בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
ספרות 
כמו אבן מתגלגלת 

כמו אבן מתגלגלת

 
ספרות |
 
יאיר שכטר

הרומן "חמש אבנים" לא חף מבעיות אך מתאר בצורה מרתקת את תהליך התדרדרותו של נער פשוט אל עולם מסוכן של פשע שאין ממנו דרך חזרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ילד אסור, ילד מותר
 ילד אסור, ילד מותר 
 צילום: עיטיפת הספר "5 אבנים" 
 
כשניגשים לסיפור כלשהו, גם אם הוא רחוק מאיתנו ומופרך לחלוטין השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא לא האם אני מאמין שעלילה מוזרה כזו באמת יכולה להתרחש, האם הסיפור הגיוני או האם חוויתי משהו דומה אלא האם אני מאמין למילים הכתובות.סיפורים רבים בהם אנו נתקלים רחוקים מאיתנו שנות אור ועדיין עליהם להשרות עלינו אמונה וודאות כאילו התקיימו בהכרח. זיו כהן בספרו החדש "חמש אבנים" נראה כמי שפוסח על שני הסעיפים האלו.

חמש אבנים מגולל את סיפורו של רואי סגל, נער צעיר בן שש עשרה שמשפחתו עוברת מבאר-שבע אל רמת אביב ג'. רואי מצהיר על עצמו כעל מי שעשה פשעים קטנים בבאר שבע, כאלה שעדיין היו מוגדרים כמעשי קונדס. משעבר לרמת אביב ג' רואי חובר אל נער עצמאי בשם קורן, אותו מעריץ ואוהב. החברות בין השניים מביאה אותם למקומות מיוחדים אך אותו החיבור גם גורר אותם למעשי פשע שלא ניתן עוד למחול עליהם כשבד בבד רואי נוטש לאט את משפחתו ואת אישיותו הקודמת.

יש לתת את הקרדיט המגיע לסיפור ולהודות שהוא אכן מעניין. מדי פעם הגיבור הפתיע אותי בבחירותיו, החברות האמיצה והמיוחדת התפתחה למקומות שלא ציפיתי והבחירות שנאלץ לעשות הגיבור מרתקות. לעומת זאת יש לי בעיה עם כמה נקודות בסיפור שאינן מובנות לי כלל ולפעמים גורמות לי לפקפק באמינותו. הסיפור מסופר על ידי רואי בגוף ראשון כאשר השפה כלל לא מתאימה לילד בן שש עשרה או שבע עשרה, הוא משתמש בשפה גבוהה שלא הולכת יד ביד עם הדמות שמספרת את הסיפור. הרומן לא שומר על אחידות השפה של המספר ובעוד בפעמים אחדות הדמות מתנסחת יפה "חדר האורחים ספן בתוכו" לפתע היא משנה פאזה ומשתמשת בשפת רחוב "ידעו שיש לי גב אז עשו לי כבוד".
 
 
עוד נקודה מעט בעייתית היא העובדה שהמספר נוהג להפנות אותנו לפרקים מסויימים בספר ולפעמים להתלוצץ על כך. סגנון כזה הוא דווקא מעניין מאוד כשלעצמו,מאתגר את חווית הקריאה ומכניס בה מעט "פלפל" אך הטריק הספרותי הזה לא הולם את הרוח הסיפור וגורם להרגשה קצת פאטתית שמסיטה אותנו מאופיה האמיתי של הכתיבה ושל הסיפור בכלליותו.

אמנם מדובר בספר עם השתלשלות אירועים מעניינת ביותר שאפילו מתכתבת עם מצב בני הנוער בימינו (גם אם בצורה מעט שטחית) אבל מה שהפריע לי ביותר לא קשור לסיפור עצמו או לשפה שהספר כתוב בה אלא למילים הכתובות בגב הספר. אני מבין שבימינו הכסף משחק תפקיד, בפרט לסופרים, וקיים הרצון לנסות למכור, להרוויח ולשרוד בעולם הקשה של הכתיבה. ובכל זאת העובדה שבגב הספר נכתב "כל אלה הופכים את חמש אבנים לאחד הספרים הנועזים והמרתקים ביותר שנכתבו בשפה העברית" נראית לי כיומרנות יתר שרק מורידה מערכו של הספר. אל לנו להתהדר בנוצות לא לנו למרות הפיתוי להגיע לקהל קוראים גדול יותר. "חמש אבנים" הוא ספר קליל,מעניין ומפתיע שמתכתב עם אירועים רלוונטיים והקריאה בו הייתה מומלצת גם ללא הסופרלטיביים המיותרים בגב הכריכה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by