דמויות אלו, שהפכו אותן לאנטי-גיבורים בעולמות שהוליווד יצרה – מרדנות, הרפתקנות, זלזול בחוק – לא יכלו להיות מנוגדות יותר לסגנון החיים השקט והצמא לפרטיות שניהל פול ניומן, ודווקא צניעות זו שלו היא שהפכה אותו לאנטי-גיבור של הוליווד האמיתית, שאותה כינה, בישירות מרשימה, “זבל".

תכול-העיניים האמריקאי המפורסם ביותר (ויסלחו לי מעריצי פרנק סינטרה זצ"ל), נולד בשייקר הייטס, אוהיו, ב-1924, בן לאב יהודי ולאם סלובקית. ניומן ראה עצמו כיהודי, וטען שבאמונה זו יש "אתגר רב יותר". את דרכו התחיל כשחקן תיאטרון, כשלאחר שחרורו מהצי האמריקאי, שם לחם במלחמת העולם השנייה, וניסיון כושל להשתלב בעסק המשפחתי, פנה ללימודי משחק ב"סטודיו למשחק" של לי שטרסברג, שממנו צמחו אגדות קולנועיות כמו רוברט דה-נירו ודסטין הופמן. את טבילת האש הקולנועית שלו עשה בסרט שנקרא "גביע הכסף" – מין אפוס היסטורי - תנ"כי מוזר, שזכה לאוסף רחב של ביקורות קוטלות – בין השאר מניומן עצמו, שהגדיר את הסרט בתור “הגרוע ביותר בשנות החמישים” (הוא כנראה מעולם לא צפה ב”תוכנית 9 מהחלל החיצון”). חוסר הסיפוק שלו מתפקידו שם הגיע לרמה כזאת, שכאשר בשנות השישים הסרט היה אמור להיות משודר בטלוויזיה, הוא שילם מכיסו על מודעות בעיתונים שבהן הוא התנצל על המשחק שלו בסרט והפציר בצופים להתעלם מקיומו. התוכנית לא עבדה, וכנראה דווקא בזכות הפרסום השלילי, הסרט זכה לרייטינג עצום ולכינוי "פול ניומן והגביע הקדוש".
 
סוף סוף אוסקר. אדי פלסון בסיבוב שני
 סוף סוף אוסקר. אדי פלסון בסיבוב שני 
 צילום: מתוך "צבע הכסף" 
 
אבל כנראה שהתפקיד לא היה רע כפי שחשב, כי זמן מועט לאחר מכן הוא מצא את עצמו משחק את המתאגרף רוקי גרציאנו ב"מישהו למעלה אוהב אותי", ואחר כך באו “חתולה על גג פח לוהט”, לפי המחזה של טנסי וויליאמס; "אקסודוס", על האירועים שקדמו למלחמת תש"ח, וזו הייתה רק תחילתה של קריירה קולנועית ארוכה ומשובחת שנמשכה ממש עד לשנותיו האחרונות. ניומן היה מועמד לפרס האוסקר תשע פעמים במהלך הקריירה המפוארת שלו, בשנת 86', אחרי שהיה מועמד 6 פעמים ולא זכה, העניקה לו האקדמיה פרס על מפעל חיים, שלרוב מגיע בתור סוג של פרס ניחומים/סיכום קריירה. ניומן אמר בנאום התודה שלו שהפרס רק מדרבן אותו לתת גז ולהמשיך לחפש תפקידים טובים ומאתגרים. ואכן, שנה לאחר מכן כשהוא שב ומשחק את דמותו של אדי פלסון, כריש הביליארד אותו גילם ב-61', זכה ניומן בפרס האוסקר לשחקן הראשי הטוב ביותר על "צבע הכסף".
 
