בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
טלוויזיה 
לדפוק חתונה 

לדפוק חתונה

 
טלוויזיה |
 
יעל גורן

למרות ש"סרוגים" התאמצה לא לסרוג עניין מתחת לחופה, היא הצליחה להעביר את עולם הדת באופן מדויק ואפילו לבלבל את הכיפה רדאר של הדתל"שית שלנו, יעל גורן. באלוהים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כלה להשגה. טלי שרון
 כלה להשגה. טלי שרון 
 צילום: יח"צ 
 
בסימן טוב ובמזל טוב הסתיימה עונה ראשונה של "סרוגים" ויש גם מוזמנים מכובדים: בתפקיד הכלה הענוגה, עלתה ובאה ההתבגרות המאוחרת של ילדים בני 30, עם טוויסט יהודי. על תקן החתן שהבריז, הסוף הטוב שלא היה. אולי אני תמימה, אבל קצת התאכזבתי כשכל הדמויות מצאו לעצמן משהו דחוף יותר לעשות בפרק הסיום מאשר לעמוד מתחת לחופה: להתגרש, להתוודות, לצאת בשאלה, לברוח להודו אם צריך. הכל חוץ מזה. נו באמת, אני יכולה לשמוע את אמא שלי מזמזמת ברקע, לא יכולתם לחכות עם זה יומיים?

החוסר המצער בחתונות ב"סרוגים", שלכאורה כל כולה צעדה מתמשכת לקראת הקייטרינג הנכסף ב"אולמות מקסים", הוא לא באמת הפתעה גדולה. הוא פשוט מצביע על הדילמה שנמצאת בתשתית היצירה של הסדרה: מה אנחנו בעצם מציגים כאן, אידיאל או מציאות? כמישהי שבילתה את מיטב שנותיה בעולם קרוב לזה של הודיה, יפעת ורעות, והתעופפה משם דקה וחצי לפני שהגיע הזמן להתחתן, אני מעריכה את האותנטיות הבלתי מתפשרת. הדינמיקות, הדיבור, אפילו המעילים - הכל נכון. קצת יותר קשה לי להעריך את הנסיון לומר שמעבר לקידוש ולשמירת נגיעה, צעירי הביצה הירושלמית בעצם מתלבטים ומחפשים אהבה בדיוק כמו צעירי תל אביב. במציאות הם בהחלט מחפשים אהבה, אבל בשונה מגיבורי "סרוגים", אותה חתונה ארורה תתקיים לרוב גם אם הם לא ימצאו אותה. היא פשוט בלתי נמנעת. יוצרי הסדרה בחרו שלא להתמודד עם העובדה שבסמטאות קטמון, בנות דמותן של הודיה היוצאת בשאלה ושל רעות העוזבת הכל מאחוריה הן עדיין בגדר מיעוט.
 
כן, הוא שיחק גם כאן. אוהד קנולר
 כן, הוא שיחק גם כאן. אוהד קנולר 
 צילום: יח"צ 
 
בסופה של עונה, ולמרות הדייקנות העקרונית של יוצרי הסדרה, "סרוגים" היא בהחלט דרמה רומנטית, ולא דוקו-דרמה. ככזו, היא מתיישרת יפה עם אחיותיה המופקרות לז'אנר, "עד החתונה" ו"חמישה גברים וחתונה". למרות העולם התמים-יותר שהיא מייצגת, היא עדיין מפוכחת ומחוברת למציאות, עדיין מצליחה להתייחס במידה מספקת של ציניות למרדף אחרי הטבעת. למעשה, שמירת המצוות של גיבוריה מעניקה לה יתרון בולט על המתחרות: אמינות בלתי מעורערת של הדמויות ושל הטוויסטים, שנובעים במישרין מיחסיהן הקרובים עם הדת. העובדה שאמיר נאלץ להתגרש בשנית, לדוגמה, משמעותית בהרבה מאשר אם היה סתם גרוש מתוסכל ששכב עם אקס-אשתו. ה"דוסיוּת" של הסדרה היא הרבה יותר מאשר גורם עניין (שאותי באופן אישי לא מעניין בכלל) - היא מה שעושה אותה לדרמה איכותית, בלי להתאמץ במיוחד.
 
 
מרוב הבחינות האחרות, "סרוגים" היתה חוויה נהדרת. גם ללא המוטיב האנתרופולוגי-מציצני של "דתיים ממאדים, דוסיות מנוגה", היא הצליחה לעבוד כסדרה לא כבדה מדי, לא יומרנית ומתוסרטת באופן מדויק. כשמקבלים זמן מסך משובח כל כך מטלי שרון בתפקיד הבת האובדת ומאוהד קנולר, שממש הצליח לבלבל לרגעים את רדאר הדתיים שלי, קשה להתלונן. אם תהיה עונה נוספת, אין לי ספק שהיא תהיה עוד יותר מרגשת מקודמתה: לכל שבת יש מוצאי שבת (עם הבדלה), וכל רווק ביצתי בא יומו לעשות קצת נחת לאמא.
.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by