האיש והסטייק. פול וג'ואן לנצח
 האיש והסטייק. פול וג'ואן לנצח 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
בעקבות השתתפותו בסרט "נצחון" (1969) בו גילם דמות של נהג מרוצים, ניומן פיתח עניין בספורט המוטורי, וב-1972 הוא הופיע לראשונה בתחרות – והתמיד להשתתף בכאלו עד ל-2005. על המרוצים אמר, “זהו הדבר הראשון שאני מוצא בו חן". הוא ראה בכך אלטרנטיבה לחיי הזוהר הקולנועיים, שמהם התרחק ככל האפשר - ניומן היה קנאי לפרטיותו, אך גם הקפיד לא לספק סיבות לכתבי הצהובונים לרדוף אחריו. ב-1958 הוא נשא לאישה את זוכת האוסקר ג'ואן וודוורד, עמה נשאר כל חייו – 50 שנים אם נדבר במספרים. כאשר נשאל על יציבות נישואיהם, מחזה נדיר במשפחה של שחקנים, ענה בתחכום, "למה לי ללכת לאכול המבורגר בחוץ, כשיש לי סטייק בבית?”.
 
 
חברים ופילנתרופים. ניומן את רדפורד
 חברים ופילנתרופים. ניומן את רדפורד 
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
ניומן השתייך לשמאל הליברלי, היה תומך בולט בזכויות הומוסקסואלים ובמיוחד עודד נישואי זוגות חד-מיניים. ברשימה הנודעת לשמצה של "יריבי ניקסון", שהופצה ב-1971 בבית הלבן במטרה להתנכל אליהם, הוא היה מדורג במקום ה-19. יריבות זו התחילה ככל הנראה כאשר במהלך הבחירות לנשיאות ארה"ב, ב-1968, ניומן גילה שרכב יגואר ששכר עתיד לעבור מאוחר יותר לידיו של ניקסון, והשאיר לו פתק שבו היה כתוב "הקלאץ' ברכב זה בעייתי – אתם תסדרו מצוין". גם בתחום החברתי היה פעיל, גם כפילנתרופ מוביל שתרם לצדקה סכום אסטרונומי של 250 מיליון דולר (על כך אמר פעם ש"יש גבול לכמה דברים אפשר לדחוס לארון"), וגם כשעשה כמצוות קרל מרקס ולקח את אמצעי הייצור לידי הפועלים – הוא הקים יחד עם סידני פואטייה את First Artists Production Company, אחת מחברות ההפקה הראשונות שנוהלו בידי שחקנים ולא בידי אנשי עסקים.

רבות מפעילויות הפילנתרופיה של ניומן היו קשורות למלחמה בנגע הסמים. ניומן איבד את בנו סקוט ב-1978 כשזה מת ממנת יתר. במקום ליפול לתהומות, מצא ניומן את הכוח להמשיך הלאה והקים את "מרכז סקוט ניומן" הפועל למלחמה בסמים. ניומן הקים את מפעל "Newman Foods" שייצר רטבים לפסטה ולסלט ונמכר בהצלחה כשכל ההכנסות כאמור קודש לצדקה. "זו חובתו של מי שהתברך במזל טוב להושיט יד לאלו שמזלם לא שפר עליהם", אמר.
 
ביוני 2008 דווח לראשונה שניומן חולה בסרטן ריאות; בהתנהגות אופיינית הוא ניסה להסתיר זאת, ודוברו אמר ששלומו טוב, אך בהודעה הוא לא הכחיש (ולא אישר) את דבר המחלה. באוגוסט הוא סיים את תהליכי הכימותרפיה ושוחרר, לבקשתו, מבית החולים – את ימיו האחרונים הוא העדיף להעביר בביתו. כארבעים שנים קודם לכן, הוא אמר בראיון שיש שני דברים שלא היה רוצה שיכתבו על מצבתו – האחד היה “כאן שוכב פול ניומן, שמת כישלון מוחלט לאחר שעיניו הפכו חומות", והשני - “כאן שוכב האיש הזקן שלא היה חלק מתקופתו". למזלו של ניומן, שני הדברים האלה לא היו יכולים להיות רחוקים יותר מהמציאות.

רגע קולנועי מתוק שכולו פול ניומן:

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by